צעיר משקיף על העיר אום אל פאחם. ''חשוב שנלמד על החסמים לשילוב החברה הערבית במשק'' / צילום: Associated Press, Oded Balilty
"כלכלת החברה הערבית חשובה למשק בכלל", אומר ד"ר סאמי מיעארי, שיעמוד בראש מושב העוסק בכלכלת החברה הערבית בכנס האגודה הישראלית לכלכלה שיתקיים מחר באוניברסיטת תל אביב. "הצמיחה הכלכלית העתידית תבוא מהחברה הערבית, היות שיש פוטנציאל אדיר בחברה הזאת, הן מבחינת ההון האנושי, והן כשוק צרכני גדול". מיעארי מסביר שלכן "היה לי חשוב שנלמד על החסמים לשילוב החברה הערבית במשק בצורה נכונה ונבונה".
● עשרות מיליארדים לכבישים או לרכבת לאילת: האולטימטום של האוצר למירי רגב | בלעדי
● נתוני כרטיסי האשראי מגלים: ההוצאה הריאלית בירידה
יש עיסוק מספיק מצד כלכלנים ישראליים בחברה הערבית בישראל?
"יש המון סוגיות, שדנו בהן חוקרים מאוד רציניים, גם בישראל וגם מחוץ לישראל, בכל מה שקשור לכלכלת החברה הערבית. מה שמטריד אותי הוא לא כמות המחקרים שנעשים בתחום, אלא העובדה שמקבלי ההחלטות לא לוקחים את התובנות ואת ההמלצות של המחקרים האלה ומתרגמים אותן לעשייה בפועל כדי לשפר את מצב החברה הערבית. לא מספיק להגיד 'לקחנו מההמלצות והתובנות', אלא צריך לדאוג לכך שהיישום והתרגום שלהן הוא מקצועי ויכול להביא לאימפקט כמה שיותר גדול, וכמה שיותר מהיר, כדי לסגור את הפערים".
בכנס יוצגו מחקרים של הכלכלנים נעם זוסמן, ערן ישיב, ואלעד דה מלאך (חלקם נערכו עם שותפים למחקר), ומיעארי מסביר שהחוט המקשר בין המחקרים השונים הוא "שהם דנים באיך לקדם ולפתח את התעסוקה בחברה הערבית", וגם להפוך אותה לחסינה יותר, ופחות מושפעת "מאירועים שונים שיכולים להשפיע על ההשתלבות של ערבים וערביות בשוק העבודה. השיפור בתעסוקת ערבים הוא אלמנט חשוב לכלכלה בכלל".
בסביבת הריבית הגבוהה, הפשיעה חוגגת
סוגייה אחת הקשורה לנושא התעסוקה, ומוזכרת גם כאחד ההסברים האפשריים לגל הפשיעה הגואה בחברה הערבית, היא תופעת 'חוסר המעש' בקרב צעירים ערבים, כלומר כאלה שאינם נמצאים במסגרת של לימודים או תעסוקה. זו תופעה ששבה ועלתה לדיון הציבורי, למשל, בעקבות דוח מבקר המדינה בחודש מאי. אבל מיעארי, שבעצמו כתב בעבר על תופעת חוסר המעש, כופר בהסבר הזה.
"חוסר המעש שאנחנו מדברים עליו, של 30% או 35% - יכול להיות שזה נכון לפי מספרי הלמ"ס", מבהיר מיעארי. אבל המספרים האלה, הוא ממשיך, דורשים פענוח. לפי הפילוח שהוא מפרט, הרוב המכריע של חסרי המעש מתחלקים לשלוש קבוצות עיקריות: צעירים העסוקים בשיפור בגרויות והכנה לפסיכומטרי, צעירים שמחפשים עבודה אקטיבית (ולכן לפי חלק מההגדרות הבינלאומיות נחשבים 'פעילים בשוק העבודה'), ו"עקרות בית", שגם אליהן לא נכון להתייחס כחסרות מעש.
בפועל, אומר מיעארי, תופעת חסרי המעש יכולה להגיע ל־2%־3% של "צעירים שאין להם מה לעשות, לא מחפשי עבודה, לא עושים כלום, יש להם תרבות של בתי קפה ונרגילות. יש כאלה, אני לא אומר שלא, אבל האחוז שלהם נמוך מאוד".
יותר מכך, ממשיך מיעארי. "לא נכון לקשור את תופעת הפשיעה בתוך החברה הערבית לתופעת חוסר המעש. ארגוני הפשע ידועים: יש 4־5 ארגונים שמפעילים חיילים. בוא לא נגיד שהצעירים הערבים והתרבות הערבית הם שמאחורי הפשיעה בחברה הערבית. יש הרבה דברים שקשורים להתפתחות תופעת פשיעה בחברה הערבית, כולל המצב הכלכלי. אנחנו יודעים שבשנתיים האחרונות המצב הכלכלי והריבית גבוהה, גרמו לכך שהרבה עסקים פנו לשוק השחור, וזה חיזק את ארגוני הפשע".
