קריסת הבנקים: להתאים את הליכי חדלות הפירעון למגזר ההייטק
הכותב הוא פרופסור בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר־אילן ויועץ בכיר במשרד גולדפרב, גרוס, זליגמן; כיהן כאפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי של מדינת ישראל
קריסתו של Silicon Valley Bank (SVB), כמו גם התמורות המאקרו־כלכליות הגלובליות, דוגמת העלאות הריבית בארה״ב ועוד, מטילות לראשונה מזה זמן עננה מעל הרווחה והשגשוג הכה מבורכים שהורגלנו להם במגזר ההייטק, הקטר של הכלכלה הישראלית המודרנית. אין בכוונת טור זה לעורר חלילה חששות מיותרים שלא לצורך בעניינה של תעשיית ההייטק החשובה. ואולם, העננה האמורה מצדיקה תשומת לב ובחינה של אופן ההתמודדות של חברות בקשיים מהמגזר, בין שאלו החברות המגייסות מימון ובין שאלו הקרנות המממנות אותן.
ההליכים לא תואמים
התמודדות עם משברים כלכליים עשויה להיערך בדרכים אחדות, חלופיות או משלימות, לפי העניין: באירועי מאקרו מז'וריים, לא אחת מתערבים ממשלות או בנקים מרכזיים לחילוצו של סקטור שלם שנקלע לקשיים, אם בדרך של תמיכות, הקלות מס וכיו״ב. באירועי מיקרו, של חברות ועסקים ספציפיים, ואף כאמצעי משלים באירועי מאקרו, חברות הנקלעות למשברי מימון ותשלום התחייבויות (אשראי; תשלומים לעובדים ולספקים; תזרים שוטף), מוצאות את עצמן במה שמכונה לא אחת ״סביבת חדלות פירעון״. מנקודה זו, חברה או קרן הון עשויות לשוב ולהתייצב או חלילה להתדרדר עוד. המשך ההידרדרות יפגיש את החברה או קרן ההון שבקשיים עם העולם המשפטי של הליכי חדלות פירעון.
לטעמי, הליכי חדלות הפירעון הקבועים כיום בחוק בישראל אינם מתאימים למאפייניו של עולם ההייטק. אבהיר: מאפייני התחום הם נכסים ״רכים״ ומורכבים, בראש ובראשונה ההון האנושי, בדגש על צוותי מו״פ ו־IT, ידע, קניין רוחני, פלטפורמות טכנולוגיה מקושרות ומשולבות), אשר עלולים להישחק ולרדת לאבדון בקלות; מוניטין וקשרים עסקיים בקרב גופים עתירי הון בישראל ובחו״ל; פריסה ומורכבות של פעילות בינלאומית (לרבות מבנים תאגידיים בינלאומיים מורכבים). ההייטק אינו מגזר עתיר נכסים קשים, דוגמת נדל״ן, שניתן פשוט לממשם לצורך פירעון חובות. הצורך העסקי הראשון במעלה לעסקי ההייטק הוא אפוא ניהול מקצועי, מיומן וקשוב. לצד זאת, נדרש דיאלוג רציף ומתמיד בין קבוצת הניהול למשקיעים, לקרנות. דברים אלה נכונים בשעה שחברת הייטק נתונה בקשיים פיננסיים בדיוק כמו בשעת איתנותה הכספית.
ואולם, לצערנו, בהליכי חדלות הפירעון הקיימים מקבל ממד הניהול העסקי המקצועי מקום משני, בעוד הבכורה ניתנת להליכים רוויי פרוצדורות משפטיות בהובלתם של בעלי תפקיד ממונים שאינם אנשי ניהול. כך, מתמנים באופן תכוף עו"ד או רו"ח כנאמנים לחברות (או מנהלי הסדר בהליכים לפי תיקון מס' 4 לחוק חדלות פירעון), אשר הם אנשי מקצוע מהמעלה הראשונה בתחומם, אולם אין הם אנשי ניהול ודאי שלא ניהול טכנולוגי. דבקות בהליכי חדלות פירעון אלה לצורך טיפול בקשיים של חברות וקרנות ממגזר ההייטק אינה הדרך. הליכים אלה אינם המתכון המתאים לשמירה על עסקי ההייטק וייצובם.
לגבות את צוות החברה
חשוב לפתח בחקיקה מסלולי חדלות פירעון 'רכים', עסקיים, שבהם ממד הניהול הוא המקבל את הבכורה. ראוי שמסלולים אלה ישמרו על הצוות הניהולי (הנהלה ודירקטוריון) של החברה לשם שמירת המיומנות המקצועית ועל הרצף והקשר הניהולי עם כל הקשורים בה (משקיעים, עובדים, ספקים, לקוחות), תוך גיבוי הצוות בכוחות מקצועיים בתחום הניהול.
ניתן לצרף לדירקטוריון דירקטורים אחדים מטעם הנושים (את ההצעה העליתי בשנה האחרונה במאמר אקדמי עם פרופ' גדעון פרחומובסקי), כמו גם לצרף גורמי ניהול המתמקצעים ב־turn around management, בדגש על תחומי הטכנולוגיה, הקניין הרוחני ושימורם, שישתלבו עם ההנהלה המקצועית כ־CROs (Chief Restructuring Officers). לתועלת המשק ראוי שהמחוקק ישקול דברים אלה ברצינות ויחוקק הצעה כאמור בהקדם.
