הכותב הוא מנכ"ל Anyverse, מרצה ומומחה בינלאומי לחדשנות וטכנולוגיה
יש פעמים נדירות מאוד שבהן אנחנו מצליחים לקבל הצצה ברורה ומזוקקת לאופן שבו צפוי להיראות העתיד. כמי שעוסק בחדשנות כבר לא מעט שנים וחוקר תחומים שונים ומגוונים בעולם הטכנולוגי, אני נוצר כל פעם כזו.
● כך מייצרים פרסום ממוקד בעולם הקריפטו שמקדש אנונימיות
● המנכ"ל שהקפיץ את שווי החברה שלו פי 12 יוצא לשיט מפרשית ונפרד: "העסק היה מאתגר" | ראיון
בשבוע שעבר הרגשתי שזכיתי בעוד צוהר. זה קרה במהלך אירועי ה-All Star של ה־NBA, כאשר הקומישינר של ליגת הכדורסל האמריקאית, אדם סילבר, הציג על הבמה פיצ'ר חדש שלדבריו עומד להתווסף לאפליקציה של ה־NBA בקרוב. במילה אחת: וואו.
סילבר העמיד אדם על הבמה, ואז הסתובב סביבו במעגל וסרק את גופו ואת פניו באמצעות הסמארטפון. כמה שניות אחר-כך, אותו אדם כבר היה יכול להכניס את עצמו למשחק NBA לייב, להחליף את אחד השחקנים, לקלוע לסל, להתחבק עם השחקנים האחרים ולקבל את מחיאות הכפיים.
איך זה עובד? ברגע שסיימת את סריקת הגוף והפנים, אתה נכנס לאפליקציה של ה־NBA, בוחר באיזה משחק את רוצה לצפות, בוחר את האווטאר הריאליסטי מאוד שיצרת לעצמך, שנראה ולבוש בדיוק כמוך, מחליט איזה שחקן אתה רוצה "להחליף" במשחק עצמו, ובום - בין-רגע אתה במשחק.
כמובן שאתה לא זה שמשחק במציאות, אבל וירטואלית אתה הופך לשחקן שבחרת. כשהוא רץ, אתה רואה את עצמך רץ בתוך המשחק. כשהוא מטביע, אתה מטביע - וכך הלאה.
לחיות בסרט, באמת
אם הפיצ'ר באמת יעלה בקרוב, מדובר בהתקדמות טכנולוגית מרעישה. גם להכניס אותך בצורה מושלמת לנעליו של שחקן בווידאו, וגם לעשות את זה בזמן אמת (שידור משחק לייב) - זה הישג מרשים מאוד. אבל מה שהלהיב אותי יותר מההתקדמות הטכנולוגית, זו ההצצה לאופן שבו הדברים ייראו בעוד לא הרבה שנים.
תחשבו על אירועי ספורט, סרטים, סדרות טלוויזיה, הופעות חיות, פרסומות - כל אלה ועוד כבר לא יהיו בתצורה שבה מצד אחד יש אנשים שצופים בתוכן, ומצד שני יש את התוכן עצמו, והחיבור ביניהם לא קיים, ואם הוא קיים, אז הוא די קלוש.
במצב החדש, אותו אדם שצופה במשחק, בסרט, בסדרה או בפרסומת, לא רק רואה אלא גם נמצא בתוך החוויה. הוא חווה אותה בגוף ראשון, והיא אולי אפילו מתאימה את עצמה לתגובות שלו ולהעדפות שלו בזמן אמת.
זה אומר שאתה לא צופה בסרט - אתה "חי בסרט" (לא התאפקתי), ואתה לא רואה משחק NBA - אלא ממש נכנס לנעליו של אחד השחקנים. אתה רואה את המגרש מנקודת המבט שלו באמצעות מציאות מדומה, שומע את השחקנים לידך ואת הקהל, מרגיש שאתה קופץ כשהוא עולה לחסימה או ריבאונד, וכך הלאה.
