תהלוכת יום שישי הטוב בירושלים, בשבוע שעבר. אלימות מחמירה נגד נוצרים בעיר / צילום: Reuters, SOPA Images
בדיוק לפני 17 שנה, בפסח תשס"ו (2006), כותרת לא-שגרתית התנוססה בראש עמודיהם הראשונים של עשרות עיתונים בעולם. היא הודיעה את פרטיה של סנסציה תיאולוגית, תוצאה של גילוי ארכיאולוגי מסעיר.
● גורו השבבים הישראלי מצא מפלט בשווייץ, ועכשיו הוא שובר שתיקה | ראיון
● האם ארדואן יצליח לעמוד בהבטחתו לשקם את העיר הקדושה אנטקיה שנחרבה ברעידת האדמה?
הכותרת הראשית של 'גלובו', העיתון החשוב ביותר בברזיל, הכריזה בתערובת של התרגשות ושל קריצה: "ז'ודאס, חבר טוב". הכותרת הראשית ב'גלוב אנד מייל' של טורונטו, העיתון החשוב ביותר בקנדה, הסתיימה בסימן שאלה, "האם ג'ודאס היה גיבור נוצרי אמתי?". 'אל מרקוריו' של סנטיאגו דה צ'ילה: "חודאס לא היה בוגד". Fresno Bee בקליפורניה: "ומה אם ג'ודאס היה בעצם גיבור?" לא ציטטתי כותרות דרמטיות פחות אבל בולטות בהחלט ב'ניו יורק טיימס', ב'וושינגטון פוסט' וב'לוס אנג'לס טיימס', שלושת הגדולים בארה"ב.
גם עיתוני ישראל שמו לב. כותרת לרוחב שני שלישים של העמוד הראשון של 'הארץ' הכריזה, "אחרי 1,700 שנה: נחשפה בשורה חדשה […] יהודה לא בגד בישו". 'מעריב' שמע את משק כנפי ההיסטוריה. "אחרי 2,000 שנה", הוא הכריז במסגרת בולטת בעמודו הראשון, "התגלית שמזכה את היהודים מרצח ישו".
לפי מיטב זכרוני, גם 'ידיעות אחרונות' הודיע על "התגלית" בלשון דומה. שניהם לא שמו לב למה שמשתמע מכותרותיהם: אשמה קולקטיבית של היהודים בצליבת ישו.
כתיבי השם הניתנים למעלה, ז'ודאס, חודאס, יודאס וג'ודאס, הם כמובן תעתיקי השם העברי 'יהודה'. ויהודה המתועתק כאן אינו אלא הבוגד הגדול ביותר של כל הזמנים, ששמו התאזרח כשם־עצם בלשונות המערב, יהודה איש קריות, האיש שמכר את ישו הנוצרי לצולביו בצע "שלושים שקלי כסף".
מה קרה אפוא ערב פסח ופסחא של 2006? החברה הגיאוגרפית הארצית (National Geographic) בוושינגטון פרסמה תרגום של כתב יד עלום מן המאה השלישית לספירה, 'הבשורה על פי יודאס'.
במרכז הטקסט עמדה שיחתו הסודית של ישו עם תלמידו יהודה שלושה ימים לפני חג הפסח, ארבעה ימים לפני הסגרתו לרומאים, חמישה ימים לפני צליבתו. ישו ציווה על יהודה "להקריב את האיש שאת בגדיו אני לובש", והבטיח לו, כי הוא יוכר כגדול שבתלמידיו.
הרישיון האלוהי לשנוא
אין לנו כאן המקום או הצורך להעמיק בסוגיית 'הבשורה לפי יהודה'. 17 שנה לאחר פרסומה, היא לא שינתה את הנרטיב ההיסטורי ולא חוללה מהפכת תודעה. הפירוש המזעזע של עיתוני ישראל היה לא רק מזעזע אלא גם מופרך. עלילת הדם הקיבוצית שהועללה על היהודים, "רוצחי אלוהים", הייתה קשורה בתפקיד שראשוני הנצרות ייחסו לכוהני בית המקדש ולרבני הסנהדרין. יהודה לא היה אחד מהם.
