אחת קנתה פרה חולבת, אחד חפר באר מים, שלישי שיפץ את הבית. תושבי קוגוטו בסרט ''כסף בחינם'' / צילום: באדיבות Dogwoof
לג'ון אומונדי אוגונדה בן ה־18 יש שאיפות גדולות. הוא נולד וחי בכפר קוגוטו (Kogutu) בקניה, שרוב תושביו מתפרנסים מחקלאות ובאופן כללי מנהלים חיים מאוד פשוטים שמעורב בהם מעט מאוד כסף. לאחרונה הוא השיג עבודה זמנית כמעין טכנאי מחשבים של אנשי הכפר, אף שיש שם מעט מאוד כאלה.
● האופוזיציונר ההונגרי שמזהיר: "עוד לא חציתם את הקו האדום, תעצרו" | ראיון
● מנכ"ל תדיראן משה ממרוד: "בכל פעם שאני עולה מדרגה אני מרגיש את המתחרה רודף אחריי" | ראיון
● האם קריית שמונה בדרך לעבור מהפכה שתשנה את פניה?
אבל ג'ון חושב קדימה, חולם ללמוד הנדסת מחשבים בעיר הבירה ניירובי, לעזוב את הכפר, למצוא עבודה מסודרת או להקים עסק משלו. אלה לא תוכניות מובנות מאליהן או אפילו ריאליות למי שגדל כמוהו. אלא שאז קורה משהו שטורף את כל הקלפים מבחינתו.
ב-2017 הופיעו לראשונה בכפר אנשי ארגון GiveDirectly האמריקאי, והודיעו שבכוונתם לערוך ניסוי במה שקרוי "הכנסה בסיסית אוניברסלית" (Universal Basic Income) ובמסגרת זו להעניק לכל תושב מעל גיל 18 (ובהחרגות כאלה ואחרות) 22 דולר ארה"ב בכל חודש, למשך 12 שנה.
התושבים לא יצטרכו לעבוד בתמורה לכסף, לא יצטרכו להוכיח שהם ראויים לו ולמעשה לא יידרשו לעמוד בשום תנאי, מלבד התנאים המקדימים של ההשתתפות בניסוי. זה בדיוק העיקרון - הכנסה בסיסית לכל.
ג'ון הוא אחד מגיבורי "כסף בחינם" (Free Money), סרט תעודה אותו ביימו לורן דה־פיליפו האמריקאית וסאם סוקו הקנייתי, שעולה בסוף השבוע בפסטיבל דוקאביב ובהמשך ישודר גם ביס דוקו, ועוקב מקרוב אחר התפתחות הניסוי של הארגון האמריקאי.
כשאנו פוגשים אותו לראשונה בסרט, הוא יושב על אופנוע השטח שלו, אולי הסמל האולטימטיבי לחופש ולמוביליות שכל כך חשובים לצעיר הנמרץ הזה. הוא מספר, וכן, זו נשמעת תלונה, שהוריו משגיחים עליו מקרוב ועוקבים אחר כל צעד שלו ושאביו, כראש המשפחה, שולט לחלוטין בכל מה שקורה בחייהם שלו ושל אחיו. האבא אכן לא מאכזב ובשיחה עם אשתו בהמשך מבהיר ששניהם חייבים לעקוב אחר כל צעד של ילדיהם לאחר קבלת הכסף, כאשר ג'ון "בעדיפות עליונה".
כשג'ון מקבל את הכסף הוא מחליט שישתמש בו כדי לבצע קפיצת מדרגה דרמטית במונחים מקומיים ולהגשים את חלומותיו - הוא נרשם ללימודי הנדסת מחשבים בניירובי, ועוזב את הכפר. האם ההימור שלו ישתלם? נגלה בהמשך.
סכום משמעותי, אך לא כזה שמשנה חיים
האנושות - ליתר דיוק הצד העשיר, המערבי והדי פריווילגי שלה - משתעשעת ברעיון של הכנסה בסיסית לכול כבר כמעט חמישה עשורים. מה יקרה אם נחלק סכומי כסף אחידים במועדים קצובים וללא דרישות או תנאים? מרבית הניסויים שכללו תשלום שכזה אכן שיפרו את מצבם של רוב המשתתפים בניסוי.
