רשתות חברתיות. איך עוצרים את שיח השנאה? / צילום: Shutterstock
הכותבת היא מנכ"לית Funia וחוקרת טרנדים דיגיטליים
המהפכה המשפטית העמיקה באופן דרמטי את הקיטוב החברתי בחודשיים האחרונים ופיצלה את האזרחים לשני מחנות. הקיטוב בא לידי ביטוי בשנאה חסרת תקדים המתפשטת כאש בשדה קוצים והופכת לקיצונית בשיח ברשתות החברתיות, שהופך לאלים ורווי שנאה. ביטויים כמו "הרסתם את המדינה" או "בוגדים ואליטיסטים" הם רק קצה הקרחון של התגובות הנפוצות בתקופה הנוכחית.
● הפלטפורמה החדשה בשוק הפרילנסרים בדיגיטל חושפת מהם המקצועות המבוקשים
ההקצנה בשיח היא חלק ממגמה שנמשכת כבר תקופה ארוכה. למעשה, בחמש שנים האחרונות היו כ-375 אלף שיחות ברשתות החברתיות בישראל עם ההטיות של שנאה / לשנוא / שונא - ויותר ממחציתן היו ב-2022.
כך, בסקר איגוד האינטרנט מ-2021 ציינו 66% כי הם מרגישים שהשיח ברשתות קיצוני יותר משהיה טרום משבר הקורונה, 53% דיווחו כי הם נמנעים או מנסים להימנע מפרסום תגובות ברשת מחשש לתגובות אלימות, ו-86% חשבו שהשיח אלים ופוגעני וגורם לשסע בציבור.
ההשלכות של השנאה הזו הן הרות-גורל. ברמה הפרסונלית, ידוע ממחקרים בעולם כי צעירים שחווים שנאה מקוונת נוטים יותר לחוות חרדה ודיכאון ולסבול מהטרדות ואלימות גם מחוץ לרשת. ברמה הכללית, השיח מביא לרדיקליזציה: תהליך שבו אנשים מתחילים להאמין שאלימות כלפי אחרים מוצדקת בהגנה על הקבוצה שלהם.
לא כל מי שמעורב בקבוצה בהכרח חווה רדיקליזציה באותה מידה. למעשה, אפילו בתוך קבוצת שנאה, רק מספר קטן של אנשים עלול להיות קיצוני עד לנקודה שבה הם מוכנים לתמוך ולבצע מעשים אלימים. אבל לפעמים מספיק מספר קטן כדי לייצר הרס.
ידוע שהאלגוריתם ברשתות מעצים את השיח הקיצוני ומהדהד אותו. המידע שאנחנו נחשפים אליו לא נבחר על-פי שיקולי דיוק ואמינות, אלא על בסיס התכנים שזוכים להכי הרבה מעורבות. תכנים אלימים וקיצוניים מקבלים לרוב יותר מעורבות, ולכן ממשיכים לצבור תאוצה וחשיפה.
ברור גם שקבוצות שנאה וקונספירציה מנסות לרוב לתמרן את האלגוריתמים הללו בדרכים שונות לטובתם, ולמרות שהרשתות החברתיות מייצרות מנגנונים להתמודד עם שיח רווי שנאה והסתה, הפתרונות מוצעים לרוב ברמת דיווח לפוסט פרטני. זה לא עניין של דעה פוליטית, אלא של העובדה שמוקד צריכת החדשות של צעירים בישראל הוא זירה של שיח קיצוני ורדיקלי, המוזן גם מפייק ניוז וממידע לא מבוסס.
כישלון הרשתות
בפייסבוק מגדירים דברי שטנה כך: "התקפה ישירה נגד אנשים - ולא מושגים או מוסדות - על בסיס מה שאנחנו מכנים מאפיינים מוגנים: גזע, מוצא אתני, מוצא לאומי, מוגבלות, שיוך דתי, קאסטה, נטייה מינית, מין, זהות מגדרית ומחלות קשות".
לאחר מכן מופיע פירוט מדויק של כל המקרים והאמירות שבהם פייסבוק תסיר את הפרסום או התגובה. לכאורה, נשמע מבטיח. למעשה, בפייסבוק טוענים כי הם מסירים כ-90% ממה שמוגדר על-פי המדיניות שלהם כדברי שטנה, אבל לפי מסמכים פנימיים שהדליפה פרנסס האוגן ב-2021, אנחנו יודעים שהמספר האמיתי רחוק מכך.
בעדותו לפני הקונגרס האמריקאי אמר מארק צוקרברג כי בשנת 2020 פייסבוק הסירה 12 מיליון פרסומים שכללו בתוכם דברי שטנה, נתונים שדומים גם לרבעון השני של 2022, ועומדים על 13.5 מיליון. אבל כמה פרסומים כאלה נותרו באוויר? התשובה היא כ-250 מיליון (לפי הערכה של אתר WIRED, שמבוססת על הדלפת האוגן).
טוויטר מגדירה באופן דומה לזה של פייסבוק מהי פעילות מסיתה או שכוללת דברי שטנה. אך במחקר שנערך התגלתה עלייה חדה בפרסומים של דברי שטנה נגד אוכלוסיות שונות בפלטפורמה. לפני שנרכשה על-ידי אילון מאסק, בטוויטר פורסמו בממוצע 1,282 פרסומי שטנה נגד אפרו-אמריקאים מדי יום. כעת הממוצע עלה ל-3,876. בנוסף, כבר בשבועיים שלאחר הרכישה גילויי אנטישמיות עלו ב-61%.