זה כמובן דורש עוד לא מעט התקדמות טכנולוגית, אבל אני בטוח שעם קפיצת המדרגה שאנחנו רואים בשנתיים האחרונות ביכולות הבינה המלאכותית, המציאות המדומה והמציאות הרבודה, זה רק עניין של זמן. אולי שנתיים, אולי חמש או שש, אבל לא הרבה מעבר לכך.
לנהל את התסריט
אין ספק כי מדובר בשינוי עצום בכל סדר גודל עבור אותם תחומים שציינתי - שוק הפרסום, שוק הטלוויזיה והקולנוע, שוק הספורט ואירועי הספורט, שוק ההופעות החיות וכו'. כדי שתצאו מהטור הזה עם התלהבות גדולה לפחות כמו שלי, אשרטט כאן דוגמה עתידנית שאני באמת מאמין שהיא לא ממש רחוקה מאיתנו:
הגעת הביתה, ובמקום לפתוח את הטלוויזיה, שמת על העיניים משקפי מציאות מדומה, קטנים ולא כבדים, כאלה שנראים לא רע - לשם הדוגמה נקרא להם Quest 10. אחרי שהרכבת את המשקפיים, העוזרת הקולית בירכה אותך על שובך, ושאלה מה תרצה לראות. ענית שבא לך לראות פרק חדש בסדרה שאתה אוהב, מיד היא שיגרה אותך לסצנה הראשונה של הפרק הבא - והנה אתה בפאתי ניו יורק, והסדרה ממש מתחילה.
אבל - וזה אבל לא קטן - אתה לא רואה את הסדרה כצופה כמו שהיית עושה אי-אז ב־2023, אלא כמתבונן מהצד. בכל אחת מהסיטואציות, אתה פיזית איתם - רחוק או קרוב, כחלק מסגל השחקנים או לא - זו בחירה שלך. בכל מקרה, הנראות, הסאונד, אולי אפילו הריח והמגע (גם על זה כבר עובדים), נותנים לך את התחושה שאתה שם.
אתה לא סתם שם - אתה גם יכול להשפיע על העלילה בזמן אמת. במקומות שבהם אתה מתבאס, והבעות הפנים שלך מעידות על כך, או שהדופק גבוה או שאישוני העיניים מעידים על זה שאתה לא מרוצה - העלילה תתגלגל לכיוון אחר שיהיה מתאים לך יותר, ישמח אותך, או ירגש, או יעציב, או מה שבא לך.
לקפוץ לביונסה
החוויה אומנם תהיה מבוססת על שלד של תסריט, אבל התגובות וההשתתפות שלך בסיטואציות השונות בכל פרק ישפיעו על השלד הזה וייקחו אותו למקומות אחרים - באמצעות כלי בינה מלאכותית שייצרו את הסיטואציות, את הקולות, את הטקסטים ואת שאר התכנים המתאימים על-מנת שזה יקרה.
אם בסוף הפרק החלטת לקפוץ ל־15 דקות הופעה של ביונסה, ביקשת מהעוזרת הקולית לבצע זאת בשבילך, והנה אתה יושב בגולדן רינג של ההופעה - רואה, שומע ומרגיש כאילו ביונסה האמיתית נמצאת מטר מעליך על הבמה. אחרי 15 דקות, שכבר הפכו ל־50 כי אי-אפשר להפסיק לשמוע אותה, הורדת את המשקפיים וחזרת לעולם האמיתי.
נשמע לכם מדע בדיוני? תהיו בטוחים שאנחנו הרבה יותר קרובים לשם ממה שנדמה לנו. כאמור, קשה לנקוב תאריך מדויק שבו חוויה הוליסטית כזו תהיה ישימה, אבל אין ספק שזה הכיוון אליו אנחנו הולכים. אין גם ספק שזה לא יהיה בעוד הרבה מדי שנים. לא יודע מה אתכם, אבל אני לא יכול כבר לחכות.