מצד שני, לא ברור בכלל שמערכות גביית המיסים במדינות השונות יכולות לתת גיבוי לחלוקת כסף כזו. נכון לאמצע 2023, אף לא מדינה אחת בעולם יישמה או מיישמת את הרעיון הזה באופן מוחלט, ממלכתי, מקיר לקיר. לא מעט מדינות, בהן ארה"ב, פינלנד, קנדה ואפילו ברזיל, ניסו, טבלו ציפורן או שתיים במים הקרירים, אבל לא גיבשו מסקנות חד משמעיות.
אבל מתברר שלא רק ממשלות ומדינות עורכות ניסוים שכאלה. ארגון GiveDirectly הוא יוזמה של ארבעה בוגרי אוניברסיטת הרווארד, שבתקופת הקורונה התנפחה במהירות מטורפת - והפכה לארגון ללא מטרות רווח הצומח ביותר בארה"ב כולה. ממשרדיהם המצוחצחים בניו יורק אנשי הארגון מחלקים כסף חינם, או הכנסה בסיסית, לכ־22 אלף איש בניסויים בקניה ובאוגנדה, הנבדלים אלה מאלה במשכם ובכמות הכסף המחולקת בהם. באתר האינטרנט הארגון מתגאה כי מ־2009 חילק לא פחות מ־550 מיליון דולר במזומן, "לידיהן של 1.25 מיליון משפחות שחיות בעוני".
"כסף בחינם" עוקב אחר הניסוי העכשווי הממושך מכולם, שהחל ב־2019 ואמור להסתיים רק ב־2031. הכסף מועבר ישירות לחשבונות שנפתחו לתושבי קוגוטו בטלפונים, אותם סיפקו להם אנשי GiveDirectly. הסצנה שבה אחת המשפחות הכפריות, שכמה מחבריה משתתפים בניסוי, מחכה בהתרגשות־על לצלילים המבשרים על הפקדות הכסף במכשירים הלא מוכרים - היא אחת המרתקות בסרט.
שכר המינימום בקניה בעבודות מסודרות ומתועדות נע בין 80 ל־110 דולר ארה"ב לחודש (התשלום מתבצע כמובן בשילינגים קנייתים, שכל אחד מהם שווה 0.0073 דולר). לא מיותר לציין כי השכר בעבודות שאינן פורמליות, בעיקר באזורים הכפריים, יכול להיות אף נמוך משמעותית. על רקע זה, אפשר להבין ש־22 דולר אינם דבר של מה בכך מבחינת צורכי הקיום של תושבי קוגוטו, אבל גם לא מאפשרים להם לקפוץ מדרגה מבחינה כלכלית.
ייתכן שזה בדיוק מה שגרם לג'ון להיכשל בסופו של דבר, ולחזור שפוף קומה לבית הוריו בכפר. אילו היה מסתפק, כמו אחרים מבני הכפר, בשימוש בכסף לטובת שיפוצים בבית, רכישת נורות חשמל או לחלופין חוסך את הכסף לאורך תקופה ויוצא לעיר כשהוא מוכן יותר, אולי התוכנית שלו היתה עובדת. ואולי היא עוד תעבוד. אבל הוא לא רצה לשפר את חייו בקוגוטו, הוא רצה חיים אחרים. העיר הגדולה הבהירה לו באופן אכזרי וחד משמעי ש־22 דולר בחודש אולי מספיקים בקניה לקיום בסיסי, אבל לא הרבה יותר מזה.
"מההתחלה ג'ון בלט ומיצב את עצמו כיזם", נזכרת דה־פיליפו. "הוא היה מלא אמביציה, חלם לפתוח עסק משלו ורצה מיד לנסוע לניירובי לרכוש השכלה. הוא היה מה שרבים יגדירו המועמד המושלם להשתתפות בתוכנית הכנסה בסיסית. הרי זה מה שאנחנו רוצים לדמיין, אנשים שישתמשו בכסף כמקפצה לעשיית דברים גדולים שיחלצו אותם מהעוני".
ניסוי של גוף פרטי שמשחק את אלוהים
דה־פיליפו, מפיקת ובמאית דוקו מברוקלין, השיגה אישורי צילום מ־GiveDirectly, וסוקו שחי ויוצר בניירובי השלים אותה ביכולת להגיע לכפר ולשכנע את המשתתפים בניסוי להתמסר במשך כשנתיים למצלמות.
