בנימין נתניהו, הליכוד (הפטריוטים, ערוץ 14, 13.4.23) / צילום: אלכס קולומויסקי-ידיעות אחרונות
ההתנתקות, פינוי היישובים היהודיים ברצועת עזה ב-2005, שוב חזרה לאחרונה לחיינו. זה קרה בעיקר הודות לראש הממשלה בנימין נתניהו, שמשווה שוב ושוב בין המצב כעת, והמחאה נגד התוכנית המשפטית שמקדמת ממשלתו, לבין המחאה בימי ההתנתקות. אבל מי הוביל את ההתנתקות, היכן עמד בסוגיה נתניהו עצמו, מי היה אז ראש האופוזיציה, ובאיזה רוב היא עברה? להלן תקציר מתבקש.
מי היה ראש האופוזיציה?
בראיון בערוץ 14 אמר נתניהו כך: "כשאנחנו היינו מול ההתנתקות, ועקרו אלפי יהודים מבתיהם… אני הייתי ראש האופוזיציה". בהצהרה לתקשורת בתחילת מרץ היה נתניהו מעט זהיר יותר ודיבר על "ראשי האופוזיציה של אז (בהתנתקות), ואני בתוכם". ומהן העובדות?
בוודאי לא תופתעו לשמוע שלפי החוק ראש האופוזיציה חייב להגיע מסיעות האופוזיציה. את תוכנית ההתנתקות הובילה מפלגת הליכוד בראשות אריאל שרון (קדימה הוקמה רק כמה חודשים לאחר מכן), ונתניהו נותר חלק מהמפלגה, גם אם לבסוף, בסמוך מאוד לביצוע התוכנית, פרש מהממשלה (ראו בהמשך).
מי כן היה אז יו"ר האופוזיציה? לפי אתר הכנסת, מדובר בטומי לפיד שעמד בראש מפלגת שינוי. שינוי סיימה את דרכה בממשלת שרון בסוף 2004, וזמן קצר לאחר מכן החליפה אותה בממשלה מפלגת העבודה בראשות שמעון פרס. כך הפכה מפלגתו של לפיד למפלגה הגדולה ביותר באופוזיציה, והוא החזיק בתואר ראש האופוזיציה עד נובמבר 2005, אז נבחר עמיר פרץ ליו"ר העבודה, ופרש מהממשלה. אגב, בהמשך, בינואר 2006, לאחר הקמת קדימה ופרישת שרי הליכוד מהממשלה, נתניהו אכן הפך לראש האופוזיציה עוד בכנסת ה-16 (ולאחר ההפסד בבחירות הוא החזיק בתואר גם בכנסת ה-17).
איך הצביע נתניהו?
כפי שעולה מדיווחים בעיתונות באותה תקופה, לנתניהו היו "כאבי בטן" לגבי התוכנית, והוא ניסה לפתור אותם, יחד עם שרים בכירים אחרים בליכוד כמו סילבן שלום ולימור לבנת. אבל מעבר לעובדה שכמי שהיה חבר בממשלה בזמן אישור התוכנית בכנסת הוא נושא באחריות משותפת לה, נתניהו גם הצביע בעד התוכנית שוב ושוב.
הנה כמה ציוני דרך: שרון הציג את תוכניתו בדצמבר 2003. במרץ 2004, לאחר דיון בנושא בכנסת, ביקש שרון לקיים הצבעת אמון בממשלה סביב שאלת ההתנתקות. נתניהו תמך בממשלה. בהמשך התקיימו הצבעות בנושא בממשלה. ביוני 2004 אישרה הממשלה "תוכנית מתוקנת" (כחלק מפשרה מול המפד"ל), ונתניהו תמך בה. באוקטובר אותה שנה נערכה בממשלה הצבעה אחרת על "חוק פינוי-פיצוי", ונתניהו שוב תמך. באותו חודש הגיעה הצעת הפשרה (החלטה 1996) לאשרור הכנסת. נתניהו הסביר שם כי הוא בעד משאל עם בסוגיה (בו יצביע בעד התוכנית), אך בסופו של דבר תמך בתוכנית גם כך.
חוק "יישום תוכנית ההתנתקות" ("פינוי־פיצוי") עלה לקריאה ראשונה בכנסת בנובמבר 2004 - נתניהו הצביע בעד. רגע ההכרעה - אישור החוק בקריאה שלישית - הגיע בפברואר 2005, גם כאן נתניהו הצביע בעד. רק כחצי שנה מאוחר יותר, ב-7 באוגוסט, ימים ספורים לפני ביצוע התוכנית בפועל, חל אצל נתניהו המהפך. באותו יום הוא התפטר מהממשלה והצביע "נגד" בהצבעה שנערכה בה על פינוי קבוצת היישובים הראשונה.
באיזה רוב עברה התוכנית, ומי תמך בה?
התוכנית שהציג שרון אכן עוררה סערה ציבורית גדולה, וגם התנגדות משמעותית, אבל כדאי להזכיר שבכנסת התוכנית נהנתה מתמיכה רחבה, ולא עברה ברוב קטן או מקרי. כשהכנסת התבקשה לאשרר את החלטת הממשלה שהזכרנו (מספר 1996), היא עשתה זאת ברוב גדול: 67 תומכים מול 45 מתנגדים ו-7 נמנעים.
חוק "יישום תוכנית ההתנתקות", שכאמור הגיע להצבעה בקריאה שלישית בפברואר 2005, אושר ברוב של 59 תומכים מול 40 מתנגדים וחמישה נמנעים. 17 מקרב התומכים בחוק באותה הצבעה הגיעו מסיעת הליכוד (מלבד נתניהו, תמכו גם השר כיום ישראל כ"ץ ויו"ר המל"ל צחי הנגבי). מספר זהה של חברי כנסת מקרב הליכוד הצביע נגד (ביניהם יולי אדלשטיין, גילה גמליאל, חיים כץ וגדעון סער).
בשורה התחתונה: דבריו של נתניהו לא נכונים. בזמן ביצוע תוכנית ההתנתקות ראש האופוזיציה היה טומי לפיד, יו"ר מפלגת שינוי. נתניהו אומנם פרש מהממשלה זמן קצר לפני תחילת ביצוע התוכנית, אך הוא תמך בה לאורך כמעט כל השלבים שבהם קודמה בממשלה, וגם הצביע בעדה בקריאה שלישית בכנסת.
תחקיר: אוריה בר-מאיר