אבישי רביב / צילום: מתוך הראיון בעובדה
"עובדה", תוכנית התחקירים הוותיקה, ציינה את סיום עונתה ה־29 בשבוע שעבר בצמד תוכניות שהיו, אם להשתמש במליצה הפוכה, הרבה שמחזיק את המועט. שני ערבי שידור הוקדשו לראיון שערך עמרי אסנהיים, מבכירי העיתונאים כיום, עם סוכן השב"כ לשעבר אבישי רביב. רביב הושתל כסוכן בקרב פעילי ימין בשנים שקדמו לרצח רבין, ואף היה בקשר חברי קרוב עם רוצח ראש הממשלה, יגאל עמיר. אך מה שהיה אמור להיות אירוע טלוויוני מדובר, עבר - באופן מפתיע - כמעט בדממה ציבורית דקה. דממה, שבמובנים רבים מטרידה מאוד. אותי אישית, למרות השבוע וחצי שחלף, המשיך להטריד הראיון.
מסקנות מיתממות ללא לקיחת אחריות
לפני הכל, ראוי לדבר רגע על אבישי רביב עצמו: גם בחלוף 28 שנים, רביב הוא בסך הכול ש.ג., ש.ג חשוב שהיה משמעותי בנקודות זמן דרמטיות כסוכן שטח, ששימש כשחקן נשמה שמחוייב בכל מאודו למשימה שנשלח אליה. הוא פגוע קשות משירותו בשב"כ ומתוסכל ממסלול חייו שהשתבש מאז. המוטיבציה שלו להתראיין מובנת. רביב הוא ללא ספק מרואיין קשה, לא פטפטן בעליל, ולאורך התוכניות ניכר שלא היה פשוט לדובב אותו. קרעי המידע שהוא מוכן לשתף בהם נבחרים באופן בררני ו"האמת שלו" היא לחלוטין אמת לשעתה. כישרונו הגדול הוא לתאר דברים נוראיים ולהגיע למסקנות מיתממות שמקלפות ממנו כל אחריות. אסנהיים, בכיסא שמולו, הוא מראיין מנוסה. כדרכו, הוא אוהב להציג את גיבורי הראיונות והכתבות שלו כדמויות מורכבות ועגולות בעלות פנים רבות. הגישה הזאת שירתה היטב את מופע ההתקרבנות של רביב והבליטה את ההימנעות התמוהה של אסנהיים מלהתעמת עם רוב הסיפורים והאמירות הבעייתיות של רביב לאורך הראיון, בנושאים שהם לב הסיפור. מרוב אתגר לייצר אמפתיה לטיפוס בעייתי כל כך, מוחלקים להם נושאים דרמטיים כמו פרשת נישואיו וגירושיו עמוסי השקרים למתנחלת ומעורבות אקטיבית בפעולות נקם כהניסטיות נגד פלסטינים.
איש בודד בין אלפי מסיתים לרצח
"אבישי רביב מדבר בפעם הראשונה" הבטיחו הפרומואים שלפני השידור, שלאחריו תהיתי מי הוא שדיבר יותר במהלך התוכניות? אבישי רביב או שמא המראיין אסנהיים. את דקות השידור בשתי התוכניות היה צריך כנראה למלא במלל כלשהו ומול רביב שמקמץ במילים - אסנהיים בוחר לדבר ולדבר. נרטיב הסוכן הערכי שיצא משליטה הוצג שוב ושוב (ושוב) בידי אסנהיים. מיסגור תמוה שעושה לרביב עצמו הנחה גדולה תוך הלבנתו כעוד איש בודד בין אלפי המסיתים לרצח, לטענתו, בימין. כך מתרץ לעצמו רביב את פספוס רצח רבין בידי ידידו ("המתון") יגאל עמיר. מיסגור עיתונאי זה חשוב וההגנה על המרואיין הנדיר בהחלט ראויה, עד גבול מסויים. אבישי רביב היה, לפי עדותו שלו, סוכן שמהרגע הראשון לא הסתפק בדיווח ומפקדיו בשב"כ נתנו ל"מפלצת" לגדול ולגדול, ובניגוד למיסגור המיתמם של אסנהיים הוא לא יצא משליטה בבוקר אחד באופן מפתיע. אסנהיים הוא שחושף בקריינות תוך כדי הראיון, שגרפיטי "רבין בוגד" על גשר בכביש 4, רוסס בידי רביב כשסביבו סוכני שב"כ המאבטחים אותו.
