כמעט חצי מהטורקים הצביעו למפלגה איסלאמיסטית בסיבוב הראשון של הבחירות / צילום: Associated Press
כאשר גנרל צעיר ששמו מוסטפא כמאל התחיל לאסוף את שברי האימפריה העות'מאנית, לפני 105 שנה, ולהקים במקומה מדינה טורקית מודרנית, הוא קיווה לטהר אותה משני מרכיבים שהוא חשב לקטלניים: דת ולאומנות. בעיניו, הדת הייתה כסות לפיגור פוליטי, כלכלי וטכנולוגי; והלאומנות הייתה מנוע להזיות אימפריאליות ולמדיניות חוץ הרפתקנית. "שלום מבית ושלום מחוץ", הבטיח האב המייסד, שנודע לימים בכינוי 'אטאטורק'.
● בדרך לכלא: היזמית שרימתה את העולם תמשיך לערער מתא המאסר
● שכר הדירה בברלין קופץ, ויש מי שמציעים שקשישים וצעירים יחליפו דירות
הרפובליקה הוכרזה רשמית באוקטובר 1923. את מסיבת יום ההולדת המאה שלה היא עומדת לערוך תחת כנפיו של שליט, שהצירוף של דת ולאומנות הציל השבוע את שלטונו.
תוצאות הסיבוב הראשון של הבחירות בתחילת השבוע מראות כי כמעט חצי מהטורקים הצביעו בעד מפלגה איסלאמיסטית ועוד רבע הצביעו בעד מועמדים לאומנים קיצוניים. הגנרלים, שמינו את עצמם פעם לשומרי הגחלת של אטאטורק, קבעו לפני 40 שנה עשרה אחוזי חסימה לייצוג בפרלמנט. הם רצו למנוע בזה את כניסתן של מפלגות דתיות ולאומניות. השבוע, גם האיסלאמיסטים וגם הלאומנים עברו את משוכת הגנרלים.
הגנרלים לא הבינו את טורקיה, וסופם שאיבדו אותה לארדואן. השבוע נוכחנו שגם לאחר 20 שנות אופוזיציה, החילונים מוסיפים שלא להבין אותה.
בא פייסן ונמצא לאומן
ארדואן עצמו אמנם היה דתי, אבל בעלותו לשלטון לא היה לאומן. הוא ראה את עצמו יורש של האתוס העות'מאני הקלאסי. בימי גדולתה, האימפריה העות'מאנית לא הייתה מדינת־לאום, אלא מדינה רבת־לאומים, שהאיסלאם ליכד והח'ליף־סולטן הנהיג. ארדואן נהג לדבר על פיוס בין טורקים לכורדים, לאחר שנים ארוכות שבהן טורקיה החילונית התכחשה לזכויותיו של המיעוט הגדול ביותר בתחומיה.
ללמדך עד כמה השתנו הנסיבות, ארדואן שמר השבוע על שלטונו הרבה בזכות איבתו לכורדים, או לפחות למאווייהם הלאומיים. חברה ישראלית, 'אקטיבפנס', העוקבת אחר מניפולציה של המדיה החברתית, התחקתה בימי הבחירות על שימושי פייק ניוז ברשת. היא העלתה בחכתה מסר, כנראה מצד תומכי ארדואן, שטען כי מועמד האופוזיציה, כמאל קיליצ'דארולו, הוא בעצם כורדי, הזומם לקרוע את חבלי המזרח מטורקיה.
קיליצ'דארולו כונן ברית של הפכים, המזכירה במידת מה את הקואליציה של בנט ולפיד. אף כי מפלגת השמאל המייצגת את הכורדים לא נכללה בברית הזו, היא תמכה במועמדותו. נוכחותה היא הסיבה העיקרית שמועמד לאומני קיצוני, אשר התמודד בנפרד בסיבוב הראשון, וקיבל 5% ויותר, מסרב לתמוך בקיליצ'דארולו בסיבוב השני.
״ביי־ביי מודי״?
נוסחת ניצחון כזו של ארדואן משמשת עוד מפלגות שלטון, שגילו את הפוטנציאל האלקטורלי המבטיח של שידוך הדת עם הלאומנות. השידוך הזה אינו מובן מאליו. בישראל, למשל, אגודת ישראל ההיסטורית, הלוא היא אמה הורתה של יהדות התורה, התנערה מן השידוך בימי המדינה הראשונים. אבל ישראל היא רק אחת משורה של ארצות, שבהן הדת פוגשת את הלאום בצומת הסואן של הפוליטיקה.
הודו היא דוגמה בולטת נוספת. מפלגת השלטון שלה זה תשע שנים, הידועה בראשי התיבות BJP, היא נושאת הדגל של לאומנות דתית הינדואית. היא מכוונת בראש ובראשונה נגד המוסלמים, שהם לפחות 14% מן האוכלוסייה, כנראה הרבה יותר.
