משפחת שפיצר / צילום: תמונה פרטית
מי אנחנו: חנה ואורי שפיצר, הורים לשלושה. הבכורה בת 8, אחריה ילדה בת 7, והקטן בן שלוש, שהולך למעון. גרים באפרת, "עיירה נחמדה ליד ירושלים, מקום עם אופי עירוני", לדברי חנה. אורי הוא קלינאי תקשורת שגם מנהל סניף בחברת מכשירי שמיעה, וחנה היא מורה.
● קבוצת דיירים התאגדה באופן עצמאי ויזמה מהלך של פינוי-בינוי ברמת גן
● עוד העלאת ריבית בדרך: מתי יגיע הגבול של נוטלי המשכנתאות? | ניתוח
הכנסות: "בגדול, ההכנסות שלנו משתנות משנה לשנה. השנה אנחנו מרוויחים יחד בסביבות 17־18 אלף שקל נטו בחודש".
משכנתה: "אנחנו גרים בבניין דירות, בדירת 4 חדרים. לקחנו משכנתה לפני ארבע שנים. ההחזר החודשי יחסית נמוך והריבית קבועה, כך שהעלאת הריבית לא פגעה בנו ונשמנו לרווחה בנושא הזה".
הוצאות: "יש גורם אחד משמעותי בפער בין ההכנסות להוצאות שלנו, וזה המסגרות החינוכיות. כששתי הבנות הגדולות היו קטנות, היו לנו שנים ממש קשות, הן היו במעון אחת אחרי השנייה. גם אחרי ההנחה של משרד התמ"ת, זה עלה לנו 4,000 שקל בחודש עבור שתיהן. זה היה אז יותר ממה שהרווחתי, ובעלי היה סטודנט באותה תקופה. כל ההכנסות שלי הלכו על המעון.
"אנחנו כבר כמה שנים במצב שההכנסות שלנו פחות או יותר ברמת ההוצאות שלנו. ההוצאות הן בעיקר על אוכל, חיתולים, מעונות וצהרונים".
יוקר המחיה: "בשנה האחרונה יש עליות מחירים מטורפות של אוכל, ירקות ופירות, וגם מנהלת המעון של הבן שלנו העלתה את המחיר כי הייתה צריכה לשלם יותר שכר למטפלות, כי לא היו כאלה שמוכנות לעבוד בשכר הקודם. גם מחיר הבגדים עלה, מחיר הדלק. הכול עלה. מהצד השני, השכר של בעלי עלה קצת אבל לא באופן משמעותי, והשכר שלי לא עלה".
ויתורים: "השנה זו שנה קשה. עבדתי בחלקה במשרה חלקית ובעצם ההכנסה שלנו ירדה, בעוד שההוצאות נשארו אותן הוצאות.
"לפני כמה חודשים שמנו לעצמנו יעד לא לעבור באשראי של שנינו את ה־9,000 שקל, ובמשך כמה חודשים באמת קרענו את הצורה, לא קנינו שטויות, לא קנינו בגדים, לא יצאנו למסעדות, לא הזמנו אוכל מבחוץ ועשינו את זה. לא היינו בחו"ל כבר כמה שנים. למסעדות אנחנו הולכים רק אם אחד מאיתנו הולך כדי שלא נצטרך להוציא כסף על בייביסיטר. לא יצאנו לנופש משפחתי, לא קנינו בשר לשבת - ברמה הזאת".
הכנסה נוספת: "באיזשהו שלב הבנתי שאנחנו צריכים עוד הכנסה ולכן לקחתי משרה מלאה, אף שזה ממש בא על חשבון הבית ועל חשבון הילדים. אנחנו כהורים מאוד עסוקים ומותשים, אבל פשוט הגענו למצב שאנחנו אומרים ששנינו חייבים להיות במשרה מלאה כדי להחזיק את הבית.
"ההכנסות שלנו מספיקות בסופו של דבר לממן את ההוצאות שלנו. ב"ה הבן שלי הקטן מסיים מעון, וזה אומר הקלה כלכלית של אלפי שקלים בחודש. ממש יורד מעלינו עול כלכלי. בלי תמיכה מההורים היה לנו קשה להסתדר".
איך מתמודדים: "בשנים האחרונות אנחנו יושבים בסוף כל חודש או לפני שאנחנו יוצאים לקניות גדולות ועוברים על פירוט האשראי שלנו. אנחנו משתמשים רק באשראי כי זה מפרט את כל ההוצאות ואיפה קנינו ומה. אנחנו יושבים יחד, זה רגע כזה קצת מביך, וכל אחד אומר מה הוא קנה. אם למשל קניתי תפוצ'יפס בתחנת דלק, אז עכשיו כולם רואים את זה ואנחנו חושבים מה אפשר להוריד, מה היה נחוץ ומה לא".
שכר מורים: "כמורה ובעבר כגננת, הגעתי לתחושת תסכול מאוד גדולה. השקעתי המון ואף אחד לא בדק אם ואיך אני ממלאת את זמני כמורה. אחרי הקורונה וגם תוך כדי, השקעתי את הנשמה, אבל חרה לי שהיו מורים ש'זרקו' ולא עשו יותר מדי וכולם קיבלו אותו השכר. כולם קיבלו אותו דבר לפי הסכמים שקבעו מעל הראש שלנו בלי לשאול אותנו.
"גדלתי במשפחה של מורים. אנחנו חיים בתודעת חיים כזאת שלמורים יש שליחות, אין מותרות בכלל. תראו, אני אשכרה הולכת לסופר, מסתכלת על כל דבר כדי לבדוק מה המחיר, נוסעת לסופר שבו מצאתי את הסל הזול ביותר אפילו שהפירות והירקות שם לא תמיד טובים יותר ולא תמיד יש כל מה שאני רוצה, אבל זה עדיין קריטי עבורי כדי לחיות את חיי. בקיצור, זה באמת לא פשוט".