משבר התשתיות בולם את ההתפתחות של ישראל / אילוסטרציה: Shutterstock
הפסקות החשמל שאירעו בשבוע שעבר והותירו מאות אלפי בתים ללא חשמל במשך שעות ארוכות ביום חם במיוחד, הציתו שורה של האשמות ושאלות: האם באמת נשברו שיאי הביקוש והבעיה היא בייצור, או שהבעיה הייתה באספקה בלבד?
את אנשי התכנון בארץ הן לא הפתיעו. הם מתריעים כל הזמן מפני משבר התשתיות. יומיים לפני כן אמר מנכ"ל מינהל התכנון רפי אלמליח בוועידת עיר הנדל"ן בירושלים: "מונחות לפנינו משימות גדולות שחייבים לטפל בהן מחר בבוקר: שדה תעופה משלים לנתב"ג, אנרגיה ופסולת. אם לא נטפל בזה מחר בבוקר זה יתפוצץ לנו בפנים".
נגיד בנק ישראל אמיר ירון, בנאומו בכנס אלי הורביץ בשבוע שעבר, הציג במצגת שלו את "מלאי ההון הציבורי באחוזי תוצר" במדינות שונות, מספר המבטא את ההשקעות בתשתיות ציבורית. בצרפת עומדת ההשקעה על כ־70% מהתוצר, בהולנד כ־60%, בסלובקיה כ־50, ואילו בישראל על 30% בלבד.
במינהל התכנון הקימו לאחרונה "פורום לקידום תשתיות", ומצגת שהכינו שם מונה שורה ארוכה של תשתיות שהיעדרן מהווה חסם לבנייה. במינהל התכנון בדקו איזה מבין תשתיות חשמל, מים, ביוב ופסולת חסרות בערים במרכז הארץ. המצב עגום: בפתח תקווה, ברמת גן וברמת השרון אין מענה בכל ארבעת התחומים הללו. בתל אביב, בנתניה, במודיעין וברחובות אין מענה לשלושה מתוך הארבעה. למעשה, רק בראש העין ובשוהם יש כרגע מענה בכל ארבעת התחומים הללו.
השורה התחתונה ברורה: המדינה בפיגור בהקמת תשתיות לא רק בייצור חשמל אלא גם בתחבורה, בהקמת מחצבות לומרי גלם, בתשתיות אשפה, בביוב, בהקמת מבני ציבור. הנה כמה מהדוגמאות - וזו רשימה חלקית.
מבני ציבור: מכיתות בבתי הספר ועד לבתי חולים
על פי דוח מבקר המדינה ממאי 2022, ממוצע התלמידים בכיתה בישראל עומד על 28, לעומת 23 במדינות OECD. "במערכת החינוך בישראל שורר זה שנים רבות מחסור בכיתות לימוד תקניות, העומדות בסטנדרטים פיזיים ופדגוגיים המאפשרים תנאים ראויים ללמידה", נכתב בדוח המבקר. "בשנת 2020 עמד המחסור על 10,219 כיתות לימוד בבתי ספר (בתי"ס) ובגני ילדים, גידול לעומת שנת 2017, שבה עמד המחסור על 7,487 כיתות".
לפי דוח המבקר, הרשויות המקומיות באשכולות חברתיים־כלכליים נמוכים מתקשות באופן משמעותי בביצוע תקציבי בינוי הכיתות לעומת רשויות מקומיות באשכולות חברתיים־כלכליים גבוהים.
לצד כיתות לימוד שחסרות, יש כבר עכשיו מחסור במיטות אשפוז בבתי חולים, והוא צפוי לגדול עוד נוכח הגידול באוכלוסייה והעלייה בתוחלת החיים. במינהל התכנון פרסמו לאחרונה את תמ"א 49 תוכנית להקמת תשעה בתי חולים חדשים, לצד הרחבה של בתי חולים קיימים וכן הקמה של מוסדות פסיכיאטריים וגריאטריים. בפועל, המוסד היחיד שעל הפרק כרגע הוא בית החולים החדש ע"ש שמעון פרס בבאר שבע, אבל המכרז לבנייתו טרם פורסם.
לפי דוח שפרסם מבקר המדינה בחודש שעבר, יש מחסור חריף גם במתקני ספורט, וגם כאן המצב קשה יותר ברשויות מרקע כלכלי־חברתי נמוך. בישראל 44 מגרשי כדורגל למיליון איש לעומת 607 מגרשים למיליון איש בגרמניה ו־547 באנגליה. באפריל 2022 אושרה תוכנית המתקנים הלאומית 2031 המיועדת לתקופה של כעשר שנים. "תקציבה הוא 2.89 מיליארד שקל לכל התקופה אולם הפערים מוערכים ב־14.9 מיליארד שקל". כדי שההישג של נבחרת הנוער שלנו בכדורגל יהפוך לשכיח, צריך להשקיע מיליארדים רבים בתשתיות ספורט.
