שחקנים מגלמים את וולברין ורייבן בפסטיבל / צילום: Associated Press, Dmitri Lovetsky
רייני רן (שם בדוי), סטודנטית סינית בת 20 מנינגבו, עיר במחוז ג'ג'יאנג, ממש רצתה להכיר בחור. היא זכתה במלגה ללימודים באוסטרליה, וחשבה שזו הזדמנות מצוינת לטפח מערכות יחסים חדשות, אלא שהשנה הייתה 2020, והקורונה הותירה אותה תקועה בסין עד הודעה חדשה. בשנתיים שלאחר מכן היא השתתפה בשיעורים מקוונים מהבית ולא הכירה כמעט אנשים.
● היבוא נפתח, התמיכה לא הגיעה והחקלאים עוקרים את מטעי הזיתים
● הבעלים של ראובני פרידן על הפרידה מ־IPG: "עזבנו כשהתחלנו להרגיש בעוצר" | ראיון
כדי להעביר את הזמן בילתה רן שעות במשחק המחשב הפופולרי "Tears of Themis", שהגיבור הראשי שלו הוא זואו ראן, כוכב עולה במשרד עורכי דין מכובד. בעבודה ראן הוא בחור קר ומרוחק, אך בחוץ הוא נעשה מתוק ואכפתי. רן הוקסמה.
אבל זה לא נגמר כאן. את הפנטזיה שראן יהיה בן הזוג שלה בחיים האמיתיים היא גם הצליחה להגשים. השניים החלו לתקשר באמצעות הצ'ט של המשחק, משם עברו להודעות טקסט וגם לשיחות קוליות, עד שיום אחד, בפברואר האחרון, קרה דבר שהיא לא העזה לחלום עליו קודם: למשך כמה שעות אביר חלומותיה התעורר לחיים - והיא זכתה לצאת עם זואו ראן סוף סוף לדייט של ממש. הם רכבו בקרוסלה בפארק, ביקרו בחנות בשמים, שם יצרו יחד את הריח הייחודי שלהם, הוא ליווה אותה הביתה - וגם הייתה נשיקה לוהטת.
כל זה נשמע מופרך ביותר, אלא שהבחור שרן זכתה לנשק הוא למעשה קוספלייר (הלחם של costume ו־play), שחקן שהתחפש לדמות האהובה עליה וגילם אותה באופן טוטאלי - כאילו הוא זואו ראן בעצמו. ולא, לא מדובר בהונאה, שכן ראן עשה את זה לבקשתה, ותופתעו לגלות שעל כל התענוג הזה היא גם הוציאה עד היום כ־15 אלף יואן, שהם 2,200 דולר. "ממש הרגשתי את הנוכחות של זואו ראן עוברת מדו־ממד למציאות", אמרה ל-וו פאיו (Wu Peiyue) באתר הסיני הטון השישי.
רן לא לבד. מתברר שצעירות רבות בסין נוהגות לשכור קוספליירים שיגלמו את הדמויות הנערצות עליהן - לרוב גיבורי־על מעולמות המדע הבדיוני, האנימה, המאנגה, משחקי הווידאו והקומיקס - בדייט רומנטי. הן יוצאות איתם לסרט, לארוחת ערב, לטיול בפארק, ויוצרות לעצמן פגישה חלומית. הן לא צריכות לדאוג שיהיה מאץ' או לחשוש מדייט מהגיהינום, הן תופרות את ההזיה במו ידיהן. לתופעה הזאת קוראים קוס קומישן.
"משחקות יותר, נזקקות יותר"
למעשה, נשים החלו לשלם לקוספליירים כבר לפני כמה שנים, אבל המנהג החל לתפוס תאוצה גם בקרב המיינסטרים רק במהלך המגפה. בסוף 2022 פוסטים של נשים צעירות המספרות על הדייטים שלהן עם הדמויות הללו החלו להפוך לוויראליים ברשתות החברתיות הסיניות, וההשטאג לתופעה זכה ליותר מ־100 מיליון צפיות ב-Douyin, הגרסה הסינית של טיקטוק. משהסירו בסין את מגבלות הקורונה בדצמבר האחרון, מספר הפוסטים הללו גדל. "נערות החלום" כונו החברות בתת־התרבות החדשה של הקוספליי, וזה משום שלרוב מדובר בנשים צעירות (אם כי גם גברים משתתפים).
