פרופ' דינה בן יהודה / צילום: עידית וגנר
בגיל 20 היא קיבלה את צל"ש הרמטכ"ל, היא משמשת כדקאנית הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית ועומדת בראש המערך ההמטולוגי בהדסה. לכן לא פלא שהשנה נבחרה פרופ' דינה בן יהודה ליו"ר ועדת סל הבריאות, אחת המשימות המורכבות שיש: "בלילה האחרון לא הייתה עין יבשה סביב השולחן". בראיון מיוחד היא חושפת איך מתנהל תהליך הבחירה שהוא מהקשים במציאות הישראלית
כבר בגיל 3 ידעה פרופ' דינה בן יהודה שהיא רוצה להיות רופאה, לאחר שאחיה הבכור נפטר מסרטן כשהוא בן 7 בלבד. אלא שהשאיפה הזאת לקחה אותה רחוק משחשבה, עד לכיסא יו"רית ועדת סל התרופות, תפקיד שמילאה בשנה האחרונה, במקביל להיותה דקאנית הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית ומנהלת המערך ההמטולוגי בהדסה.
"כשביקשו ממני להתמנות ליו"ר ועדת סל הבריאות חששתי מאוד", היא מספרת, "אך ידעתי שכל חברי הוועדה, אנשים מעולים ומגוונים - נציגי הציבור וקופות החולים, כלכלנים ורופאים - מקבלים את ההחלטות יחד בקונצנזוס, שזה דבר משמעותי מאוד. ההחלטות מבוססות מידע. עברנו על פרטי הפרטים הטכניים לגבי כל אחת מן הטכנולוגיות שבחנו. כבר עכשיו מתחילים במשרד הבריאות להכין את החומרים לסל של 2024, והמידע יהיה מעודכן עד המאמר האחרון בכנס האחרון שנערך לפני הדיונים.
"הדבר החשוב השני הוא השקיפות. לחדר הדיונים מגיע כל מי שרוצה, כולל התקשורת, וגם קולם של החולים נשמע, באופן אישי ובאמצעות האיגודים הרפואיים. נפגשתי עם כל חולה שרצה להיפגש איתי, עם כל רופא, וגם העיתונאים השמיעו את קולם של החולים.
"השנה הוגשו לסל תרופות בשווי של 2 מיליארד שקל לשנה, והיה לנו תקציב של 550 מיליון. בלילה האחרון של הדיונים לא הייתה עין יבשה סביב השולחן, ואז בדקה התשעים גדל התקציב ב־100 מיליון שקל, וזו הייתה מתנה משמים".
אחד הדגשים בסל השנה היה הפן החברתי. "זה התבטא במשקפיים לילדים, בפונדקאות להומואים (מימון חלקי - ג"ו) ובטיפול בגמגום למבוגרים. הצלחנו להכניס גם שני חיסונים חדשים לסל".
את זוכרת החלטה שהיה לך קשה במיוחד לקבל?
"צריך להגיע לאיזון בין תרופות למחלות נדירות, שהן מאוד יקרות ועוזרות מאוד לאנשים בודדים, לבין תרופות זולות יחסית, שתורמות לאיכות החיים אבל ניתנות להמון אנשים. השנה לקחתי ללב במיוחד את חולי מיאסטניה גרביס, מחלה אוטואימונית שמאופיינת בחולשת שרירים קיצונית והשנה סוף סוף יש לה תרופה, אבל היא עולה מיליון שקל בשנה למטופל. כך שאם יש 100 מטופלים בישראל, מדובר בחלק גדול מכל תקציב הסל. אז השנה התרופה הזאת לא תהיה בסל, אבל ננסה שוב בשנה הבאה. אולי הסל יהיה יותר גדול. אולי התרופה כבר תעלה פחות".
מה יעשו החולים בינתיים?
"חלקם נכנסו לפרויקטי חמלה של חברות התרופות. חלקם מגייסים תרומות. אחרים באמת לא מקבלים את הטיפול. המחלות הנדירות והתרופות היקרות להן - זו בעיה שרק תלך ותחמיר. יש לי רעיון להקמה של סל נוסף, ייעודי למחלות נדירות, שיקבל תקציב פילנתרופי, בין היתר מחברות התרופות. אפשרות אחרת היא מו"מ עם חברת התרופות. כבר היה לנו מקרה שבו חברת התרופות הסכימה להוריד את המחיר דרמטית כדי שהתרופה תיכנס לסל בישראל.
