שמות הרחובות המשמשים להנצחת דמויות בולטות, נהפכו מזמן לשדה פוליטי, למאבק על הנרטיב ההיסטורי והתרבותי וגם למקום שבו תושבים ותושבות דורשים תיקון ובמה לייצוגם של אוכלוסיות שונות.
● "פועלים באופן שיטתי להדרת אוכלוסיות": תכנון הבנייה בישראל לא מביא בחשבון את החלשים | ראיון
● אתרי הטבע כבר לא עומדים בעומס: איפה נעשה פיקניק כשישראל תהיה בת 100?
כך לדוגמה, ועדת השמות בעיר בני ברק הודיעה לאחרונה על כוונתה לשנות שמות רחובות רבים בעיר - משמות ציוניים ברובם לשמותיהם של רבנים. "בני ברק נכנסת לשנת ה־100 להיווסדה כשהיא קטנה וצפופה עם מורשת עשירה והיסטוריה מרתקת כשאפשרויות ההנצחה שלנו מצומצמות", אומר לגלובס קיוי הס מדוברות עיריית בני ברק. "אין לנו בשנים האחרונות שכונות חדשות, ומאז הנצחת הרב שך לפני 20 שנה לא הנצחנו מנהיגים בולטים שחיו בעיר". רחוב הרב שך נקרא קודם רחוב הרצל.
הפעם, בין היתר רחוב החלוצים ייקרא הרב שלום כהן, רחוב הראשונים ייקרא הרב קורח, רחוב קיבוץ גלויות ישנה את שמו לרחוב אהבת ישראל על שם האדמור מויז'ניץ, רחוב גיבורי ישראל יהפוך לרחוב הרב מנצור בן שמעון, ורחוב ועד ארבע ארצות ייקרא על שמו של הרב ינון חורי. שמות נוספים כמו רחובות המכבים, שבטי ישראל, הנגב, הירקון, קושניר, טבריה, אברהם בן דוד, הר סיני והירדן יוחלפו כדי להנציח רבנים. כן יונצח השוטר אמיר חורי שנפל בהתקלות עם מחבלים בבני ברק, ועל שם הנרצחים ייקרא גשר הולכי רגל.
"בוועדה יושבים אנשים על בסיס פוליטי, והם מביאים הצעות לשמות", מודה הס. "זה תהליך מורכב שכולל יידוע של התושבים, הערות והתנגדויות ולאחר מכן הוועדה מגישה את המלצתה למועצת העיר ורק אז לאישור משרד הפנים".
ברשימה הארוכה של השמות החדשים לרחובות בני ברק בולטת ההיעדרות של נשים. עם זאת, הס טוען כי לא מדובר בהדרה, וברחובות העיר ניתן למצוא הנצחה של נשים, כמו סמטת בת שבע וסמטת ברוריה. "יש רחובות על שמן של נשים ואין טאבו על הנושא הזה ואין הגבלה. המון דמויות משמעותיות לא נמצאות שם ולא רק נשים, ובסוף אלו דברים שמאושרים בשדה הפוליטי במועצת העיר".
"צריך לסמן וי ברשימות של פוליטיקת זהויות"
ההחלטה החריגה של בני ברק להחליף שמות קיימים של רחובות היא דוגמה למאבק שמתקיים ביישובים רבים בישראל - המאבק על ההנצחה, על הנרטיב ההיסטורי והתרבותי ועל המשאב הציבורי המוגבל שהוא שם של רחוב.
"השאלה אם לקרוא לרחוב הדקל או התמר לא מעניינת מבחינה פוליטית, היא נהפכת לסוגיה פוליטית כששמות הרחובות הופכים לכלי להנצחה: מי ראוי, איפה, איך. אלו שאלות פוליטיות ומנציחים לא רק אנשים אלא גם ניצחונות, קרבות, מורשת, גיאוגרפיה לאומית וכדומה", מסביר פרופ' מעוז עזריהו, מומחה לגיאוגרפיה תרבותית מאוניברסיטת חיפה. "הפוליטיקה מתחדדת לנוכח העובדה שמדובר במצרך בחוסר כי אף פעם אין מספיק רחובות כדי להנציח את כולנו. שאלה פוליטית נוספת היא מתי מחליפים שמות של רחובות אם הם לא מתאימים לדמוגרפיה או לאידיאולוגיה השולטת".
