בגיל 33 בלבד, ד"ר יסמין אבו פריחה היא כבר סגנית מנהל מחלקה פנימית בסורוקה ומייסדת ארגון בריאות בעל השפעה. מיזם רודינה שהקימה פועל למניעת מחלות גנטיות באוכלוסייה הבדואית: "מתחילים לראות תוצאות בשטח"
2022 עוד עשויה להתברר כשנת שינוי חשובה בחייה של ד"ר יסמין אבו פריחה. בגיל 33 בלבד, כשהיא כבר רופאה פנימית בכירה בבית החולים סורוקה וסמל למצוינות במגזר הבדואי, הגוף והנשמה שלה דרשו החלמה. אז ד"ר אבו פריחה טסה לשנה לארצות הברית, השלימה תואר שני במנהל ציבורי וחזרה לארץ בספטמבר האחרון.
מאז היא משתלבת שוב במארג החיים שהותירה כאן, בעיקר בסורוקה וקצת פחות בבייבי שלה בשבע השנים האחרונות - מיזם רודינה (על שם אמה שנפטרה מסרטן), שהושק ב־2016 וחרת על דגלו למגר מחלות גנטיות הנפוצות בשיעורים גבוהים בחברה הבדואית. כל זאת, באמצעות הנגשה של בדיקות סקר גנטיות טרום נישואים לבני ובנות החברה.
"אני עוסקת כיום בעיקר בצמצום פערים בכל מה שקשור בחברה הערבית, אבל עדיין לא יכולה לחשוף כל מה שאני עושה", היא מסבירה. "אני כבר פחות מעורבת ברודינה, אבל בשלוש-ארבע שנים האחרונות אנחנו רואים ירידה בתמותת תינוקות, במקביל לעלייה בביקוש לבדיקות גנטיות בנגב וירידה בשיעור המתחתנים בתוך המשפחה בחברה הבדואית. אני כמובן לא יכולה לקחת את כל הקרדיט על הנתונים האלה, אבל כן - רואים תוצאות בשטח".
עיקר היומיום של ד"ר אבו פריחה היה וחזר להיות עבודתה כסגנית מנהלת מחלקה פנימית בסורוקה. הראש היצירתי שלה מטייל עם זאת תכופות במחוזות הרפואה המניעתית, תחום שכולם נטו ללגלג עליו עד בוא הקורונה. "היום כולם מבינים שרפואה מונעת היא מאוד מאוד חשובה", היא מבהירה. "הקורונה עזרה מאוד בהמחשה של זה ולתחושתי, זו המשימה שלי. זה אומר בין השאר צמצום פערים בין יהודים לערבים בנגישות לשירותי בריאות ותנאי מחיה בסיסיים".
השנה בארצות הברית הייתה כאמור מבחינתה שנת החלמה. האם היא גם שנת מעבר? "בקורונה עבדתי חזק מאוד במחלקות הייעודיות, במיון ובטיפול נמרץ. היה מאוד לא פשוט. התמודדתי עם המון אי ודאות ועם המון מוות, במספרים שלא חוויתי קודם". משהו חדש מתבשל עכשיו אצל הרופאה הבדואית הצעירה שגדלה בעומר, אבל חזרה להתמקד בחברה הבדואית. נשאר רק לתהות מה.