"בצד השני של המשוואה דנו בתרופות להפרעות קשב. אבל כל כך הרבה מאובחנים בהן, שאם היינו רוצים לאשר אפילו תרופה אחת מן הדור החדש, זה היה גומר לנו את רוב הסל. כיוון שהתרופות הללו מכוסות בידי הביטוחים המשלימים של הקופות, החלטנו שצריך להקדיש את הכסף למוצרים פחות נגישים".
בן יהודה אמנם מתארת מקצועיות ויסודיות בדינמיקה בין הגורמים בוועדת הסל, אלא שיש גם מי שמנסה לחבל בהרמוניה הזאת. לפני כשנתיים נחקר מנכ"ל חברת תרופות בחשד כי שילם ללוביסטים כדי שישפיעו על משרד הבריאות, אז בראשות השר יעקב ליצמן, בהרכבת ועדת הסל לפי האינטרסים שלו. "אני לא השתתפתי בוועדת הסל בשנים הרלוונטיות, אבל אני מכירה את מי שעמדה בראשה אז, והיא מלכת האינטגריטי. אנחנו מקפידים מאוד לנטרל כל קשר עם חברות התרופות. אם ערכתי למשל ניסוי משותף עם חברה מסוימת, אז מהדיון על התרופות של אותה החברה יצאתי".
"אחריי הוקם מערך הנפגעים בצה"ל"
בן יהודה נולדה וגדלה בחיפה. בצבא היא שירתה כקצינת ח"ן במלחמת יום הכיפורים, והובילה את איתור הפצועים, ההרוגים והנעדרים של חיל השריון, תפקיד שעבורו קיבלה את צל"ש הרמטכ"ל. היסודות שהניחה בפעילות זו הובילו להקמת מערך הנפגעים של צה"ל.
"במהלך ימי הלחימה העבירה סג"ם דינה זלץ מידע לחטיבת השריון לגבי הנעשה בעורף, ובמקביל סייעה לפצועים והמשפחות", נכתב באתר "הגבורה". היא מצדה מסבירה באתר: "לא טיפלתי בהם רפואית, הייתי סך הכול ילדה בת 20. לא ידעתי לטפל באף אחד. עשיתי בעיקר רישומים של כל מה שקורה בשטח".
לאחר הפסקת האש הראשונה עברה את התעלה, תוך שהיא מתעדת כל פרט לגבי גורל הפצועים, הנעדרים וההרוגים, והמשיכה את הפעילות גם כשהפסקת האש הופרה. לאחר מכן חזרה לגבולות הארץ וסייעה למשפחות השכולות ולמשפחות הנעדרים. "קיבלתי פעם תרומת תלושים של המשביר לצרכן, אז לפעמים עצרתי לקנות תנור חימום למשפחה או מכשירי כתיבה לאחים השכולים". עם שחרורה התנדבה להמשיך את השירות. "לא היה אז מה שיש היום, את מערך הנפגעים בצה"ל. לא היה קיים כזה דבר, ולא הייתה קצינת נפגעים. זה משהו שכאילו המצאתי ברגע שהמלחמה התחילה".
לאחר מכן למדה בן יהודה רפואה באוניברסיטת בן גוריון, והתמחתה ברפואה פנימית והמטולוגיה בהדסה. את עבודת המחקר שלה ביצעה במרכז לסרטן של ממוריאל סלואן קטרינג בניו יורק. כשחזרה לישראל הקימה בהדסה מעבדת מחקר לפיתוח בדיקות מולקולריות לאבחון מחלות המטולוגיות ממאירות.
ב־2006 מונתה לראש המערך ההמטולוגיה בהדסה, הכולל את מחלקות ההמטולוגיה בשני קמפוסי בית החולים, את השתלות מוח העצם, בנק הדם והיחידה הנוירו־אונקולוגית. במקביל המשיכה במחקריה בנושא של טיפול בממאירויות באמצעות ננו־חלקיקים של חלבון מעכב תמותה.
