ח"כ אוריאל בוסו, ש''ס (כאן הלילה, כאן ב', 28.3.23) / צילום: יעקב כהן
זמן קצר לפני חג הפסח אושר בכנסת באופן סופי החוק שזכה לכינוי "חוק החמץ", ועורר בתקופה האחרונה לא מעט עניין וביקורת. אלא שעם אישור החוק ניתן היה לשמוע בלא מעט מקומות על כך שבעצם אין לו ממש משמעות מעשית. כך, למשל, הסביר ח"כ אוריאל בוסו בראיון לכאן ב': "החוק הזה מדבר רק על דבר אחד: נתנו סמכות למנהל בית החולים… להחליט איך הוא מנהל את בית החולים שלו מבחינה כשרותית, אף אחד לא כופה עליו". ובהמשך הוסיף: "לא תהיה בדיקת תיקים… לחיפוש חמץ". ומהן העובדות?
המהלך שזכה לכינוי חוק החמץ הוא למעשה תיקון מספר 13 לחוק זכויות החולה. התיקון הזה שאותו אישרה הכנסת בשבוע שעבר קובע ש"מנהל בית חולים רשאי לקבוע הוראות בדבר איסור או הגבלה של הכנסת חמץ לבית החולים… הנדרשות לשם שמירת כשרות לפסח עבור המטופלים המאושפזים בו". וכיצד ניתן לאכוף את ההוראות הללו? החוק קובע כי המנהל "רשאי להסמיך עובד (שתפקידו) ליידע את הבאים בשערי בית החולים בדבר ההוראות", ובנוסף, דורש שיוצבו בבית החולים שלטים המיידעים את באי המקום על ההוראות הללו, שיתפרסמו גם באתר האינטרנט של בית החולים. וזהו? מתברר שכן. כלומר, כפי שאישר לנו גם ד"ר שוקי פרידמן, מרצה למשפטים במרכז האקדמי פרס, סמכות ה"אכיפה" אותה מקנה החוק למנהלי בית החולים בהקשר זה מתמצה בהסמכת עובד שיכול ליידע את הנכנסים בדבר ההוראות, ולא מעבר לכך. ובמילים אחרות, ח"כ בוסו הציג את החוק בצורה נכונה.
אז מדוע עורר החוק הזה כל כך הרבה תרעומת? ייתכן שלפחות באופן חלקי הדבר נובע מגרסאות קודמות שלו שזכו לפרסום. כך, למשל, שלושה ח"כים מ"יהדות התורה" הציעו לא מזמן לקבוע ש"בתקופת חג הפסח, לא יוכנס ולא יוחזק במוסד רפואי חמץ או כל מזון אחר, אלא לפי הוראות שתקבע מועצת הרבנות הראשית", ואף שמנהל בית החולים יהיה "רשאי להסמיך עובד למניעת הכנסת מזון" כזה. גם ח"כ אבי מעוז העלה הצעה דומה. אולם הגרסאות האלה לא קודמו לבסוף.
ואם החוק הוא כל כך מינורי לשם מה בעצם הוא בא לעולם? פרופ' אביעד הכהן, נשיא המרכז האקדמי ״שערי מדע ומשפט״ ומומחה ליחסי דת ומדינה, הזכיר לנו כי בשנת 2017 פרסמה הרבנות הראשית נוהל לפיו על הנהלת בית החולים "להורות לשומרים שהחל מבוקר ההכשרה עד לסוף ימי החג… יאסרו הכנסת מצרכי חמץ לבית החולים, ללא יוצא מן הכלל". אמנם, לדבריו, "בפועל, הרבנות מעולם לא שללה כשרות מבית חולים שלא קיים את ההנחיה הזו", אך המהלך הזה, בתוספת פרסומים על מקרים נקודתיים שבהם כן נערך חיפוש פולשני בתיקי מבקרים במהלך החג, הניעו עתירה בעניין לבג"ץ. זה קבע כי החוק אינו מסמיך את מנהלי בתי החולים לקבוע הוראות בעניין (פרופ' הכהן ייצג בהליך את הרבנות). כעת, בעקבות החוק החדש, למנהלים כן תהיה סמכות מסוימת בסוגיה.
■ בשורה התחתונה: דבריו של בוסו נכונים. "חוק החמץ" שאושר כעת אכן מתמקד במתן הסמכות למנהלי בית החולים לקבוע הוראות שונות בנוגע להכנסת חמץ לבית החולים בתקופת פסח, אך לא נותן בידיהם כליי אכיפה, מלבד ידוע הנכנסים במדיניות והצבת שלטים מתאימים.
תחקיר: יובל אינהורן