חשמל: אף רשות לא רוצה את המתקנים בשטח שלה
בשבוע שעבר אישרה הממשלה תוכניות להרחבת ייצור החשמל: הקמה של תחנת קסם והרחבה של תחנת דוארד, וכן אישרה את חידוש ייצור חשמל ברדינג. בענף מעריכים כי שתי התחנות הללו יספיקו למלא את צרכי המשק עד 2030. אולם מה אחר כך?
הקמת תחנות אושרה למרות התנגדויות מצד רשויות מקומיות, שאף אחת מהן לא רצתה אותן בשטחה, ובזכות ההבנה שחייבים לייצר חשמל במרכז הארץ, שבו נרשמת רוב הצריכה (משום שבהולכה ממרחק הולך לאיבוד הרבה חשמל). עם זאת, על הפרק עמד אישור של שתי תחנות נוספות, תחנת הכוח ריינדיר והרחבת OPC בחדרה. אלה הוחזרו לדיון נוסף בוות"ל ובוודאי יגיעו מחדש לאישור הממשלה. בינתיים נפגעת התחרות בייצור החשמל, ומי שנפגעים הם אנחנו - הצרכנים.
פינוי אשפה: שיעור האשפה המוטמנת כפול מב־OECD
אזרח ישראלי ממוצע מייצר יוצר פסולת מאשר אזרח במדינות OECD. על פי דוח מבקר המדינה, משקל הפסולת הממוצע לנפש בישראל עמד על 680 קילו בשנת 2019, לעומת 538 קילו לנפש באותה שנה במדינות OECD. "שטחי ההטמנה בישראל הולכים ומצטמצמים, אף שכמויות הפסולת הולכות וגדלות. המחסור בשטחי הטמנה מוביל לגידול בהוצאות פינוי הפסולת של הרשויות המקומיות ועלול להביא להשלכת פסולת בשטחים לא מוסדרים", נכתב בדוח. אלא שלא קל למצוא אתרים לפינוי פסולת, ההפרדה במקור מתקדמת בעצלתיים, ו־83% מהפסולת בישראל מוטמנת לעומת 42% מהפסולת במדינות ה־OECD.
ביוב: עיכוב של בניית עשרות אלפי יחידות דיור
אחת הבעיות הבלתי נראות אך החמורות מאוד היא המחסור בתשתיות ביוב. על פי המצגת של מינהל התכנון, מחסור במט"שים (מתקני טיהור שפכים) מעכבים בנייה של עשרות אלפי דירות ברחבי הארץ. לדוגמה, מט"ש כרמיאל הוא חסם לפיתוח ליישובים כרמיאל, סכנין, דיר חנא, עראבה, מג'דל כרום, בעינה, דיר אל־אסד, נחף, סג'ור, ראמה כאבול, מרבית ישובי משגב. מט"ש צח"ר הוא חסם לפיתוח ליישובים צפת, ראש פינה, חצור הגלילית.
במחוז חיפה, הגדלת מט"ש עירון/עין שמר נדרשת עבור פיתוח חריש ויישובי ואדי עארה, סך הכול כ־400 אלף נפש. הרחבת מט"ש רמת השרון נדרשת לקידום יחידות הדיור בצומת מורשה, ונדרשת הרחבה של מט"ש אשדוד לקידום אלפי יח"ד נוספות. ואלה לא הדוגמאות היחידות.
תחבורה: נדרשת השקעה בגובה של כטריליון שקל עד 2040
הפקקים המחריפים אינם רק תחושה, הם מגובים בנתונים: כבישי ישראל הם מהצפופים ב־OECD ואחת הסיבות לכך היא התלות הגבוהה בישראל ברכב פרטי: רק 10%־20% מהנסיעות במטרופולינים בישראל מבוצעות בתחבורה הציבורית לעומת ממוצע של 40%־50% במטרופולינים המובילים. הדבר נובע מנחיתות התחבורה הציבורית והיעדר השקעות בתחבורה לצד תכנון פרברי שהחיים בהם מחייבים התניידות ברכב פרטי.
הפרויקט התחבורתי המרכזי המקודם כיום בממשלה הוא פרויקט המטרו בגוש דן - שלושה קווים תת־קרקעיים (M1, M2, M3) שאמורים להתווסף לשלושת קווי הרכבת הקלה - האדום, הסגול והירוק. המטרו אמור להיבנות בהשקעה של כ־150 מיליארד שקל, אולם בינתיים הוא נתקל במכשולים רבים עוד הרבה לפני שהתחילו העבודות. בין היתר, שרת התחבורה מירי רגב מסרבת לאפשר את ביצועו עד שלא יהיו חיבורים תחבורתיים כהגדרתה מצפון ועד דרום.