פרופ' עזריהו מוסיף כי "הפוליטיקה של הנצחה בישראל היא דבר נמוך, כי היא ברמה של לובי. בהמון מקרים בני משפחה מפעילים לחצים חזקים ואם אין משפחה שמסוגלת להפעיל לחצים - אין הנצחה. ישראל היא מדינה של קשרים וכשמפעילים לובי אז מנציחים. לעתים הפוליטיקה מייצרת הנצחה במבחן התוצאה ולא במבחן שוויון ההזדמנויות, כי צריך לסמן וי ברשימות של פוליטיקת זהויות. בישראל הפוליטיקה של שמות רחובות היא מאוד אינטנסיבית אבל אנחנו רואים גם בעולם עיסוק רב בזה. בגרמניה ובאוסטריה מחליפים שמות של דמויות קולוניאליסטיות ומחפשים להנציח דמויות שאינן מוכתמות בקשר עם המשטר הנאצי או עם האנטישמיות".
פרופ' עזריהו מדגים כיצד נמחקו שמות רחובות עם הקמת המדינה: "שמות ערביים נמחקו - בעיקר ביפו. שדרות ירושלים היו שדרות קינג ג'ורג' ותחת שלטון הטורקים השדרה נקראה ג'מאל פאשה. ביפו מחקו את כל השמות ונתנו שמות חדשים או מספרים. רחוב בוסטרוס ע"ש נג'יב חביב בוסטרוס - ערבי נוצרי שבנה בו שורת חנויות - נהפך לרחוב דוד רזיאל ממייסדי האצ"ל. גם בחיפה רחוב המלכים הבריטי נהפך לרחוב העצמאות לאחר קום המדינה".
"בקום המדינה החליטו למחוק כמה שיותר מהר את הזהות הערבית מרחובותיה של יפו", טוען אחמד משהראוי, תושב יפו שכיהן כחבר מועצת העיר תל אביב־יפו מטעם סיעת מרצ בשנים 2008־2013. בשנותיו במועצה פעל משהראוי להנצחת אישיים ערבים ברחובות יפו. "התחלנו את המאבק עם פחות מעשרה רחובות מונצחים עם שמות ערביים ביפו מול מעל 400 רחובות עם שמות יהודים. זה היה מצב אבסורדי. מחקו הכול, והתחילו להציף את הרחובות בסתם שמות, אני למשל גר ברחוב תפוח. היום מספר הרחובות המונצחים מתקרב ל־30. אחד ההישגים האישיים שלי היה ההצלחה להנציח בכניסה לנמל יפו את השייח באסם אבו זייד ז"ל. הוא היה האימאם המייסד של התנועה האסלאמית ביפו, אדם מתון ומכובד ששירת אותנו כאימאם עשרות שנים. היום אני פועל להוספת כיתוב בערבית ללוגו של העיר".
המאבק לשינוי שם רחוב הוא ארוך, סיזיפי, שעשוי לקחת שנים. "בתל אביב אפשר לשנות רק רחובות שקיבלו מספר במקום שם, ואני מחפש את הבודדים האלו", מספר משהראוי. "אני בודק דרך צינורות פנימיים בעירייה שברחובות שבחרתי בהם עדיין לא מתוכננים להנצחה, דבר שלוקח חודשים לברר, ואחר כך כותב לראש העיר ולוועדה להנצחת שמות. כמובן בדרך אני מבקש את עזרתם ותמיכתם של חברי המועצה. לזכותו של ראש העיר ייאמר כי בתחילת דרכו הוא לא תמך, אולם כשהוא ראה כמה זה חשוב לנו ואיך האוכלוסייה הערבית מגיבה לטקסים של הנצחת שמות ערביים, הוא החל לתמוך באופן בולט, כולל השתתפות אישית שלו בכל הטקסים הרשמיים".
"יותר קל להנציח גברים כי הם הקבוצה השלטת"
פער נוסף בייצוג בישראל נובע גם על רקע עדתי, ובקשת הדמוקרטית המזרחית מסרו לגלובס כי "חוסר הייצוג או הייצוג הלקוי של יוצאי מדינות ערב והאסלאם במרחב הציבורי, ובכלל זה בשמות של רחובות, היא בעיה ששורשיה נעוצים עמוק בתפיסות גזעניות בחברה הישראלית. היעדר זה משמעותו היא שמקבלי ההחלטות בנושא אינם מעריכים או אינם רואים ביוצאי קבוצה זו כמי שתרמו לבניין הארץ וכמי שראויים להנצחה, לעומת אחרים שכן". בקשת מסבירים שלדבר בעייתיות רבה שכן "דורות שלמים גדלים בידיעה שאין להם מקום וייצוג במרחב הציבורי הישראלי. הקשת רואה זאת בחומרה רבה וחושבת שיש מקום לוועדה מסודרת שתעמוד על הצורך המגוונות ובייצוג שוויוני, מאוזן וראוי. חלק מייצוג ראוי הוא גם לא לאפשר הנצחה של דמויות ואישים שהיה להם חלק בעיצוב התפיסות הגזעניות שרווחו כלפי עולים ממדינות ערב והאסלאם - הן בתיאוריה והן בפרקטיקה".