לאבחנה הזאת, לפי מיעארי, יש השלכות מעשיות. "אם אנחנו רוצים משאבים לצעירים הערבים, הם צריכים ללכת בראש ובראשונה להכוונת תלמידים בבתי ספר למקצועות שיש להם עתיד בשוק העבודה. זה מה שאנחנו צריכים לתת לצעירים, לא להביא פרוייקט של צעיר ערבי שאתה אומר לי שהוא נמצא בסיכון של מעורבות בפשיעה ואני רוצה להקצות תקציבים לזה. אלה תקציבים ייעודיים שאין להם אימפקט. תן לו הכוון בבית ספר, תעזור לו במלגות שיילך ללמוד, תפחית מהתנאים הקשים על הסטודנטים הערבים להשתלב באקדמיה הישראלית - זה מה שאנחנו צריכים לעשות".
הזכרת את התנאים הכלכליים ואת עליית הריבית, והקשר שלהם לפשיעה. תוכל להרחיב?
"בשנים האחרונות חגגו. חוסר הרגולציה על כל מה שנקרא פורקס הגדילה את ההון של ארגוני הפשע בצורה מטורפת, לסכומי עתק של כסף, שחלק ממנו מושקע היום בחו"ל. ובשנים האחרונות, מאז הקורונה, המצב הכלכלי של הרבה עסקים ערבים הידרדר - חוסר אשראי שניתן על ידי הבנקים גרם להם לפנות לשוק השחור.
"וכיום, בגלל הריביות המטורפות, השוק השחור מבקש מהם סכומים והחזרים מטורפים שהם לא עומדים בהם, וכתוצאה הם נמצאים תחת איום, פרוטקשן, ותחת ירי. מכאן נוצרת בעיית הפשיעה. ומצד שני, זה חיזק את ארגוני הפשע, ונתן להם משאבים לקניית כלים וקליטת חיילים שיורים באנשים. זה תמך בהם בצורה עצובה מאוד, כאשר אין נוכחות מקצועית למשטרה כדי להרתיע את ארגוני הפשע".
מיעארי מסביר שקיים מחסור בנתונים לגבי גובה הריבית בחברה הערבית, וגם לגבי היקף ההלוואות החוץ בנקאיות. נתון אחד שכן עומד לרשותנו, הוא אומר, נוגע למשכנתאות: 7% בלבד ממשקי הבית במגזר הערבי הם בעלי משכנתאות, לעומת כשליש במגזר היהודי.
לא רק תקציבים לסגירת הפערים
מהניתוח הזה, שהמצב הכלכלי אכן משחק בו תפקיד, נגזרים גם אפיקים אפשריים לפעולה. מיערי מדבר על "הרבה שינויים" דרושים, כולל "בהתייחסות של הבנקים לעסקים ולאשראי לעסקים, ומשכנתאות לצעירים. כאן צריך מעורבות מקצועית של המדינה, של בנק ישראל, כדי לעזור לחברה הערבית".
ובנוסף, אומר מיעארי, דרושה פעולה ממוקדת נגד ארגוני הפשע, "ולדעתי לישראל יש את כל הכלים להילחם בארגוני הפשע ולמנוע את ההתפשטות וההשתלטות שלהם על החברה הערבית. ההשתלטות הזאת היא נזק לכל המדינה, ולא רק לערבים".
מה באשר לממשלה הנוכחית? מצד אחד אנחנו רואים המשך תקצוב של תוכנית החומש לחברה הערבית, ומצד שני יש פעולות ברמה הצהרתית, ואולי גם חקיקה ומדיניות, שמרחיקות אותה
"זה נכון. זה לא רק עניין של תקציבים. תקציבים לסגירת הפערים עם החברה היהודית הם חשובים, אבל במקביל צריך פעולות חקיקתיות, כמו למשל נושא הפורקס בישראל. מעורבות נכונה, נבונה, ומקצועית של המשטרה זה נושא שהוא לא רק תקציבי נטו. זה גם כולל למשל וועדה מקצועית שתלווה את המעורבות של המשטרה בצורה נכונה".
דיברנו בכובעך המקצועי, ככלכלן. מעבר למצוקות החברה הערבית, יש גם רטוריקה של פוליטקאים כלפיה. זה רגע טעון. כבן לחברה הערבית בישראל, איך אתה חווה את המציאות הנוכחית?
"זו לא מציאות חדשה. אנחנו רגילים למצב הטעון, לאי היציבות הזאת. מאז שנולדתי היו תמיד מקרים כאלה. התרגלנו. זה הפך לחלק מהחיים של כל תושב במדינה. אנחנו צריכים תמיד ללמוד איך להתמודד עם המצבים האלה בצורה נכונה ונבונה. לחנך כמובן, והחשוב ביותר לדעתי: לא לתת למתלהמים, שמנסים לשפוך שמן למדורה, לשלוט במצבים האלה ולגרור אותנו למצבים הרבה יותר גרועים".