הכסף בניסוי מחולק באופן שוויוני לכל תושבי הכפר שמעל גיל 18, כולל לנשים שמגלות לפתע מהי עצמאות ויכולת כלכלית. האם המן משמים הנדיב הזה יפרק משפחות? לא על פי "כסף בחינם". להיפך: הסרט מציג השפעה חיובית למדי של הכסף על רוב תושבי הכפר שזכו לקבלו: אחת קנתה פרה חולבת, שני חפר באר מים, שלישי שיפץ את ביתו ואחרים קנו בגדים לילדיהם. בכפר מתארגנת אפילו מעין קרן ביטחון מאולתרת. משתתפי הניסוי תורמים בכל חודש כמה אחוזים מהכסף שקיבלו למאגר שישמש תושבים נצרכים, אם ייקלעו למצוקה או צורך מיידי בכסף.
"ברובד הכי בסיסי", אומר סוקו, "ברור שהכסף שחולק עשה הרבה דברים נפלאים לאנשי הכפר. אנשים השתמשו בו לקנות מזון והשכלה, לשפר את חייהם. היה יתרון גדול גם בכך שהכסף ניתן במזומן ישירות לאנשים, בלי גופי ביניים ותנאים מקדימים.
"עם זאת, ברובד גבוה יותר, חייבים להכיר בכך שזו עדיין צורה מסוימת של עזרה מלמעלה לאוכלוסייה ענייה מאוד שמבוצעת בידי גורם פרטי. מה שמעלה מיידית את השאלה מה יקרה אם פתאום, בנסיבות שלא ידועות לנו כרגע, הניסוי הזה יצטרך להיפסק. מי ייקח אחריות במצב כזה? למי אנשי הכפר יוכלו לפנות, עם מי הם יוכלו לדבר? הניסוי הרי יסתיים בכל מקרה ב־2031 והשאלה היא לא רק מה יקרה אז, אלא גם מה יקרה עד אז. יש כרגע כל כך הרבה כדורים באוויר. לכן, במובן הזה, למרות שאני מאוד בעד הרעיון של הכנסה בסיסית, GiveDirectly כן משחקים כאן את אלוהים".
ומעבר לרעיון ההכנסה הבסיסית, זו השאלה הראשונה ואולי החשובה ביותר העולה מצפייה ב־Free Money: מי שמכם? באיזו זכות אנשי GiveDirectly מוטי הדאטה והסטטיסטיקות משנים באופן בלתי הפיך את חייהם של עשרות תושבים בכפר קנייתי עני?
הצעירה העצובה שנפלה בין הכסאות
הסרט מתמקד, בין השאר, בסיפורה האישי של ג'אל, צעירה בת 18 עם מנה נדיבה מדי של חוסר מזל. על אף שמשפחתה נכללת בתוכנית קבלת הכסף היא "מצליחה" איכשהו לא להיות בבית הוריה בימים שבהם נרשמים המשתתפים. אמה טוענת ש"רק יצאה לריצה", אבל רואים בעיני הבודק שהוא בטוח שמנסים לעבוד עליו. בהמשך מתברר שג'אל אכן הושארה מחוץ לתוכנית, והנערה העצובה הזו פותחת בקמפיין עצמי עצוב עוד יותר בניסיון להבין למה לא היא.
האנשים ב־GiveDirectly לא ממש מספקים תשובות וג'אל נשאבת לתוך שנתיים ימים שבהם היא פשוט יושבת בכפר וכאילו מנסה להבין מה לא התחבר, בעוד שלמעשה רק מעמיקה את בור הייאוש שבחרה לעצמה. כאילו ב־22 הדולרים החודשיים טמון הפתרון, קצה החוט שיוציאו את חייה ממצב של המתנה בלתי פוסקת למשהו או מישהו שפשוט לא בא.
"תכננתי ללמוד במקום כלשהו, אבל במקום זה החלטתי לחכות ולהישאר כאן בכפר", היא מספרת בדמעות באחד מרגעי השיא של הדוקו. "כל תקוותיי היו על הכסף הזה. אם מישהו אומר שייתן לך אפילו שילינג אחד, הוא צריך להיות מספיק חכם כדי לזכור את ההבטחה הזו. עכשיו אין לי כלום. אין לי כסף ללימודים ומתברר שרק בזבזתי כאן את זמני".