"לבינה המלאכותית יהיה תפקיד חשוב ברפואה"
מלבד הישגיה המחקריים והניהוליים בן יהודה ידועה כרופאה ששמה דגש על היחס האישי למטופלים ומכשירה לכך גם את הרופאים במחלקות שהיא מנהלת. בעבר אמרה שכשהיא בוחרת מתמחים, היא מכוונת לטובים ביותר בתחומם, אך גם כאלה שמפגינים רגש.
"לימודי הרפואה מלחיצים מאוד, וכל מה שמסביב צריך להיות כמה שיותר קל. אנחנו קשובים מאוד לסטודנטים, ושינינו דברים שונים בלימודים בעקבות הצעות או תלונות שלהם. בכל יום שלישי אני פוגשת סטודנטים. כבר קוראים לזה 'המרפאה של הסטודנטים', שבה הם יכולים לדבר איתי. זו לא רק אני. כל הפקולטה שלנו היא כזו".
לדעתה, העובדה שעבודת הרופאים מורכבת מאוד ברמה הנפשית והרגשית לא מקבלת התייחסות מספקת כשמכינים אותם למקצוע. "שלושה דברים חשובים לא לימדו אותי בבית הספר לרפואה: איך מתגברים על האבל כשחולה שמכירים לאורך זמן נפטר, וכל מה שאת רוצה זה לעזוב הכול וללכת לשבת שבעה עם המשפחה שלו; איך מתמודדים עם טעויות או כמעט טעויות; ואיך מג'נג'לים בין כל התפקידים של הרופא - קליניקה, מחקר והוראה - שנוספים להם התפקידים של החיים האישיים.
"לגבי ההתמודדות עם טעויות פיתחנו קורס שלם. גילינו שאחרי טעויות אנשים עוברים חמישה שלבי אבל. מתחילים בהכחשה, ואם לא מגיעים מהר מאוד להשלמה, אז עושים עוד ועוד טעויות. אז אנחנו מדברים עם הרופאים הצעירים כמובן על איך לא לעשות טעויות, אבל כשזה קורה, אז צריך לדבר על זה, כי מבחינת המצב הרגשי, כך מונעים מהטעות לתפוח.
"נוסף על כך, התחלנו לאחרונה להציע קורס חדש ברפואה פליאטיבית ורפואת סוף החיים. זה קורס מדהים, כמעט ללא הרצאות, רק סדנאות שבהן סטודנטים יושבים גם עם בני משפחה של חולים שנפטרו. גם בני המשפחה מרוויחים מזה. השאלות של החבר'ה הצעירים האלה מוציאות מהם דברים שאולי לא יכלו לדבר עליהם בשום סיטואציה אחרת. בהתחלה חששתי שהחוויה עלולה להיות מאתגרת למשפחות, אבל קיבלנו פידבקים טובים. את האיזון בין התפקידים אני לא בטוחה שאפשר ללמד".
אבל עד שלמדנו להכשיר את הרופא מלא החמלה מגיעה הבינה המלאכותית.
"ויהיה לה תפקיד חשוב ברפואה מותאמת אישית, היא תסייע להבין במה שונה המחלה של החולה שנמצא לפנייך מזו של אלף חולים אחרים באותה המחלה. אנחנו חייבים לגדל חוקרים שדוברים את שתי השפות. בעולם הדיגיטלי המטופלים רק יצטרכו אותנו יותר - את החמלה, את המגע, רפואה יותר הומנית. הרופאים שלנו היום לומדים חלק מהמקצועות עם אנשי סיעוד ועבודה סוציאלית כדי להרגיל אותם לעבוד יחד".
בן יהודה נשואה לפרופ' אריה בן יהודה, מנהל האגף לרפואה פנימית בהדסה ובעברו מנהל מחלקה פנימית ג' ויחידת הגריאטריה בבית החולים הדסה עין כרם, ולהם שלוש בנות. בתה אור ליבני בן יהודה היא האישה הראשונה שפיקדה על גדוד חי"ר בחיל הגנת הגבולות, נפצעה בעת היתקלות עם מחבלים וזכתה בצל"ש אלוף ממפקד פיקוד הדרום. בקרוב תהיה מג"דית חי"ר. בתה הגדולה שיר מסיימת התמחות בשיקום, גם היא רופאה חוקרת. הבת הצעירה בבת היא מוזיקאית מחוננת, שהחליטה ליישם את ההשכלה המוזיקלית שלה בתחום קלינאות התקשורת.