אחת התופעות שתרמו רבות להתפתחות הקוס קומישן היא תרבות משחקי ה־Otome ("עלמה" ביפנית). לפי מגזין ה־Tokyo Weekender, מדובר בז'אנר משחקי וידאו מבוססי סיפורים נאו־רומנטיים, שפותחו לראשונה ביפן של שנות התשעים, המיועדים לקהל הנשי ומעודדים את השחקניות לפתח קשרים רומנטיים עם דמויות גבריות. ה-Otome הידוע הראשון נקרא אנג'ליק, ובו נערות המתמודדות על ירושת כס המלכות נעזרות בתשעה שומרים בעלי כוחות מיוחדים. האתגר: הן עלולות להתאהב באחד השומרים. אם יבחרו באהבה, הן יוותרו על האפשרות להיות מלכות, אך יובטחו להן חיים של אושר. היום כבר זוכים גיבורי המשחקים לרוח חיים.
למרות גרפיקה ממוצעת יחסית, לדמויות הגבריות במשחקים האלה יש קסם עוצמתי, במיוחד עבור נשים עם הערכה עצמית נמוכה, מסבירה לאתר הטון השישי סאן יואנן, מרצה באוניברסיטת שאנדונג נורמל בסין, שחוקרת את ההשפעה של משחקי Otome על נשים. לפי יואנן, ככל שנשים משקיעות יותר זמן וכסף במשחקים האלה, הרגשות שלהן כלפי דמויות וירטואליות יכולות להידמות יותר לכאלה שמאפיינות מערכות יחסים רומנטיות בחיים האמיתיים: "ככל שהנשים משחקות יותר, הן נעשות נזקקות יותר". נשים מוציאות עשרות אלפי יואן על משחקי Otome במרדף אחר קשרים עמוקים יותר עם הדמויות הגבריות.
סצנת הקוס קומישן הופכת כעת מאורגנת יותר. נערות חלום מפרסמות מודעות גיוס עבור קוספליירים באתרי מסחר אלקטרוני כמו Xianyu או בפלטפורמות חברתיות כמו Douyin ו־Xiaohongshu. כל מודעה מציינת איזו דמות הקוספלייר יצטרך לשחק, מה התשלום המוצע ואם הוא מתבקש לנשק. לאחר מכן הוא יכול לפנות ולתאם דייט.
שחקנים כאלה גובים בדרך כלל 100-200 יואן (14-29 דולר) לשעה, ונערת החלום משלמת גם עבור כל הוצאות הדייט. יש גם כאלה שמספקים את השירות ללא תשלום, ומסופקים רק מהערך רגשי שהם מסבים לנשים.
לדברי הטון השישי, נערות החלום נוהגות לארגן דייטים מפוארים במיוחד עם יקיריהן. כעת, כשהאפשרות פתוחה בפני נשים רבות, רן אפילו שקלה להציע לקוספלייר סכום כסף גדול כדי שיפסיק לצאת לדייטים עם בנות אחרות בתור זואו ראן. אך לבסוף היא החליטה לוותר על הבלעדיות, והסבירה כי האהבה שלה לקוספלייר היא "אשליה חולפת. אני צריכה לבזבז את הכסף במשחק כדי לתמוך בזואו ראן האמיתי, שלא ישנה את דעתו לגביי".
"למלא מה שחסר באישיות שלי"
התופעה הזאת כמובן מעוררת לא מעט ביקורת בסין. רבים רואים באותן נערות מתבודדות שאינן מסוגלות להתמודד עם מערכות יחסים אמיתיות. אלא שהן מצדן טוענות שהן פשוט מעדיפות את החברים הווירטואליים שלהן על פני גברים במציאות.