ומה חושב על זה האיש שהבטיח - מייקל פיי, מייסד GiveDirectly ומי שעומד בראש הארגון? שזה אכן עצוב וכואב, שהתפקיד של אנשי השטח שצריכים להסביר לתושבים מי לא מקבל ולמה הוא הכי קשה בארגון. סימפטיה - כן, הכנסה לתוכנית מקבלי הכסף - אמממ, לא. אפשר גם להבין אותו, האמת. הרי אפריקה כולה ג'אל, לא?
"זה לא אמור להתנהל ככה" אומר סוקו, "אבל מאפיין מאוד תוכניות סיוע לתושבים במדינות אפריקה. כשמשהו משתבש באחד המיזמים האלה לאדם בשטח, שאמור לקבל כסף, אין ממש קול ואין כל כך עם מי לדבר".
דה־פיליפו וסוקו מבטיחים לחזור ולבדוק מה קורה שם בשנים הקרובות. הרי הניסוי, נזכיר, יימשך עד 2031. "אנחנו מחפשים בימים אלה את השותפים המתאימים לפרויקט ההמשך. 'כסף בחינם' הוא מבחינתנו חלק ראשון, שאחריו יבוא חלק שני", הם אומרים. הפעם, אפשר לקוות, כבר לא תצוץ פתאום מגפה עולמית שתאיים לחסל את ההפקה.
דה פיליפו: "הקורונה החלה כשנה לאחר תחילת הניסוי, והפכה את כל הלוגיסטיקה של הצילומים למסובכת מאוד. המשכנו לגור בניירובי, אבל העיר הייתה תחת סגר והיה בעיה לצאת ממנה ולחזור אליה. השגנו בסופו של דבר אישורים מיוחדים, אבל עדיין לא היו טיסות כך שנאלצנו לנסוע ברכב לכפר, מרחק של 10 שעות נסיעה לכל צד".
סוקו: "במהלך הצילומים הקפדנו מאוד על עטיית מסיכות, לא רצינו להיזכר שכמי שהביאו את הקורונה לכפר. כשהתקיימה הלוויה מרובת משתתפים בכפר, אני ושלושה מאנשי צוות היינו היחידים באירוע שעטו מסכה. חששנו לבריאותם, אבל גם לבריאותנו. ברמה העקרונית, הקורונה שינתה לחלוטין את השיח העולמי על מיזמי הכנסה בסיסית. לפני המגפה GiveDirectly היה ארגון ללא מטרות רווח בינוני בגודלו, עם מנגנון יעיל לשליחת כסף מזומן ישירות לאנשים. בזכות הקורונה הארגון הזה התנפח במהירות מטורפת והפך לשם מוכר בכל העולם".
הקשר בין הכנסה בסיסית לכל לבין בינה מלאכותית
מבחינת סוקו הפתרון הוא פשוט וברור: "נותנים לכולם! יש הוכחות כבר משנות ה־70 של המאה הקודמת ששכר בסיסי זו התערבות כלכלית שעובדת יפה ומשפרת את חיי המקבלים. למרות זאת, אנחנו כל הזמן מרגישים צורך לעשות עוד ניסוי אחד כאן ועוד אחד שם - ויוצרים סתם מתחים מיותרים בין אוכלוסיות שכנות. הרי אם יש צבר של חמישה כפרים עניים סמוכים בקניה, למה לתת כסף רק לאחד? עדיף לתת לכולם".
אבל האם מה שעבד בקושי בכפר קנייתי זעיר, שכל תושביו אכן עניים, יכול לעבוד במדינות עם מיליוני אנשים, הנבדלים אלה מאלה בצורה קיצונית ביכולת ההשתכרות שלהם ובמצבם הכלכלי? האם חלוקת כסף לכולם ללא הבחנה היא אכן הפתרון הנכון לקראת עתיד שחוזה כי הבינה המלאכותית (AI) תחולל שמות בשוק התעסוקה ותיצור עוד ועוד מדינות עם אחוזי אבטלה דו ספרתיים? בכלל לא בטוח. למעשה, "כסף בחינם" מלמד אותנו עד כמה מסובך לתת לקבוצת אנשים משהו שלא היה להם קודם.
