שר המשפטים יריב לוין / צילום: אלכס קולומויסקי, "ידיעות אחרונות"
הכותבת היא חברת כנסת לשעבר, עורכת דין, מגשרת ומומחית רגולציה
השבוע תבחר הכנסת את שני נציגיה בוועדה לבחירת שופטים. הליך הבחירה, והתנהלות הוועדה לאחר מכן, יהיו אבני-בוחן לרצינות כוונותיו המוצהרות של ראש הממשלה בנימיןנתניהו להשגת הסכמות על שינויים במערכת המשפט בהידברות ובפשרה. אלא שבנסיבות מסוימות עשוי דווקא האירוע הזה לתת פתרון כולל למשבר הלאומי, לספק את הסולם שיאפשר לקואליציה לרדת מהעץ הגבוה עליו טיפסה בדחיפתם של יריב לוין ושמחה רוטמן, ובאישורו - הפעיל או הסביל - של ראש הממשלה.
שלב ראשון בדרך לפתרון הוא כמובן הסכמת הקואליציה לבחירת נציג אחד מהשניים בוועדה מהאופוזיציה. אומנם אין עיגון חוקי לעניין, מדובר בנוהג שלא תמיד נשמר, ואף בג"ץ סירב לחייבו, אבל ברור שמדובר בעת הזו בתנאי סף להוכחת תום-הלב של הקואליציה בשיחות בבית הנשיא. בלעדיו השיחות יקרסו, כפי שמצהירים בני גנץ ויאיר לפיד. קשה להאמין שנתניהו יסתכן בכך.
עשתה בשכל
בינתיים, עד שראש הממשלה יסיים להתלבט, טוב עשתה האופוזיציה שהשכילה להתאחד מאחורי מועמדותה של ח"כ קארין אלהרר כנציגה מוסכמת. מכובד ונכון פוליטית להציג חזית אחת של מפלגות המחנה הליברלי. המוני המפגינים משוועים לאחדות הזו ובזים לקרבות הקטנוניים בין המפלגות.
בהנחה שנצלח את משוכת ההצבעה בכנסת, ולוועדה ייבחרו שני נציגים, מהקואליציה ומהאופוזיציה, נעבור לשאלה הבאה - שאלת השאלות: האם שר המשפטים יריב לוין ייכנס את הוועדה לבחירת שופטים מבלי שהצליח להשתלט עליה? התשובה לשאלה תעיד כאלף עדים על האופן בו תופס לוין את השיחות בבית הנשיא. הוא - וכמוהו נתניהו: האם השיחות מבחינתם הן רק עלה תאנה שמכסה על משיכת זמן וניסיון להרוג ברכות את המחאה - או שרצונם ברפורמה בהסכמה אמיתי וכן. רגע ההכרעה מתקרב, אי-כינוס הוועדה לבחירת השופטים יסמן בחירה מהדהדת שלהם בנתיב ברור: המשך ההפיכה.
אבל דווקא בכינוס הוועדה כפי שתיבחר (בכנסת, ובקרוב גם בבחירת נציגי לשכת עורכי הדין) עשוי להיות טמון המפתח להרגעת הרוחות, להוצאת הערמונים הלוהטים מהאש ואולי אפילו להתייתרות הרפורמה.
זה יוכל לקרות - יש להדגיש - רק אם לוין ישתחרר מהקיבעון בו הוא מצוי, יתגמש מעט ויישב עם נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות. זאת כדי להגיע להסכמה על שני מועמדים שיהיו מקובלים על שניהם וצריכים להיבחר כבר באוקטובר הקרוב, אחד או אחת מהם במקומה של חיות עצמה.
לכאורה זה נראה כאירוע ממדפי המדע הבדיוני, שהרי הנשיאה והשר לא הפגינו עד כה יחסי עבודה ואמון מינימלי שיאפשרו שיח מסוג זה. מצד שני, אדרבה - דווקא בגלל זה, ובהנחה שכל צד יגלה גמישות מחשבתית קונסטרוקטיבית, לטובת עצמו ומה שהוא מייצג, אפשר יהיה למנות בהסכמה שני שופטים חדשים בעלי שיעור קומה ומזג שיפוטי. לא ייתכן שבכל המרחב, בתי המשפט, האקדמיה, המגזר הציבורי והמגזר הפרטי, לא יימצאו שני מועמדים שיהיו מקובלים על הצדדים. פשרה? לא מגונה.
פתרון יעיל
זה הפתרון, ואולי אין בלתו. לוין הרי העיד על עצמו כמי שזהות שופטי העליון הבאים מעניינת אותו יותר מכל, ואילו את הצד השני הזהות הזו מפחידה יותר מכל. כעת נפתחת לשר המשפטים הדלת לעשות זאת בדרך המלך. לא בכפייה, אבל גם לא בכפייה עליו. ימנה שופטים (ואם ישכיל לעשות זאת בהסכמה, בעקבות הראשונים יבואו נוספים), וישחררו הוא ונתניהו את כולנו מהרפורמה המשפטית, כהגדרתם.
הסכמה "נקודתית" כזו תקרין על הכול ותאפשר לאתחל דיונים על שינויים, ככל שאלה באמת נחוצים, מנקודה הרבה יותר רגועה לכל הצדדים, ומתוך החלטה לסיים אותם רק בהסכמה לאומית רחבה.