רוצים למקסם את פוטנציאל הקריירה? שלמו את המחיר / אילוסטרציה: Shutterstock
הכותבת היא מומחית לשוק העבודה
בתחילת דרכי בעולמות ניהול הקריירה סברתי כי מימוש הפוטנציאל המקצועי הוא ערך עליון. המשכתי לאחוז בתפיסה הזו שנים, תוך אמונה שכל אלטרנטיבה אחרת היא בזבוז בלתי נסבל של יכולות, כישורים, השכלה, ניסיון, זמן, כסף או בקיצור - בזבוז של קריירה.
● איך מזהים צוות לא מתפקד, ואיזה תרגיל יחזיר אותו למסלול של הצלחה
● "רבים יעבדו כמו שליחים של וולט": החוקר שמשרטט את עולם העבודה העתידי
מכווני קריירה או מכווני משפחה
טעיתי. לקח לי זמן להפנים שהשאיפה לממש את פוטנציאל הקריירה מתאימה לחלק מהאנשים, בעוד חלק אחר בוחרים, ובצדק, לממש רק חלק ממנו, לעתים חלק קטן בלבד. מדוע? כי מימוש הפוטנציאל דורש לעתים קרובות ויתורים כבדים בחיים האישיים/חברתיים/משפחתיים, שלא לדבר על מחירים לא מבוטלים בעולם העבודה, ולרוב האנשים זה לא מתאים.
איך יודעים לאיזו קבוצה אנחנו משתייכים? המשתנה שבעזרתו הכי קל לענות לשאלה הוא היכן נמצא המיקוד שלנו, בקריירה או בחיים האישיים/משפחתיים? האם אנחנו נמנים עם מי שהקריירה עבורו היא כלי להגשמת השאיפות בחיים האישיים, או לחלופין - הקריירה היא התכלית המרכזית בחיים. על פניו נראה כי מדובר בשאלה די פשוטה, אבל היא כזו רק עבור מי שנמצאים בקצוות.
מבחינת אנשי האמצע, המהווים את הרוב הגדול, התשובה לשאלה הזו היא סופר מורכבת, וזאת מכיוון היא נתפסת בטעות כשאלת שחור-לבן. כלומר, אם אני מכוון משפחה המשמעות היא שהקריירה לא מעניינת אותי מספיק, מה שהופך אותי אדם "פשוט". מאידך, אם אני מכוון קריירה פירוש הדבר שהמשפחה פחות חשובה לי, תפיסה שהיא כמעט בלתי נסבלת, בפרט עבור אימהות.
הבחירה האמיתית נבחנת בקונפליקט
לכן רבים מעדיפים לתפוס את עצמם כמי שמכוונים גם קריירה וגם משפחה, אבל זו פיקציה.
אדם המאמין שהוא "גם וגם" בעצם מרמה עצמו, שכן הבחינה האמיתית היא במצבי קונפליקט. כשהכול זורם אין בעיה לג'נגל בהצלחה בין הקריירה והחיים האישיים, אבל כשמגיעים לצומת שבה צריך להחליט מי ישלם את המחיר - שם נעשית הבחירה האמיתית בין מיקוד קריירה למיקוד משפחה. יהיו מי שיגידו כי גם במצבי קונפליקט אפשר להמשיך ולאחוז במקל בשני קצותיו, כאשר פעם החיים האישיים משלמים מחיר ופעם הקריירה, אבל גם זו פיקציה. בסופו של דבר צד אחד הוא זה שמשלם משמעותית יותר מהשני, מה שמכתיב במידה רבה את מימוש פוטנציאל הקריירה.
היעדר מודעות למיקום האמיתי על הרצף "קריירה-משפחה" יוצר בעיה, בפרט עבור מי שהם מכווני משפחה הבוחרים לתפוס את עצמם כ"גם וגם". כתוצאה מכך הם מתקשים לזהות את החסמים העיקריים בפני מימוש פוטנציאל הקריירה, וכשזו מתחילה לשלם את מחיר הבחירה הם נוטים להטיל את האחריות על הסביבה. הם מאמינים בטעות שהם (גם) מכווני קריירה, לא מפנימים כי רוב עמדות המפתח בארגון נכבשות על-ידי מכווני הקריירה אמיתיים, וממשיכים לצפות מהסביבה להשתנות. לאפשר איזון בית ועבודה, גמישות בשעות, עבודה מרחוק ושאר התאמות שיאפשרו גם למכווני משפחה למלא משרות בכירות. אך מה לעשות שהמגזר העסקי לא מתאים עצמו להעדפותיהם, ורבים מהם נתקעים, ובפרט נשים.
משלימים עם הבחירה
האם הפתרון הוא לשנות את המיקוד ממשפחה לקריירה? כנראה שלא. שינוי שכזה הוא מאד עמוק, ועל כן לא באמת מעשי, שכן הוא תלוי בשינוי משמעותי בחיים האישיים, למשל כשהילדים גדלים. רק שאז כבר מאוחר מדי, שכן השנים החשובות לבניין הקריירה הם על-פי רוב 10 שנות ההורות הראשונות.
אז מה עושים? משלימים עם הבחירה ומשלמים את מחיריה, כאשר הצעד הראשון הוא קודם כל להכיר בה. להסתכל במראה ולהודות בפה מלא מה אתם יותר, מכווני קריירה או מכווני משפחה?
אם אתם מכווני חיים אישיים ומשפחה, כמוני למשל, זה בסדר גמור, ובלבד שאתם מוכנים להשלים עם הפגיעה במיקסום פוטנציאל הקריירה (אני השלמתי). אם תבחרו נכון, סיכוי גדול שתגיעו לאופטימום, במסגרת המחירים האישיים שאתם בכל זאת מוכנים לשלם. ולמכווני הקריירה שבחבורה, אל תדאגו. מכווני קריירה ומכווני משפחה אוהבים את ילדיהם אותו הדבר. בהצלחה וזכרו - קריירה זה הפוך ממה שחשבתם.