''טאנאהיל'', ''אזורש וויין קומפני'', ''סאן לורנזו'', ''טרנזאדו'' / צילום: יח''צ
ענת אגמון ענת אגמון היא בעלת תואר שני בכורמות וייננות מהפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית. מעורבת במיזם היין "צ'ירז" ומבעלות השליטה בגלובס
התפרצות הר געש היא תופעה מסעירת דמיון ומעוררת חרדה עם השלכות דרמטיות על הסביבה הקרובה והרחוקה. בהקשר האלים ומלא ההוד הזה רק מעטים חושבים על יין, למרות שיינות וולקניים הולכים וצוברים להם קהל מעריצים אדוק. חלק מהרי הגעש ממוקמים באיים שדורשים מהכורמים מאבק הרואי ויומיומי באיתני הטבע. על מנת להעביר את האופי הגעשי הטיפוסי בניחוח היין ובטעמו, ולשמור על העשן המינרלי הייחודי, נדרשות כורמות מכוונת איכות וייננות טרואריסטית, ששואפת לבטא את המקום בו גדלו הענבים, ונמנעת משימוש מוגזם בטכניקות ממסכות, למשל חביות עץ חדשות.
● היכרות עם מגוון היינות האיכותיים שיש לטוסקנה להציע
● איך הרוזה טיפס לראש רשימת היינות המבוקשים ביותר?
● הכירו את הנשים שמובילות את תחום היין בישראל ואת היינות הנפלאים שהן עושות
מאפייניה של הקרקע הוולקנית
קרקע וולקנית, שנוצרה במהלך פעילות געשית, היא תערובת עשירה במינרלים כמו פוטסיום, ברזל, מגנזיום וזרחן. מרכיבים אותה בזלת, אפר, זרמי לבה שהתקשו לאבן, פומיס (לבה שנקרשה במהירות, אוצרת בתוכה בועות אויר) וטוף (שכבת אפר שנדחסה והפכה לסלע). נקבובית ומנוקזת, היא מכריחה את השורשים לתור אחר מים במעמקיה, ותורמת לפרי מרוכז, מורכב וארומטי.
על הרי געש גדלים לא פעם ענבים מקומיים שהסתגלו לתנאים הקשים, ומציעים מופע ייחודי שלא תמצאו באותו זן כשהוא גדל במקום אחר. אסירטיקו מלוח־לימוני, מורכב ומינרלי מכרמי הסלסלה העתיקים של האי הגעשי סנטוריני, עליו הרחבנו בטור שעסק ביינות יוון, הוא דוגמא מצוינת לחד פעמיות כזו.
הר הגעש אטנה בסיציליה: רנסנס יינני
הר הגעש הפעיל אטנה ( כ־3300 מ') בולט בפינה הצפון מזרחית של האי סיציליה. על מורדותיו מתרחש בעשרים השנים האחרונות רנסנס יינני חשוב, שמאפיל לדעת רבים גם על אזורי היין המפורסמים של המדינה. אחראים לו ייננים מהדור החדש, שגילו את פוטנציאל האיכות של נרלו מסקלזה ונרלו קפוצ'ו, הזנים האדומים המקומיים, כשהם גדלים ללא הרכבה על זרמי לבה קרושה, בחשיפה צפונית מעוטת שמש, ומבשילים לאיטם עמוק לתוך הסתיו. בעלי מקצוע מעולים אלה, שחלקם קיבלו הכשרה מתקדמת במדינות יין מפותחות, לא חששו מהאתגר הכרוך בשיקום כרמים בוגרים בגובה 1000 מטר, והסבתם לחקלאות אורגנית ואפילו ביו־דינמית.
היינות של ג'ירולמו רוסו הם דוגמא נהדרת לאטנה החדשה. גפני הנרלו מסקלזה בכרמים שבחלקות ה"קונטראדה" ההיסטוריות שלו נטועות על "שיארה", לבה שחורה שהתקשתה, והן בנות למעלה ממאה שנים. כפי שהיה מקובל, ביניהן נטועות גפנים של הזן הלבן קאריקאנטה. העבודה הידנית בכרמים נותנת פרי בריא עם חמיצות גבוהה. הטמפרטורה הנמוכה, המבוקרת, של התסיסה הספונטנית מדגישה פרחוניות עדינה. באמצעות מינימום התערבות ביקב נשמר הביטוי הגעשי, המינרלי־מעושן של היין.
האיים הקנריים: התמודדות עם רוח הים המלוחה
טנריף, לאס פאלמס ולנזרוטה הם חלק מרצועת איי הארכיפלג הספרדי שנמצא מערבית למרוקו, לא הרחק מאפריקה, בו מצויים מספר הרי געש פעילים. לשטחו של לאס פאלמס נוספו בשנה האחרונה יותר מ־50 דונם של לבה טרייה שנשפכה לים.
ההתמודדות המסורתית עם רוח הים המלוחה שנושבת בטנריף היא שיטה ייחודית שנקראת "הויו". באדמה הוולקנית השחורה והצחיחה נחפרים בורות עמוקים, מוצלים ואוגרי לחות בתוכם טמונות הגפנים. לעיתים מקימים בנוסף חומת אבן בחצי סהר.
בצפון האי, באזור עמק האורוטבה, נקוטה שיטה בשם "טרנזאדו", שמטרתה לנצל ככל הניתן את השטח החקלאי המוגבל. הכורמים קולעים את זמורות הגפן יחדיו ותומכים אותן כדי להשאיר מתחת לגפן שטח לגידול תפוחי אדמה לצרכי מאכל.