בטיקטוק המצב מעט טוב יותר: הרשת החברתית מבוססת הסרטונים מעדכנת באופן קבוע את הגדרות ההסתה ודברי השטנה שלה, כך שגם ביטויים הקשורים באופן עקיף לסטראוטיפים שליליים לגבי קבוצות, או מפיצים דיסאינפורמציה וביטויי גנאי, ייחסמו מיידית.
טיקטוק גם הייתה הרשת החברתית היחידה שהעלתה את מהירות בדיקת הדיווחים שלה, כך שב-2022 הנתון עמד על 92% בדיקה ביממה. למרות הנתונים החיוביים, הדבר מתייחס בעיקר לתגובות והאשטגים כתובים. לאלגוריתם קשה משמעותית לזהות ניואנסים של הבעת שנאה או הסתה כשמדובר בסרטון.
הפתרון הרגולטורי
הסדרת שיח קיצוני מחייבת למתוח קו בין חופש דיבור לגיטימי לבין דברי שטנה. חופש הביטוי מוגן בחוקות של רוב מדינות העולם ובאמנות זכויות האדם הבינלאומיות הגדולות. בפועל, מדינות רבות אינן מספקות הגנה יעילה לחופש הביטוי.
בארה"ב, בבריטניה ובאיחוד האירופי הרגולציה נכנסה לפעולה, ונחקקו חוקים חדשים הקובעים את תהליך, משך הזמן ואופן הטיפול בתלונה על דברי שטנה, כולל קנסות קבועים בחוק. רבים מהם מטילים את האחריות על הרשת החברתית ליישם את המנגנון.
מוקדם מדי להבין האם הרגולציה מצליחה להפחית את היקף ועוצמת השיח האלים, אך יש לזכור שני דברים: ראשית, מאחר שלרוב המנגנון הוא חלק מטיפול אלגוריתמי אוטומטי, חלק מהסרת התכנים יכולה להיות מוטעית ותמנע מאנשים להתבטא. שנית, אחת הסכנות המרכזיות היא שרגולציה תשמש ככלי ועילה למשטרים מדכאים בעולם להגביל עוד יותר את זכויות אזרחיהם.
בישראל, שר התקשורת הקודם, יועז הנדל, כינס ועדה לבחינת הנושא. הוועדה לאסדרת הרגולציה על רשתות חברתיות בישראל פרסמה את מסקנותיה סמוך לסיום כהונתו, והמליצה כצפוי על הקמת רגולטור ממשלתי לצד הפעלת מוקד טלפוני לתלונות וטיפול במישור המשפטי.
קשה להאמין שמסקנות הוועדה יישומו בקרוב, ובכל מקרה, רגולציה נוטה להכניס ממד בירוקרטי מורכב ומסואב, שלא בהכרח ייתן מענה רלוונטי לנוכח מהירות השיח והמקרים ברשת. בנוסף, היכולת של בתי המשפט לטפל באלפי תלונות בנושא היא מוגבלת, והמקרים רק ייערמו. שלא לדבר על היעדר אכיפה, כמו שקורה לא פעם.
תוכנית חינוכית חדשה
שינוי בשיח מחייב שינוי אמיתי באווירה הציבורית, וזה מתחיל מהאופן שבו שנבחרי הציבור שלנו מדברים ומתבטאים. לפי סקר איגוד האינטרנט, כ-80% חושבים שלפוליטיקאים יש חלק ניכר באווירת השיסוי, ושהשיח שלהם ברשתות החברתיות הוא אלים.
כל עוד לא תהיה הוקעה של שיח לא ראוי בקרב נבחרי ציבור, נמשיך לראות את השיח משתולל. גם לתקשורת המסורתית יש פה תפקיד חשוב: היא חייבת להזים פייק ניוז שמשגשג ברשתות החברתיות, ולפעול לדה-לגיטימציה לשיח מסית ולידיעות כוזבות.
שנית, גופי המדיניות ברשתות החברתיות עצמן חייבים לפעול לכינון מחקרים, שולחן עגול עם אזרחים ומומחים מכל הדיסציפלינות, על-מנת לבחון פתרונות חדשים לנושא. וכן, גם לגעת בגביע הקדוש ולערוך שינויים באלגוריתם.
הדבר הזה יקרה אם גולשים וגולשות יחרימו, ידרשו וייצרו מחאה ולחץ על הגופים עצמם לייצר שינוי. הם חייבים לעשות זאת, כדי שילדיהם לא יגדלו לתוך מציאות רוויית שנאה ואלימות, שהם גם ככה חלק ממנה.
שלישית, המהלך הכי קשה, ארוך-טווח ומצריך עקביות והתמדה הוא חינוך. אם לא תהיה תוכנית לאומית למאבק במגפה הזו, שתהיה חלק חובה במערכת החינוך, לצד תוכניות בתי ספר לאוריינות דיגיטלית המחנכות להצלבת מקורות, בדיקת פייק ניוז, התמודדות עם שיח אלים, הפעלת חוש ביקורת - אז אבדנו.
בכתיבת הטור לקחה חלק סוניה אולבובסקי, מנהלת סושיאל