BJP היא מכונת בחירות משומנת. היא שולטת לא רק בממשלה המרכזית, אלא גם בשני שלישים של 29 מדינות הודו. היא רוצה מאוד לשלוט בכולן.
בשבוע שעבר היו בחירות במדינה דרומית חשובה, קרנטקה (Karnataka), עם אוכלוסייה של 70 מיליון. בירתה היא בנגאלור, מרכז הטכנולוגיה המפורסם של הודו, הידוע יפה לישראלים. BJP שלטה במדינה הזו בחמש השנים האחרונות.
ראש הממשלה הסמכותני נרנדרה מודי השקיע הון פוליטי עצום בניסיון לחזור ולנצח בקרנטקה. בשבת שעברה נודעו ממדי כשלונו. מפלגת הקונגרס של שושלת נהרו־גאנדהי נחלה את נצחונה הגדול ביותר בקרנטקה זה כמעט 35 שנה. זו הייתה מהלומה כבדה למודי, גם פוליטית וגם אישית. "ביי־ביי, מודי", לעג עיתון של האופוזיציה.
היתכן שהנוסחה הדתית־לאומנית של מודי חדלה לעבוד, פחות משנה לפני הבחירות הכלליות? האופוזיציה אמנם מקווה, אבל קרנטקה אינה הודו. רוב הסימנים מעידים ששידוך הדת והלאום הוא עדיין מטבע עובר לסוחר.
בחירות בהודו מוכרעות באזורי הצפון, במה שמכנים 'הרצועה ההינדית' (על שם הלשון, שמספר דובריה גדול מ־600 מיליון). המוני הרצועה נוטים להצביע בעד קדושים ומקדשים. מפלגת השלטון, או ארגונים הקשורים בה, מפיחים את איבת ההינדו למוסלמים, למשל בהאשמות תכופות על תפקידם של מוסלמים בסחר בבשר בקר (פרות קדושות).
הכריזמה של מודי מאפילה על כל מתחריו. ליתר ביטחון, הממשלה מצמצמת בהתמדה את חופש הדיבור וההתארגנות של יריביה. אחדים נעצרים ללא משפט, או נתבעים לדין. רק בית המשפט העליון נחלץ מפעם לפעם להגנת המיעוט.
איך הם העזו להצביע
מעניין להיווכח בצדדי הדמיון, הלא מלאים כמובן, בין ישראל להודו ולטורקיה. בכל השלוש, מפלגות שלטון חילוניות הושלכו לאופוזיציה לאחר שנים ארוכות של הגמוניה. מאז, הן לא חדלו לנסות ולחזור.
בישראל, החילונים מיצו את הפוטנציאל האלקטורלי שלהם ב־2015, ועכשיו הסקרים חוזים ששרידיהם לא יעברו את אחוז החסימה. בהודו ניתנה להם תקווה מסוימת בשבוע שעבר, אבל הסקרים מוסיפים לחזות להם תבוסה ניצחת בבחירות הארציות. בטורקיה נראה שהם מיצו את הפוטנציאל האלקטורלי שלהם ביום ראשון.
אופיינית וטראגית הייתה תגובתם של פוליטיקאים חילונים במזרח טורקיה ובדרומה, באזורים שנפגעו בתחילת השנה ברעש האדמה האיום. ערב הבחירות שררה פחות או יותר תמימות דעים, שנפגעי הרעש יצביעו בהמוניהם נגד ארדואן במחאה על הטיפול הכושל בהם. והנה ראו זה פלא, ההיפך הגמור קרה.
החילונים איבדו את עשתונותיהם. מועצות מקומיות בשליטתם פינו פליטי רעש ממעונותיהם הזמניים כעונש על הצבעתם. עיתון פרו ממשלתי דיווח על זה בעמודו הראשון תחת הכותרת "הם איבדו צלם אנוש".
תהיה הדעה על הפוליטיקה הטורקית אשר תהיה, הענשת המצביעים הייתה רגע קודר במיוחד. אפשר שהיא מלמדת מה נואשים ואובדי עצות הם החילונים בטורקיה ובמקומות רבים נוספים. הם אינם מבינים כיצד זה ההמונים מצביעים תמיד בעד 'האנשים הרעים': ארדואן, מודי, נתניהו, טראמפ, אם בכלל נחוץ הסבר.
אחד מעיתוני הממשלה הטורקית, הנקרא 'שחר חדש', הכתיר למחרת הבחירות את עמודו הראשון במילים "המאה הטורקית תתחיל ב־28 במאי", הלוא הוא יום הסיבוב השני. עיתון אופוזיציה בולט, הנקרא 'הרפובליקה', הכתיר את עמודו הראשון במילים ״אנחנו ננצח״. נוגע ללב, אבל כנראה לא הפעם, ואולי לא במאה הזו.
רשימות קודמות בבלוג וב-יואב קרני. ציוצים (באנגלית) ב-טוויטר.