שר האוצר בצלאל סמוטריץ' / צילום: אלכס קולומויסקי, "ידיעות אחרונות"
הכותב הוא ראש תוכנית מדיניות הרווחה במרכז טאוב ומרצה לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית בירושלים
טרם הדיון בתקציב המדינה בממשלה ציין שר האוצר בצלאל סמוטריץ' כי העלייה במחירים והנטל שמציאות זו מטילה על האוכלוסייה בישראל, כמו במדינות אחרות, מצדיקים אימוץ צעדי מדיניות שיקלו על הציבור את ההשלכות השליליות של האינפלציה. כך, למשל, ביחס למשפחות במעמדות הביניים, שר האוצר הציע להעניק הנחות מס, שמשמעותן הגדלת ההכנסות של הנמנים עם אותה אוכלוסייה והקטנת הכנסות המדינה ממסים. בין יתר הצעדים המוצעים, הממשלה מציעה לשחזר את תוכנית תווי המזון, אשר הונהגה בתקופת הקורונה.
רבים לא קיבלו
תוכנית זו מציעה סיוע למשפחות ונפשות החיות מתחת לקו העוני באמצעות תלושי מזון, על-פי המתווה של התוכנית שאימץ משרד הפנים בתקופת משבר הקורונה. זאת למרות שמחקרים, אשר בחנו את התוכנית הזו, מצביעים על כך שהתוכנית לא הצליחה להגיע לרבים מקרב החיים בעוני, במיוחד בחברה הערבית.
זאת ועוד, היא הציעה סיוע באמצעות תווי מזון בשלוש פעימות בלבד, ללא המשך סיוע על פני זמן ומבלי שהדבר ילווה בצעדים אחרים להתמודדות עם מצוקתן של המשפחות וללא סיוע בשילוב בשוק העבודה לבעלי כושר עבודה.
לבסוף, התוכנית הונהגה ללא תיאום עם המועצה לביטחון תזונתי ובמקביל לתוכנית, שמופעלת מזה מספר שנים במשרד הרווחה, ומיועדת להתמודד ישירות עם אי-ביטחון תזונתי באמצעות תוכנית הוליסטית ומתמשכת. יתרון מובהק בתוכנית זו היא בכך שהיא מזהה את הסובלים מאי-ביטחון תזונתי באמצעות עובדים סוציאליים במחלקות לשירותם חברתיים.
יעילותם של תלושי מזון כאמצעי להתמודדות עם עוני ומצוקה כלכלית איננה ודאית וקיים לגביהם ויכוח מתמשך. תלושי מזון מיועדים להתמודד עם אי־ביטחון תזונתי, והם מהווים מעין פשרה בין תשלום קצבה כספית למתן סיוע במוצרי מזון. כיוון שמטרתם של מעצבי המדיניות לאפשר למקבלי הסיוע גישה למזון בריא ומספק, התלושים מוגבלים בדרך-כלל למצרכים ספציפיים, ולא ניתן להשתמש בהם לרכישת מוצרים אחרים.
המצדדים בגישה זו טוענים שבכך ניתן להבטיח שמקבלי הסיוע ישתמשו בו לרכישת מזון, ולא למטרות אחרות כמו תשלום חובות או מימון הוצאות על חינוך או על שירותי בריאות דחופים. מתן סיוע ישיר של מזון היה יכול לפתור את הבעיה הזאת, אך ישנן מגבלות אופרטיביות רבות בהספקה סדירה של מזון לאוכלוסייה גדולה והתאמתו למגבלות הבריאותיות, התרבותיות או הדתיות של מקבליו.
אלא שהתוכנית המוצגת לא נועדה להתמודד עם אי-ביטחון תזונתי אלא עם השלכות יוקר המחיה, שעשויות לבוא לידי ביטוי בתחומי חיים רבים: בבריאות, בדיור, בחינוך ועוד.
ההבדל הבולט בין שני הרכיבים האחרים של תוכנית הממשלה להתמודד עם יוקר המחיה לבין רכיב תלושי המזון הוא בכך ששאר האוכלוסייה תקבל סיוע כספי, בדמות הנחות מס, ותהיה חופשית להשתמש בו כראות עיניה ועל-פי צרכיה - בעוד האוכלוסייה הענייה, הזכאית לתלושי מזון, תהיה מוגבלת לרכוש בתלושים רק את מה שנקבע עבורה.
הרושם שמתקבל הוא שבניגוד לשאר חלקי החברה, שיקול-הדעת של האנשים החיים בעוני מוטל בספק, ומאחר שאין לסמוך עליהם שיעשו שימוש מושכל במשאבים שניתנו להם, יש להגביל את הסיוע מראש למוצרי מזון בלבד.
תפיסה זו, הממעיטה ביכולתם של אנשים החיים בעוני לנהל את התקציב שלהם בתבונה, היא גישה פטרונית שאינה מקובלת היום במדינות רווחה, מלבד ארצות-הברית ודרום קוריאה. גם בארגונים בינלאומיים, כמו הבנק העולמי, גוברת הנטייה לתת סיוע כספי המכבד את הפרטים ואת שיקול-דעתם.
יש דרכים יעילות יותר
יש דרכי פעולה יעילות ומכבדות יותר לסייע לאנשים החיים בעוני, למשל על-ידי הוספת תקציבים למקבלי קצבאות הקיום של הביטוח הלאומי, השקעת משאבים בהרחבת המיצוי של הקצבאות הללו, וכל זאת לצד הישענות על התוכניות הקיימות של משרד הרווחה במקרים קשים של אי-ביטחון תזונתי. מתן תלושי מזון לעניים בלבד כאשר כל שאר האזרחים מקבלים בפועל סיוע כספי, הוא מפלה, לא יעיל ולא צודק.