פרויקטים נוספים שנמצאים בעיכוב הם הוספת מסילת הרכבת הרביעית באיילון (שתחלץ את פקק הרכבות בציר ותאפשר את הגברת התדירות של הרכבות והכפלת מסילות החוף), נתיבי העדפה לאוטובוסים, מסופי אוטובוסים ושבילי אופניים. ואם 150 מיליארד שקל (סכום לא סופי כמובן) לטובת המטרו נשמעים הרבה, דוח של מכון אהרן באוניברסיטת רייכמן מצביע על כך שבתחום התחבורה לבדו דרושה השקעה של כמעט טריליון שקל עד לשנת 2040 כדי להגיע לרמת שירות טובה כבמדינות ההשוואה.
שדות תעופה: התורים יגדלו, שדה חדש רק בעוד עשור
למי שמתכנן חופשה בחו"ל בקרוב כדאי להביא בחשבון את התורים הארוכים המשתרכים בנתב"ג בחודשי הקיץ, וצפויים רק להחריף. לאחר שנים שבהן נבחנו שתי חלופות להקמת נמל תעופה בינלאומי, באזור רמת דוד וחלופה באזור נבטים, חשף לפני כחודש כתב גלובס אורן דורי כי ראש הממשלה נתניהו הורה להכין תוכנית כלכלית להקמת השדה ברמת דוד. ההנחה היא כי יידרשו לפחות עשר שנים עד שמטוסים ימריאו משדה התעופה החדש, ובמינהל התכנון מתכננים גם את שדה התעופה השני בהנחה שעד שהשדה ברמת דוד ייפתח - יהיה כבר צורך בנמל תעופה בינלאומי שלישי.
מחצבות: המחסור יקשה לעמוד ביעד התחלות הבנייה
המחסור בחומרי גלם משמעותי לבניית הדירות, בוודאי אם רוצים לשמור על קצב של 50 אלף התחלות בנייה בשנה, בכל שנה. על פי הנתונים שפרסמנו לאחרונה, ענף הבנייה והסלילה צורך כיום כ־60 מיליון טון חומרי גלם בשנה, והצפי הוא שב־2037 תגיע הצריכה ל־92 מיליון טון בשנה.
גם בהקשר של חומרי הגלם יש משמעות לקרבה למרכז, בגלל עלויות ההובלה. כך, לפי תמ"א 14ב, שאושרה במרץ 2018 רק 6% משטחי המחצבות בישראל הם במרכז. עוד לפי התוכנית, עד 2040 צפוי מחסור של 170 מיליון טון חומרי גלם באזור זה בלבד.
רמ"י אמנם הודיעה לאחרונה על שיווק של שלוש מחצבות חדשות, מהן שתיים במרכז הארץ, אולם במקביל ייסגרו חמש מחצבות, כך שהפער בחומרי הגלם החסרים לא צפוי להיסגר.
בשורה התחתונה: האם חוק התשתיות יקדם פרויקטים
חוק התשתיות הלאומיות שעבר במסגרת חוק ההסדרים האחרון אמור לספק מסלול מהיר, ולעתים אף דרקוני, לקידום תשתיות בישראל. החוק מחייב את רשויות המדינה, גופי התשתית והרשויות המקומיות "להתיישר" עם קידום פרויקטי תשתית נבחרים שהמדינה מקדמת. החקיקה שנקבעה תחול בעצימות שונה על פי שלושה מדרגים: במסגרת החוק יקבעו עשרת מיזמי תשתית מועדפים שיזכו לתעדוף, נוסף אליהם מיזמי תשתית - שכוללים את כל התשתיות הלאומיות שמוקמות ודרג בינייים של מיזמי תשתית חיוניים.
כך, חברות התשתית יידרשו לדווח למפ"י לגבי מצב התשתית התת־קרקעית כדי לייעל את העבודה, ייקבעו לוחות זמנים מוגדרים לביצוע העתקת תשתיות - ואם התשתית לא תועתק במועד חברת התשתית המבצעת תוכל לעשות זאת בעצמה. סמכויות רגולטורים ורשויות מקומיות יצומצמו. המבחן יהיה במימוש החוק. כי כבר היום החוק מקנה סמכות למשרד התחבורה לסלול נתיבי העדפה לאוטובוסים גם אם רשות מקומית מסרבת לכך, אבל מעולם לא נעשה בזה שימוש.