ליסטאן בלאנקו (פאלומינו), הזן הלבן המקומי, נותן יינות עשבוניים מעושנים ומינרליים, מורכבים ובעלי חמיצות מרעננת. מקבילו האדום, ליסטאן נגרו, הוא יין פרחוני ועם פירות אדומים חמצמצים שמשאיר תחושה מתובלת, מעושנת ומפתיעה - אידאלי לקיץ ישראלי. מהשמות המעניינים של הקנריים תוכלו להשיג בארץ שלושה: את "טרנזאדו" ו"7 פואנטס" של סוארטס דל מארקז (עם ייעוץ יינני של לואיש סאברה הפורטוגלי), את היקב "איגנאוס" והפרויקט החברתי "ארטיפיצ'ה" של בורחה פרז, במסגרתו הוא חובר לכורמים מקומיים שאינם מייצרים יין בעצמם, מנחה אותם כיצד לשקם את כרמיהם ומייצר עמם יין כך שכולם יוצאים נשכרים; וכן גם את יין "בנחה" של קבוצת "אנווינטה" ('ינן את עצמך' בתרגום חופשי), ארבעה חברים שמתמקדים בחקר טרוארים ספרדיים עתיקים המושפעים מקרבתם לאוקיינוס האטלנטי, במטרה לאפשר לכל חלקה לבטא את עצמה במלואה באמצעות שיטות חקלאות עתיקות יומין.
עמק ווילאמט באורגון: אקלים ימי, קריר ורטוב
לעומת הייננות המסוגננת והיוקרתית של אזור נאפה, שבמקרים רבים לא מאפשרת לטעום את הקרקע הוולקנית, לפינו נואר של מדינת אורגון בארה"ב ניתנה הזדמנות שונה. הטרואר הבזלתי של עמק ווילאמט, בין נהר קולומביה בדרום והעיר יוג'ין בצפון, נוצר לפני כ־7000 שנה בהתפרצות הר הגעש מזאמה. הכרמים גדלים באקלים ימי, קריר ורטוב, באדמה וולקנית מנוקזת, ושייכים ברובם לעסקים משפחתיים או קהילתיים. ליין פרופיל פרי אדום ומתובל עם מורכבות אדמתית ועשבונית, והוא יתאים למי שרוצה לגלות פינו נואר שונה מזה שגדל על הגיר של בורגון. נסו את "דומיין סרין", את "טאנאהיל" או את "רקס היל".
האיים האזוריים: החומות שבהן חוסות הגפנים
ארכיפלג וולקני זה שמצוי בזרם הגולף באוקיינוס האטלנטי, כ־1450 ק"מ מערבית לליסבון, נתגלה במאה ה־14 על ידי הפורטוגזים. הנזירים שהגיעו מיד לאחר מכן סיקלו את האדמה מגושי הבזלת הגעשית שהיו בה, ובמאמץ תכנוני והנדסי לא מבוטל הקימו מהם מארג מורכב של חומות 'קוראיש' בהם נטעו גפנים. אם תבקרו בפיקו, האי הראשי באיים האזוריים וזה שנחשב לטרואר המשובח ביותר, תעמדו משתאים מול תחרת החומות, אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, שמשורטטת למרגלות הר הגעש ויוצרת מיקרו אקלים ייחודי עבור הגפנים שחוסות בה.
בדיוק כמו בסנטוריני, הכרמים באיים האזוריים מלמדים שיינות גדולים לא באים בקלות. באי פיקו, שבמרכזו מתנשא ההר הגבוה ביותר בפורטוגל, נטועים הכרמים בצורה טבעית ממש לקו החוף. הסיבה המרכזית לכך היא שאת ההר אופף במשך היום ענן ערפילי שמתפזר רק לקראת שעות אחר הצהריים, כך שנטיעה לעומק היבשה תמנע מענבים את אור השמש לו הם זקוקים. הגפנים, שנטועות בתוך המתחמים המגודרים על אדמה דלה נותנות יבולים נמוכים במיוחד. הן גדלות פרא וממש מתפלשות באפר הוולקני לצורך הגנה מן הרוח והמלח שניתז מהים, מה שהופך את מלאכת הבציר לקשה במיוחד.
הזנים המקומיים המסורתיים הם הלבנים: ורדליו, שגדל על גפנים שמצויות כל כך קרוב לאוקיינוס, עד שהמקומיים אומרים שאפשר לשמוע את "שירת הסרטנים", ומצליח לבטא באורח נפלא את השילוב שבין המינרליות הגעשית ובין מלח הים; ארינטו דוס אסורש וכן הענב הידוע במליחותו, טראנטז דו פיקו. בעוד הזנים האדומים לא תמיד מיטיבים להבשיל בתנאים הקיימים באי, הלבנים מבשילים היטב ושומרים אגב כך על מורכבות מינרלית יוצאת דופן וחמיצות חדה ונהדרת. נסו את יינות "אזורש וויין קומפני" שעושה היינן הפורטוגלי החלוצי אנטוניו מסאניטה או את "מאגמה" של אנסלמו מנדש.
הגולן: הייננים החדשים מחפשים את ביטוי הבזלת
רמת הגולן ומזרח הגליל עשירים בבזלת שנבעה בהתפרצויות הרחק בהיסטוריה הגיאולוגית של האזור. השמש הקופחת על הקרקע השחורה מבשילה את הענבים במהירות. בהעדר מינרליות של אוקיינוס או אפר טרי, הבשלת היתר נוטה להסתיר את האופי המעושן החמקמק. על מנת לשקף אותו נדרש דיוק במועד הבציר ועידון יינני שלא היה באופנה עד לאחרונה. גל חדש של יינני גולן מכווני טרואר מחפש היום כיצד לבטא את ייחודיות הבזלת של הגולן, ומהתוצאות ניהנה ודאי בשנים הקרובות.