אנשים מבלים בסוף השבוע על שפת הים בסאסקס, אנגליה, 1910 / צילום: Reuters
ד״ר אמנדה פורמן היא ביוגרפית והיסטוריונית אמריקאית־בריטית. היא כתבה חמישה ספרי היסטוריה עטורי פרסים ושימשה כשופטת בוועדת פרס בוקר ופרס הספר הלאומי של ארה"ב
לפני שנתיים ממשלת ספרד התנסתה בשבוע עבודה בן ארבעה ימים. טרום מגיפת הקורונה, רעיון שכזה היה נראה בלתי אפשרי; אבל אז גם הרעיון לעבוד מהבית חודשים על גבי חודשים, נתפס כבלתי ישים.
תפיסת הזמן על פי הרומאים והמצרים
בימי קדם, תרבויות הגדירו באופן שונה את הזמן. המצרים העתיקים עבדו במחזורים של 10 ימים שנקראו "דקאן". לא ניתנו ימי חופש, אלא לבעלי המלאכה שעמלו על קברי המלכים והמקדשים. להם הרשו לנוח יומיים מתוך כל 10 ימים.
הרומאים חיו על פי מחזור בן שמונה ימים, כשהיום השמיני הוגדר כיום השוק. הבבלים ראו במספר שבע מאפיינים אלוהיים. הוא נכח בכל מקום בחייהם. מבחינתם היו שבעה גופים שמימיים, שבעה לילות בכל מחזור של הירח ושבעה ימים בשבוע.
גם היהודים חיו על פי מחזור בן שבעה ימים. הם היו הראשונים שקבעו את השבת כיום מנוחה לכלל האנשים, ללא קשר לדרגה או לעיסוק שלהם.
בשנת 321 לספירה, הקיסר הרומי קונסטנטינוס שילב את השבת היהודית־נוצרית בלוח השנה היוליאני, אבל מתוך התחשבות ברגשות הפגאנים, הוא בחר ביום ראשון, יום אל השמש, כיום המנוחה והתפילה.
יום ההתאוששות מההנגאובר
במשך יותר מאלף שנה, זה היה השינוי האחרון שהתקבע בשבוע העבודה של המערב. הרשויות לא ראו סיבה לאפשר למעמדות הנמוכים יותר מיום חופש אחד בשבוע, אבל לא עצרו אותם מלקחת את העניינים לידיהם. עד תחילת המאה ה־18, מנהג "שמירה על יום שני הקדוש" - יום ההתאוששות מההנגאובר של יום ראשון, התקבע בקרב המעמד העובד באמריקה ובבריטניה.
מתוך ייאוש, החלו מנהלי בתי חרושת בבריטניה להציע לעובדים חצי יום חופש בשבת, בתמורה ליום עבודה מלא ביום שני. חברות הרכבות תמכו ברעיון והציעו נסיעות מוזלות בשבתות.
עד סוף שנות ה־70 של המאה ה־19, המונח "סוף השבוע" נעשה כל כך פופולרי, שאפילו האריסטוקרטיה השתמשה בו. אולם מבחינתם סוף השבוע החל בשבת ונגמר ביום שני בערב.
פועלים באמריקה לא היו כל כך בני מזל. ב־1908, כמה בעלי טחנות כותנה בניו אינגלנד נתנו לעובדים חופש בימי שבת וראשון, בגלל העובדים היהודים הרבים.
מתנה לחג המולד: שבוע עבודה בן חמישה ימים
כמה עסקים אחרים הלכו בעקבותיהם, עד שב־1922 מלקולם גריי, בעליו של "רוצ'סטר", מפעל לייצור פחיות בניו יורק, החליט להעניק מתנה לעובדיו, לרגל חג המולד, שבוע עבודה בן חמישה ימים.
התפוקה כל כך גדלה בעקבות המהלך הזה, שהנרי פורד השתכנע לנסות את אותו הדבר בחברת המכוניות "פורד" ב־1926. הצלחתו של פורד משכה את תשומת הלב של רבים מהעסקים בארה"ב.
שבוע העבודה הבלתי נגמר ברוסיה הסובייטית
בינתיים, ברית המועצות נעה בכיוון ההפוך. ב־1929, יוסף סטלין הציג את שבוע העבודה הבלתי נגמר, שחייב 80% מהאוכלוסייה לעבוד בכל יום בשבוע. זה היה כל כך לא פופולרי, שהרעיון נזנח ב־1940. באותה השנה, בארה"ב נקבע שבוע עבודה בן חמישה ימים, במסגרת חוק תעסוקה הוגנת. המאבק על סוף השבוע בא אל סיומו בניצחון. כעת אפשר להתחיל במאבק על שבוע עבודה בן ארבעה ימים.