סטטוס־קוו? / עיצוב: טלי בוגדנובסקי
המקור לשסע בחברה הישראלית הוא בהגדרה של המדינה כ"יהודית ודמוקרטית", כאשר לכאורה לשני המרכיבים משקל זהה. שאלנו מה, במקרה של סתירה בין השניים, חשוב יותר? רוב הציבור (47%) גורס שאופיה הדמוקרטי של המדינה מאפיל על זה היהודי. זהו רוב, אבל יחסי: כשליש מהמשיבים (36%) סבורים שהמדינה היהודית גוברת על הדמוקרטית, ומיעוט די גדול (16%) השיבו שאינם יודעים.
● סטטוס קוו שלא מפסיק להשתנות: כך עוצבו מחדש הגבולות ביחסי דת ומדינה
● הסטטוס־קוו מת. הגיע הזמן שנקבור אותו | דרור מרמור, דעה
● שתי מדינות לעם אחד? | שוקי פרידמן, דעה
הפער הראשון הוא הפוליטי: רוב ממשיבי הימין (59%) רואים בישראל קודם כל יהודית, בעוד שרוב משיבי המרכז (66%) והשמאל (62%) אמרו שמבחינתם ישראל היא קודם כל מדינה דמוקרטית. בשמאל, אגב, יש שיעור גבוה של משיבי "לא יודע/ת" (32% לעומת 11% במרכז ו־9% בימין). ההסבר לכך הוא שבחלוקה בין מגזרים, 9% ממשיבי החברה היהודית השיבו "לא יודע/ת" לעומת 47% ממשיבי החברה הערבית. הפער השני הוא מידת הדתיות. חלוקה זו מבוססת על התשובות לשאלה מפורשת על השקפה דתית. בעוד שרוב (73%) של החילונים גורסים "דמוקרטית", רוב דומה בקרב הדתיים אומרים "יהודית". בקרב החרדים כבר מדובר ב־90% לטובת "יהודית". בתווך נמצאים אלו המגדירים עצמם מסורתיים, עם רוב של 54% ל"יהודית" לעומת 35% ל"דמוקרטית".
לשאלה מה הדבר המרכזי שמאחד אותנו כעם, רוב השיב שזו היסטוריה משותפת (44%) ותרבות ושפה (19%). בחלוקה לפי מידת דתיות, בהתאם להגדרה העצמית, יש קונצנזוס בקרב 3 מ־4 הקבוצות סביב התשובה "היסטוריה וגורל משותפים". תשובה זו זכתה לקונצנזוס גם לפי החלוקה הפוליטית בין ימין (51%), מרכז (53%) ושמאל (29%).
כאן המקום לציין שהפער בין השמאל לשאר מוסבר בחלקו מהעמדות בחברה הערבית. בקרב משיבים אלו, 48% השיבו "אין שום דבר שמאחד את תושבי ישראל" או "לא יודע/ת". בנוסף, 51% מהחרדים השיבו "אמונה בייעודו הדתי כעם נבחר"
בניסיון לצלול קצת יותר לעמוק להבנת המשמעות של אופייה היהודי של המדינה בעיני אזרחיה, הצגנו כמה תיאורים. רק מיעוט (4%) בחרו ב"מ'דינת הלכה" או ב"מרחב ציבורי שמקפיד על קיום מצוות התורה" (5%). רוב מובהק בציבור בחר במשמעויות פחות נוקשות: 42% ב"מדינה שמכירה בתרבות היהודית ההיסטורית ומכבדת אותה", ו־21% ב"שום דבר, זו מדינה שיהודית גרים בה ושייכת לעם היהודי". 14% השיבו ב"ציון שבתות וחגי ישראל כמועדים שצריך לציין באופן מיוחד ולקיים גם במרחב הציבורי".
מעניין לציין שגם בקרב המשיבים שהגדירו עצמם כחרדים, רק מיעוט של 13% בחרו ב"מדינת הלכה", בעוד שמחצית בחרו בשתי התשובות הראשונות.
התשובה לפיה ישראל יהודית היא "מדינה שמכירה בתרבות היהודית ההיסטורית ומכבדת אותה" זכתה לרוב בקרב כל הקבוצות, לרבות בקרב הציבור החרדי.
43% מצדד בהפעלתה במוקדי אוכלוסייה חילונית בלבד. בנושא זה השקפת החילונים (58%) והמסורתיים (57%) זהה. לעומתם, 31% מהציבור הדתי תומך בהפעלתה רק במוקדי אוכלוסייה חילוניים. מצד שני, חרדים (80%) ודתיים (53%) הביעו התנגדות גורפת.
בסך־הכול, 70% מהציבור בעד להתיר תחבורה ציבורית בשבת, לפחות במוקדי אוכלוסייה חילוניים.
בעניין אופי השבת הרצוי במרחב הציבורי, כשליש מהציבור (34%) חושבים כי "שבת היא יום המנוחה של ישראל וראוי להאט בה את הקצב". 28% בחרו בתשובה "ניתן להגדיר אזורים בהם לא שומרים שבת או הפוך". תשובות אלה זכו לרוב ברור בקרב החילונים (71%) והמסורתיים (77%). במקביל, רוב הציבור החילוני תומך בהגדרת אזורים לשמירה ואי שמירת שבת, בעוד שרק 27% מהמסורתיים תומך בכך.
ביחס לחמץ בפסח, העמדות פחות מקוטבות. רוב בציבור (39%) סבור שיש לאפשר שיקול דעת לכל אדם בנושא זה, ובלבד שלא יפגע באחרים. משיבים אלה באים בעיקר מקרב החילונים (49%) והמסורתיים (41%).
מנגד, רבע מהציבור (25%) חושב שאסור לאפשר מכירת חמץ בפומבי. כאן המשיבים הם בעיקר מקרב הקהל הדתי (66%) והחרדי (74%). שתי קבוצות אחרות גורסות שיש לאפשר מכירת חמץ ו/או כניסה איתו לכל מקום (14%), ושיש להגדיר שבחלק מהמרחב יהיה ניתן להכניס חמץ ובחלק לא (12%).
36% מהציבור מבקש לחייב שירות לאומי לכל מי שלא רוצה או לא יכול להתגייס, כולל חרדים וערבים. בסוגיה זו יש קונצנזוס בין משיבי השמאל והמרכז (40%) ואף הימין. 27% בקרב המשיבים מהחברה הערבית תמכו בעמדה זו. רק חמישית (21%) מהציבור חושב שיש לחייב חרדים להתגייס. לגבי החברה הערבית - 43% השיבו "אין עמדה".
למענה על השאלון המלא: