תרז הומבר. הצוואה שימשה כסיפור כיסוי; צ'ארלס פונזי. דיבורו הבטוח משך משקיעים / צילום: ויקיפדיה
ד״ר אמנדה פורמן היא ביוגרפית והיסטוריונית אמריקאית־בריטית. היא כתבה חמישה ספרי היסטוריה עטורי פרסים ושימשה כשופטת בוועדת פרס בוקר ופרס הספר הלאומי של ארה"ב
פעם היו לרמאים הגדולים פרצוף ושם שאפשר להכתים. לעומת זאת, השערוריות הפיננסיות בימינו הן מבוזרות, בינלאומיות, וקשות להבנה כמו ראשי התיבות המגדירים אותן. ריבית הליבור, ISDAFIX, וכעת HFT - או מסחר בתדירות גבוהה - נחשבו פעם כמכשירים לא מזיקים שהקלו על העברת הון. אבל היה בהם יותר ממה שהיה ניתן לראות בעין בלתי מזויינת. כפי שאמר בתוכנית "60 דקות" הסופר האמריקאי מייקל לואיס, שכתב ספרים בנושא כלכלה: "שוק המניות בארה"ב, השוק האייקוני ביותר בקפיטליזם המערבי, הוא משחק מכור".
האיש שמאחורי "תרמית פונזי"
מה שמחבר בין השערוריות של ימינו לאלו של העבר הוא כוחו המהפנט של האמון. אלימות יכולה להכריח אנשים לפעול נגד האינסטינקטים שלהם, אבל רק אמון יכול לגרום לנו לעקוף אותם. צ'רלס פונזי הוא האיש שמאחורי תרמית קופוני הדואר המזויפים מ־1919, שהולידה את ההגדרה "תרמית פונזי". דיבורו הבטוח משך משקיעים רבים, גם לאחר שהוא ישב בכלא 3 וחצי שנים, גרם לקריסתם של שישה בנקים, והונה אנשים בכ־20 מיליון דולר.
האישה הצרפתייה שעקצה את המלווים
אמון הוא גם מה שהוליד את הצלחותיהן של שתיים מהנוכלות הגדולות ביותר בהיסטוריה. בשני המקרים, לציבור היה קשה להאמין שאישה יכולה להגות ולהוציא לפועל מזימה כה מחוכמת ושטנית. הנועזת משתיהן, תרז הומבר, שכנעה את הממסד הצרפתי בסוף המאה ה־19 שהיא עומדת לרשת 120 מיליון פרנק מאיש עסקים אמריקאי אסיר תודה שאת חייו הצילה מתאונת רכבת. הסיפור שלה זכה לתמיכה בזכות העובדה שגיסה כיהן אז כשר המשפטים של צרפת. במשך כל שנות ה־80 וה־90 של המאה ה־19, היא לוותה מיליוני פרנקים מנותני הלוואות שבטחו בה. בתמורה לכך, היא הבטיחה להם אחוז מהצוואה פלוס ריבית. הלווים המעטים שביקשו לראות את הצוואה ראו כספת קטנה ונעולה שלכאורה איפסנה את המסמך רב הערך. ב־1902, כשבית משפט צרפתי הורה לבסוף לפתוח את הכספת, הרשויות מצאו בה כמה חתיכות נייר, לירטה איטלקית וכפתור מתכת.
● תנו לישון בשקט: כך התמודדה האנושות עם נדודי שינה לאורך ההיסטוריה
● המדענים והמשוררים שחיפשו חיים ביקומים מקבילים לכדור הארץ
● העלמות המס הגדולות שהחריבו את הכלכלה של מדינות ואימפריות
האישה שהונתה את נשות ניו אינגלנד
מספרים על הומבר שלבסוף היא ברחה לארה"ב. אלא שבאותם זמנים אמריקה עדיין סערה מ"שערוריית פיקדונות הגבירות": אלמנה אמריקאית בת 53 בשם שרה האו עשתה לנשים עשירות בניו אינגלנד את מה שעשתה הומבר בצרפת. ב־1879, האו הקימה קרן לנשים משקיעות. בעידן בו סבלו נשים מאפליה בוטה מצד פקידי בנקים, האו צברה במהירות את הונה ממאות אם לא אלפי קורבנות נשים. היא ניהלה תרמית פונזי קלאסית, שנים לפני פונזי, וביום בו נלכדה, התברר כי לא נותר מהכסף שגנבה מאומה.
המדען שהפסיד את הונו ב"בועת הים הדרומי"
אלכסנדר פופ, המשורר האנגלי בן המאה ה־18, כתב בחריפות נגד מנטליות העדר המסייעת להשקעות מפוקפקות להתגלגל: "איך הולכת המניה, זו הקריאה הכללית / במקום ליפול כולנו נקנה מאות רבות".
הוא דיבר מניסיון אישי, לאחר שהפסיד סכום משמעותי ב"בועת הים הדרומי" ב־1720. "חברת הים הדרומי" היתה חברה בריטית ציבורית שהוקמה ב־1711, שהכנסותיה התבססו על סחר בעבדים. ב־1713 היא קיבלה מונופול על אספקת העבדים לאיים של הים הדרומי ודרום אמריקה. אמון הציבור בתאגיד, שהסכים להמיר את החוב הלאומי למניות בחברה, נבע מהעובדה שהיה לו גיבוי של ממשלת בריטניה. אף שהחברה לא הפיקה רווחים של ממש מהמונופול, שווי מניות החברה גדל דרמטית: ב־24 ביוני 1720, מניה אחת של החברה היתה שווה ל־1,050 ליש"ט, סכום עתק באותם זמנים. תוך שישה חודשים, היא איבדה 90% מערכה.
בין אלפי הקורבנות היה גם סר אייזק ניוטון, המדען המהולל והממונה על המטבע המלכותי. "אני יכול לחשב את התנועות של הגופים השמימיים", כתב, "אך לא את שיגיונם של בני האדם".