חתימה על הסכם ממון / צילום: Shutterstock, Africa Studio
הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד מ. פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה
ניתן להבין את מורת-רוחם של ילדי המנוח, כתב בית המשפט המחוזי בפסק דין שניתן השבוע, מהעובדה שאשתו השנייה של אביהם, לו נישאה 25 יום בלבד לפני מותו, תקבל מחצית מרכושו, למרות שחתם עימה על הסכם ממון, שקבע כי אין לה כל חלק ברכושו, בחייו ובמותו.
על אף האמפתיה שהביע לתסכולם, בית המשפט המחוזי קבע כי לא יוכל לסייע לילדים במקרה זה. אם אכן התכוון המנוח להדיר את אשתו השנייה מכל זכות ברכושו, כטענת ילדיו מנישואיו הראשונים, אז נראה כי מקור התקלה הוא חוסר ההבנה של הצורך בעריכת צוואה בנוסף להסכם ממון, כדי לשלוט בנעשה ברכוש לאחר המוות.
● התיק המשפטי שבו המנוח היה הזוכה האמיתי
● האב נמנע מקיום הסכם הגירושים. בית המשפט שלח אותו לעבוד
● הבת קבעה שאמה לא כשירה ולקחה את כספה, האם תבעה. מה קבע בית המשפט?
כאשר אדם הולך לעולמו, נדרשים שני שלבים כדי לקבוע מי יקבל מה מרכושו. בשלב הראשון בודקים מה כולל רכושו של המנוח, מאחר שהרכוש הרשום על שמו, אינו בהכרח הרכוש שיועבר ליורשיו. לדוגמה, ייתכן כי על שמו של המנוח רשומה דירה, אולם מחצית הזכויות בדירה מגיעות לרעייתו או לידועה בציבור שלו, מכוח מערכת היחסים שהם ניהלו. על שלב זה חולש הסכם הממון, ואם נקבע כי האישה לא תהא זכאית לזכויות ברכוש המנוח גם לאחר מותו, משמע שהיא לא תוכל לתבוע לאחר מותו זכויות מכוח הנישואים בלבד. בשלב הבא בודקים מי הם היורשים, ושלב זה נקבע על-פי צוואה, ובהיעדרה פונים לחוק. כלומר, כדי שהאישה השנייה לא תירש זכויות, בנוסף להסכם הממון היה על המנוח להכין צוואה ולהורות בה כי ילדיו בלבד יירשו את כל רכושו.
נסכם זאת כך: אם המנוח לא היה חותם עם אשתו השנייה על הסכם ממון, ולא עורך צוואה, היא הייתה זוכה בשלושה רבעים מרכושו: מחצית מכוח הנישואים - ומחצית מהמחצית שנותרה לו, מכוח ירושה. אם הוא היה חותם גם על הסכם ממון וגם על צוואה, היא לא הייתה מקבלת דבר. מאחר שהלך רק מחצית הדרך, ודאג לנושא הזכויות בהסכם ממון בלבד - היא תירש מחצית מהרכוש מכוח הירושה.
הוראות צוואה במסגרת הסכם ממון יגררו שנים של מאבק משפטי
שאלה מעניינת שהתעוררה באופן עקיף בלבד בפסק הדין, נגעה לשאלה מה היה קורה אם הסכם הממון היה כולל הוראות ששוללות באופן מפורש לא רק את הזכות של האישה לקבל רכוש מכוח הנישואים, אלא גם את זכותה לרשת את המנוח לאחר מותו.
התשובה לשאלה זו נתונה במחלוקת משפטית מזה שנים רבות, ולכן הדבר היחיד שניתן לומר בבטחה, למי שמתכוון ללכת על הפורמט השנוי במחלוקת של כתיבת הוראות צוואה במסגרת הסכם ממון, הוא שמובטחות ליורשיו שנים רבות של מאבק משפטי בערכאות שונות.
בשנת 2018 דן בית המשפט המחוזי בהסכם ממון שנחתם בין המנוח למי שהייתה ידועתו בציבור. בהסכם זה לא הסתפקו הצדדים בהוראה הכללית, שקובעת כי האישה לא תהא זכאית לזכויות ברכוש המנוח מכוח מערכת היחסים ביניהם, אלא גם כתבו כי כאשר אחד מהצדדים ילך לעולמו, לצד השני לא תהיה כל זכות לרשת את המנוח - אלא אם המנוח ישאיר צוואה שמורישה לו זכויות.
בית המשפט נחלק בדעותיו: שופט אחד קבע כי אין כלל תוקף להוראה כזאת, שחייבת להופיע בצוואה בלבד; שופט שני הכיר בהוראה כתקפה, מהנימוק שמדובר בסעיף בחוק הירושה שמתייחס לידועים בציבור בלבד, ועליו ניתן להתנות; והשופט השלישי ביצע לוליינות משפטית שלמה, במסגרתה הפך את הסכם הממון לצוואה, בה כל אחד מהצדדים מהווה לכאורה עד לצוואה עבור משנהו.
השאלה אם הקונסטרוקציות האלה יתפסו גם לגבי זוג נשוי נותרת פתוחה, ולכן ההמלצה החד-משמעית היא לדאוג תמיד לעריכת צוואה בנוסף לחתימה על הסכם הממון.