"הגיע הזמן לומר את האמת" מכריז רביב הבטחה חסרת כיסוי כפול - הוא גם לא מדבר הרבה וגם ראוי לפקפק במחויבות לאמת של סוכן ששיקר במשך שנים לסביבתו הקרובה ביותר. "חשוב לי לשמור עליו עד שהוא משקר, אם הוא משקר זה בעיה", סיפר אסנהיים לנדב פרי בראיון פודקאסט בעקבות השידור. אסנהיים גם טרח להדגיש שהגבול, בעיניו, הוא כשעלולה להיפגע האמינות העיתונאית שלו. טענתו "שהצופים ישפטו אם הוא דובר אמת" תמוהה בעליל, כאילו המחוייבות הבסיסית של המראיין היא קודם כל למרואיין.
כצופה, היה מאכזב לבלות מול תוכנית נרחבת שעוסקת במישרין בשב"כ ומפספסת ביודעין את ההזדמנות ההיסטורית לברר ולבדוק מה באמת מידת האחריות של מפקדיו של רביב, בכירי השב"כ, בפספוס רצח רבין הנורא ומעורבותם ביודעין בהגברת ההסתה בידי סוכן שלהם, שתיפקד כסוכן כאוס רודף תקשורת ופרובוקציות בפרופיל גבוה. בסוף הם אלו שהיו צריכים להיות המבוגר האחראי בימי אוסלו הסוערים והם הכתובת לטענות. תגובתם אינה מופיעה בכתבה ואפשר להניח שהם היו מרוצים ממנה. כששר האוצר בצלאל סמוטריץ' דיבר ביום הזיכרון האחרון לרבין על מחדלי שב"כ ואי לקיחת האחריות - התקוממו ראשי המערכת נגד הדהוד תאוריות הקונספירציה בקשר לרצח, אף שלא זו הייתה האמירה.
ליין־אפ מגוייס כחלק מהמאבק הפנימי
לפי מה ששיתף עמרי אסנהיים בכתבה הנאום ההוא בכנסת היה עילת הפנייה לרביב לבוא ולהתראיין. כי ב"עובדה", כמעט כרגיל, העדיפו להתפעל מעצמם על ההישג שבעצם קיום הראיון. אבל עיתונות הישגית לא נמדדת רק בעצם ההצלחה להושיב מרואיין מבוקש מול המצלמה, אלא גם בהובלת הראיון אל השלב הבא. זה לא קרה. כנראה שדי להם במחיאות הכפיים. באחת מתוכניות העונה, פצחה מגישת "עובדה" אילנה דיין במונולוג דעה נרגש, "משהו שלא עשיתי אף פעם" לדבריה, נגד חוקי הרפורמה המשפטית שקידמה אז הקואליציה. בחינה מהירה של הראיונות ההישגיים בתוכנית בחודשים האחרונים מגלה שאין צורך בטור דעה או בנאום פובליציסטי, די להעיף מבט בליין־אפ: היועמ"ש לשעבר מנדלבליט, ראש המוסד לשעבר תמיר פרדו, ראש השב"כ לשעבר נדב ארגמן. כולם, לתדהמת הצופים, מתנגדים לרפורמה ולראש הממשלה נתניהו.
באקלים התקשורתי הנוכחי שהשתלט על התקשורת הישראלית כנראה שאין מקום כמעט לשום אייטם שאיננו חלק מהמאבק הפנימי נגד ובעד הרפורמה המשפטית. כך גוייס גם הראיון החשוב לכשעצמו עם אבישי רביב למערכה הפוליטית ואסנהיים האכיל את צופיו באזהרות חוזרות נגד איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' - אז פעילי ימין צעירים מאוד ועכשיו בכירי הממשלה. כאילו ההיסטוריה אינה יכולה להדהד בעצמה את הכאן והעכשיו עבור כל צופה נבון, לפי דעותיו והבנתו העצמאית. כך, בשם ההתנגדות לימין הולבן גם מחולל הסתה שממשיכה להדהד עד היום.