גם נשים נמצאות בתת־ייצוג במרחב הציבורי, ורוב הדמויות שמונצחות הן גברים. "רק 2% או 3% משמות הרחובות נקראים על שם נשים", מציין פרופ' עזריהו.
בניסיון לשנות את המציאות העגומה הזו הוקם ב־2013 פרויקט "רחוב משלה". הפרויקט מציע רשימה של מאות נשים שהגיעו להישגים, ומעודד את הציבור לפנות בעצמם לעיריות ולוועדות השמות כדי להציע אותן. כך, באתר ניתן למצוא לצד נוסח גנרי של מכתב גם רשימה של דרכים ליצור קשר עם עיריות בישראל.
"נחשפתי לישיבה של מועצה בשרון, שאישרו בה שמות של רחובות חדשים. אף שבעיר הזאת רוב מוחלט של הרחובות - כ־90% - נקראו על שם גברים, בישיבה אישרו רק שמות של גברים נוספים", מספרת יעל שרר, מנהלת ומקימת הפרויקט. "היה דיון אם לקרוא לרחוב על שם רבקה זיו, שהייתה ממייסדות ויצ"ו - ארגון מאוד ותיק ומאוד משפיע שיש הישג בהקמתו. אני זוכרת שאמרתי לעצמי, כמה עוד אישה צריכה לעשות כדי שיקראו רחוב על שמה? כשהתחלתי לברר למה זה המצב, אמרו לי 'אין נשים ראויות', או שאמרו לי שלא מציעים נשים לוועדת השמות. ככה התחיל הפרויקט. 10 שנים מאז והמאגר שלנו משמש הרבה מאוד עיריות וועדות שמות".
שרר מוסיפה כי "אם נסתובב למשל בפתח תקווה ונראה רחוב על שם יעל רום, ולא נדע מי היא, אבל נבדוק בגוגל, נגלה שהיו טייסות בחיל האוויר הישראלי, ויעל רום הייתה אחת מהן. גם על שמה של הטייסת השנייה, רינה לוינסון, צריך לקרוא רחוב ולהנציח אותה כי אחרת נשכח את ההיסטוריה שלנו ונחשוב שבג"ץ אליס מילר פתח את קורס הטיס לנשים לראשונה. ברוב העיריות אפשר לסגור את הפער - רק צריך להיות מודעים לזה".
הוד השרון ורעננה הן דוגמה לשתי הערים שכעת מנסות לצמצם את הפערים. ראש עיריית הוד השרון אמיר כוכבי מספר לגלובס שעם כניסתו לתפקיד 21% משמות הרחובות היו על שמות גברים, 1.4% על שמות נשים והיתר שמות ניטרליים. "היה פער מוחלט והחלטנו שלקראת אכלוס של שכונות חדשות ופריצת דרכים חדשות נעשה תעדוף שונה. השכונה הראשונה שאוכלסה הייתה רק עם רחובות על שמותיהן של נשים לאחר תהליך של פנייה לציבור. הדבר יימשך גם לשכונה הבאה ולהרחבת אזור התעסוקה".
לדברי כוכבי, "גברים קיבלו את ההחלטות לאורך שנים ארוכות והיה נראה להם לגיטימי לקרוא לרחובות על שם יאנוש קורצ'אק ולא על שמה של סטפניה וילצ'ינסקה, שהייתה שותפה שלו בבית היתומים והלכה איתו אף שיכלה לעלות לישראל".
חברת מועצת העיר רעננה מירב מאיר הגישה לאחרונה הצעה למועצת העיר, שהתקבלה, לקריאת שמות רחובות על שמן של נשים, בהן גם שינוי של שמות רחובות ניטרליים מבחינה מגדרית לשמות של נשים. "הצעות דומות הוגשו גם בכפר סבא ובתל אביב כי יש חוסר שוויון מוחלט בשמות רחובות, מוסדות ושטחים ציבוריים", אומרת מאיר. "ברעננה רק 6% מהרחובות נקראים על שמות נשים, ואנחנו לא שמות לב לזה בכלל", אומרת מאיר.
המיזם של פוקס, בדומה ל"רחוב משלה", מבקש להעלות על סדר היום את הפערים העצומים ולהוביל לצמצום שלהם. כך, לפי בדיקת המיזם, במרבית הערים הפער לטובת הגברים עומד על בין פי חמישה לפי 15 בהנצחה ברחובות.