סיפור רדיפתו, מעצרו, צליבתו, ייסוריו ומותו של ישו הכריסטוס העניק בסיס דתי לפתולוגיה הרצחנית, אשר נטלה לפני 140 שנה את השם 'אנטישמיות', אבל הייתה כמובן קיימת, פעילה ושותתת דם אלפיים שנה קודם. שנאת היהודים לא הייתה זקוקה לצליבת ישו, אבל הצליבה העניקה רישיון אלוהי לשונאים.
השימוש הזה העמיד את היהודים בעמדת התגוננות, אבל גם בעמדת התקפה. אף כי חכמי היהודים כלל לא השגיחו בקיומו של ישו בחייו, הם השגיחו גם השגיחו לאחר מותו, גידפו אותו, ייחסו לו ביוגרפיה בסגנון שכיום היינו מכנים 'פייק ניוז', והורישו את שנאת ישו לבאים אחריהם. זו הייתה שנאת הנרדפים לרודפיהם, אבל כמו כל שנאה, היא עיוורה את עיני בעליה.
התנ"ך ב-700 לשונות
ביום השלישי של פסח, 'יום שישי הטוב' של הנוצרים, מלאו 1,990 שנה לצליבת ישו. פירושו של דבר שבעוד עשר שנים יגיע יום השנה ה־2,000. ואף כי חלקים ניכרים של המערב עוברים חילוּן קיצוני, ונפרדים מן הדת, או מתרחקים ממנה, זה יהיה תאריך דרמטי. התעוררות דתית גדולה תלווה אותו, וצליינות מסיבית אל ארץ הקודש תהיה ביטוי בולט שלה.
זה הזמן להתחיל להתכונן, לפחות משני טעמים: התאריך הזה עלול להיות כרוך בעליית הפופולריות של דוקטרינות אנטי־יהודיות עתיקות; והוא עלול להיות כרוך בגילויים של חוסר סובלנות, אפילו של אלימות כלפי נוצרים בירושלים המתחרדת.
כבר כיום, אלימות נגד נוצרים היא עניין כמעט שגרתי בעיר, והיא מחמירה והולכת. מקורותיה הרוחניים הם בני 1,500 שנה ויותר. החיים בתוך בועה של קנאות אולטרה־אורתודוקסית מחזקים את שנאת הנוצרים של אברכי הישיבות ושל נערי הגבעות. אלוהים ישמור אם אלימות יהודית נגד נוצרים תלווה את תהלוכת 2,000 השנה במעלה דרך הרחמים בואך גבעת הגולגולתא בחג הפסחא של שנת 2033.
נחוץ כוח משימה רב־יבשתי, לא פחות, כדי להתכונן לקראת הפגישה עם ישו, בעוד עשר שנים. נחוצה בשורה חדשה של הידברות תיאולוגית עם הנצרות; אפילו של הערכה מחדש.
אפשר לדבר על המקורות המשותפים, ולהכיר בתפקיד המפתח שהנצרות מילאה בהתפתחות התרבות האנושית. הנצרות היא שהפכה את התנ"ך לספר הנקרא ביותר עלי אדמות. הנוצרים תרגמו את התנ"ך ל־700 לשונות ויותר. אהבת המקרא בחלקים של הנצרות, בייחוד בין פרוטסטנטים דוברי אנגלית, סללה את דרכה של הציונות. דגלי ישראל מונפים כיום במאות כנסיות אוונגליסטיות ברחבי העולם, והימין הנוצרי הוא מקור התמיכה המסיבי והמבטיח ביותר של ישראל.
מוטב לזכור שהחזקת המפתחות למקומות הקדושים אינה מצריכה רק כספת טובה אלא גם דרגה של פתיחוּת, של קבלה ושל האזנה. אלה, אבוי, אינם אפיונים מובנים מאליהם בחברה הישראלית. 2033 יכולה לספק מבחן בגרות מן המעלה הראשונה. כדי לעמוד בו צריך להתחיל להתכונן.