"הרעיון עצמו של סיוע ישיר בכסף לאנשים עניים יפה מאוד בעיניי, משום שהוא מעניק למקבלים את הכבוד הראוי להחליט איך הם רוצים להשתמש בסיוע", אומר סוקו. "רוב ארגוני הסיוע כיום שואלים כל כך הרבה שאלות, מציבים כל כך הרבה סייגים ותנאים - ולא מכבדים את המקבלים. כשאתה עני, אין לך ברירה, אתה בקומת הקרקע של הקיום האנושי. יוזמה כמו הכנסה בסיסית קבועה יכולה ממש לשנות את חייך.
"חשוב להבין, עם זאת, שרוב מדינות באפריקה יעדיפו קודם לבנות עוד בתי ספר, לסלול כבישים ולהבטיח אספקת מזון לאוכלוסיות גדולות מאשר להעביר כסף ישירות לכיסי האזרחים. המדינות באפריקה גם יטענו שתשלומי המיסים שלהן לא מספיקים ליישום מודל של הכנסה בסיסית. באירופה ובמקומות אחרים בעולם המערבי, לעומת זאת, המצב שונה. שם מערך המיסים כן מספיק ושם הכנסה בסיסית היא בהחלט רעיון ישים, שיעשה לדעתי הבדל גדול. תוצאות של ניסויים בכמה ערים לא גדולות בארצות הברית מלמדים על שיפור עצום בחייהם של האנשים שקיבלו כסף בהשוואה לאנשים בקרבתם הגיאוגרפית שלא קיבלו. עם זאת, די ברור שכדי שהרעיון של הכנסה בסיסית אכן יהיה ישים הוא חייב לבוא מממשלות, לא מגופים מסחריים פרטיים. ממשלות מחויבות להיות זמינות לאזרחים, שיש להם מידה מסוימת של ייצוג בממשלה ולכן גם יכולים לשאול שאלות".
דה־פיליפו מעדיפה להתמקד בסיבה שתוביל את כולנו לעסוק לתפיסתה בקרוב מאוד במודלים של הכנסה בסיסית: "ההתקדמות שעשתה הבינה המלאכותית בחצי השנה האחרונה החלה לאיים על קבוצה חדשה לגמרי של אנשים. עכשיו כבר מזהים חשש ברור ומיידי אצל אנשים יוצרים וגם אצל מקצועות שלא היו בשיח כמו רופאים. פתאום החשש שהבינה המלאכותית תיקח מקומות העבודה לא מתמקד רק בעובדים הפשוטים ביותר, החיים בעוני ממילא. פתאום זו לא רק בעיה של נהגי משאיות או אנשי צווארון כחול. כולנו מבינים כיום שההתפתחות המהירה של ה־AI תשפיע גם עלינו בקרוב. זה מפחיד ומעורר כמובן את השאלה איך יתפרנסו כל המובטלים החדשים, כל אותם אנשים שייפלטו ממעגל העבודה ולא יצליחו לחזור".
האם מה שעבד בכפר קנייתי זעיר ועני יכול לעבוד במדינות עם מיליוני אנשים הנבדלים ביכולתם הכלכלית? לא בטוח. "כסף בחינם" מלמד אותנו עד כמה מסובך לתת לקבוצת אנשים משהו שלא היה להם קודם
אבל האם מה שעבד בקושי בכפר קנייתי זעיר, שכל תושביו אכן עניים, יכול לעבוד במדינות עם מיליוני אנשים, הנבדלים אלה מאלה בצורה קיצונית ביכולת ההשתכרות שלהם ובמצבם הכלכלי? האם חלוקת כסף לכולם ללא הבחנה היא אכן הפתרון הנכון לקראת עתיד שחוזה כי הבינה המלאכותית (AI) תחולל שמות בשוק התעסוקה ותיצור עוד ועוד מדינות עם אחוזי אבטלה דו ספרתיים? בכלל לא בטוח. למעשה, "כסף בחינם" מלמד אותנו עד כמה מסובך לתת לקבוצת אנשים משהו שלא היה להם קודם.