סין היא בהחלט לא המדינה היחידה שבה נשים יעידו על קשרים רומנטיים מאכזבים ולפעמים מסוכנים. אבל בחלקים רבים במדינה מורגש לחץ מוגבר להיצמד לתפקידים המגדריים המסורתיים במערכות יחסים - כאלה שכובלים את האישה ומשחררים את הגבר - וכבר לא מתאימים לרצונות של צעירות בסין של היום. ייתכן כי זה אחד מהגורמים שהופכים אותה למצע מזמין יותר להתפתחות של תרבויות כמו קוס קומישן.
קוספליירית בשם וואנג, שנוהגת להתחפש לדמויות גבריות, הסבירה לטון השישי את המניעים הרגשיים מהצד השני: "באמצעות התפקידים האלה ניסיתי למלא את מה שחסר באישיות שלי, כמו בגרות, אבל היה לי גם רעיון מצחיק אך מרושע - להעמיד פנים שאני גבר בוגר ליום אחד". היא סיפרה שבמהלך דייט היא הבינה עד כמה מופנמת הבחורה שהזמינה אותה: "באותו הרגע הרגשתי שלעשות את הדבר הזה - זה מאוד משמעותי".
קוספליי היא פעילות שרחוקה מלהיות סתם התחפשות או משחק. עבור החברים בה מדובר בסוג של אמנות שהיא חלק מהחיים עצמם, ובה השחקן מזדהה עם הדמות שהוא מגלם, הרבה מעבר לאלמנט הוויזואלי, באמצעות אימוץ אופני ההתנהגות, הניואנסים והשפה. כששני הצדדים חווים את הפיקציה באופן כל כך טוטאלי, לא ברור מה עוד נותר מהקו שמבדיל אותה מהמציאות.
ד"ר זן טרוי צ'ן מאוניברסיטת לונדון ערך מחקר פורץ דרך על תופעת ה־ACGN (Anime, Comics, Games, Novels), היושבת בשורשי הקוספליי והקוס קומישן, שמשכה עד היום יותר מ־200 מיליון צרכנים בסין וגלגלה כמעט 350 מיליון נכון ל־2019. הוא עשה זאת באמצעות הפלטפורמה שמניעה אותה כבר יותר משני עשורים - אתר שיתוף הווידאו הסיני לאנימציה, קומיקס ומשחקים ביליבילי, שיש לו יותר מ־223 מיליון משתמשים בחודש. הוא ניסה להבין איזה תפקיד ממלאת ACGN בחברה הסינית, בעיקר בדור ה־Z, וגילה שבעולם מקוון היא מעניקה למעריצים ערוץ ייחודי שדרכו הם יכולים לנהל משא ומתן על זהותם. מבחינת צ'ן מדובר בסוג חדש של מרחב.
בשנות השישים כתב מישל פוקו על המרחב האחר שצ'ן מרפרר אליו. פוקו תיאר מרחב שהוא בעת ובעונה אחת ממשי ומיתי, פיזי ומדומיין, העשוי להציע צורות חלופיות של ארגון חברתי ולספק הזדמנויות לאנשים לחתור תחת הערכים והפרקטיקות הדומיננטיות של החברה.
בהשראת פוקו צ'ן מתאר את הקוספליי והקוס קומישן כמרחב או פלטפורמה שבהם יחידים משתמשים בטקטיקות שונות כדי לאתגר את הערכים והפרקטיקות של צרכנות וצנזורה ואת הסטטוס קוו וכדי לבטא את עצמם.
מבחינה זו קוספליי וקוס קומישן רחוקים מלהיות מעשים פשוטים של צריכה. מדובר בתרבות בעלת מעורבות עמוקה ואמירה - מוצהרת או משוחקת - שאת התפתחויותיה אפשר רק להמשיך לדמיין.