''כלב מגזע הוואנז'', ציור של ז'אן ז'אק בשלייה מ־1768 המוצג בתערוכה / צילום: The Bowes Museum, Barnard Castle
1
ב"אוסף וולאס" בלונדון, מוזיאון בריטי ותיק, בן למעלה ממאה שנה, מוצגת בימים אלה תערוכה בשם "פורטרטים של כלבים: מגיינסבורו להוקני", החושפת כיצד ההולכים על ארבע הונצחו באמנות - מהמאה השנייה לספירה ועד ימינו. התערוכה כוללת ציורים, רישומים, צילומים, חפצים, פסלים ופוחלצים של כלבים, לא גזעיים לצד גזעיים, ביניהם תחש, פודל, אוטרהאונד, גרייהאונד, לברדור, קוקר ספניאל וסן ברנרד, המלווים בהסברים המבארים את נסיבות יצירתם. מרובם נעדרת נוכחותו של בן אנוש - כאן הכלב הוא הכוכב.
2
ציור כלבים התבסס כז'אנר אמנותי במקביל לדיוקן האנושי. במערות פרהיסטוריות מיוצגים כלבים לצד בני אדם, אלא שרק לפני כ־300 שנה הסוגה הזו החלה לשגשג, בעיקר בבריטניה. יותר מכל תרבות אחרת, היו אלה האנגלים שהזמינו וגם אספו פורטרטים של כלבים; ונטייה זו אכן נוכחת בתערוכה: רוב העבודות הושאלו מאוספי אמנות בבריטניה.
3
לאורך השנים, דיוקנאות של כלבים, בעיקר של ידוענים, הציפו בקרב מבקרי אמנות את השאלה עד כמה דומה הכלב לבעליו. הם תהו, למשל, האם הציור "המלטזי של ליידי ארצ'ר" שצייר האמן האנגלי ג'ורג' סטובס (1724-1806), בו נראה כלב עם תסרוקת פומפוזית מגוחכת, הוא לא בעצם פורטרט של גבירתו, ליידי שרה ארצ'ר, דמות ידועה לשמצה בחברה הלונדונית במאה ה־18, שהתהדרה אף היא בתסרוקת נפוחה.
טריסטרם ופוקס, היו כלביו של הצייר האנגלי תומאס גיינסבורו (1727-1788) שהונצחו על ידו בציור הנושא את שמם. על פי הביוגרף של האמן, לא פעם גיינסבורו הזדהה כחיית המחמד שלו: "כשהוא דיבר בצורה נבזית לאשתו, הוא נהג לכתוב לה מכתבי חרטה, עליהם חתם בשם הכלב האהוב עליו 'פוקס'".
4
על פי האוצרים, מטרת התערוכה היא לשקף כיצד מעמד הכלבים השתנה לאורך ההיסטוריה של האמנות. בתקופות קדומות הם תוארו באופן קר ומרוחק כחיות מיתולוגיות־תנ"כיות, ובהמשך כחיות המשמשות למטרות עבודה או ספורט שאופיינו בצורה הירואית. החל מהמאה ה־18 הם הוצגו כבני הלוויה של האדם, ואפיונם היה בהתאם: חמים ואינטימי. בהקשר הזה אמר אחד מאוצרי התערוכה: "זה היה חלק מדיון פילוסופי במאה ה־18 על טבעם של בעלי חיים…זה היה חלק מעידן שחלק כבוד לבעלי חיים, הבין את האינטליגנציה שלהם ונתן להם זהות".
5
אחד האמנים עם הנוכחות הדומיננטית ביותר בתערוכה הוא אדווין לנדסייר (1802-1873), שהתפרסם בזכות ציורי בעלי החיים שלו. ציורי הכלבים שלו היו כה פופולריים בתקופתו, עד שקראו לכמה מהכלבים הניופאונדלנדיים על שמו.
יותר מכל אמן אחר בסוגת דיוקנאות כלבים, לנדסייר הצליח ללכוד בציוריו את נאמנותם של ההולכים על ארבע. כך למשל בציור שמן אפלולי בשם "אבל על רועה הצאן הזקן" מ־1837, נראה כלב מניח את ראשו על ארון הקבורה של אדוניו. בציור שמן מ־1838 בשם "הקטור, נרו, דש ולורי התוכי", חיות המחמד של מלכת אנגליה ויקטוריה - הכלב הקטור מגזע דירהאונד, הכלב נרו מגזע גרייהאונד, הכלב דש מגזע קוקר ספניאל ולורי התוכי - נראות ממתינות בציפייה דרוכה לאדונית שלהן. על הציור הזה מספרים שהמלכה אמרה שהוא "הדבר היפה ביותר שניתן להעלות על הדעת".
6
הצייר הבריטי לוסיאן פרויד (1922-2011) היה חובב כלבים והם שולבו ברבות מעבודותיו. בתערוכה מוצגות שתיים מהן, בהן מככב הכלב שלו, פלוטו. בציור מ-1988, פרויד צייר את חיית המחמד הגרומה שלו ישנה בתנוחת עובר. בציור "קברו של פלוטו" מ־2003, הוא צייר את מקום קבורתה, מכוסה ברגבים ועלים, בצבעים הזהים לציור מ־1988. פרויד הקביל את האדם לחיה בפעולת הציור שלו: "אני באמת מתעניין באנשים כחיות. חלק מהאהבה שלי לצייר אותם עירומים נובעת מהסיבה זו. אני אוהב שאנשים נראים טבעיים ונינוחים פיזית כמו חיות, כמו פלוטו".
7
בחלל שהוקצה לעבודותיו של האמן הבריטי דייוויד הוקני, 85, תלויים דיוקנאות של כלבי התחש החומים שלו, סטנלי ובודגי, שיצר ב־1995. בציורים הם נראים שוכבים פרקדן על המרבץ שלהם, יושבים, או מיישרים מבט.
לדבריו, את סדרת הציורים הזו הוא יצר בעקבות מות חברו הקרוב, האוצר, המבקר והיסטוריון האמנות האמריקאי הנרי גלדזהלר ב־1994. "רציתי נואשות לצייר משהו אוהב", הסביר הוקני. "הרגשתי אובדן ורציתי להתמודד אתו בדרך כלשהי. הבנתי שאני מצייר את חבריי הטובים, סטנלי ובודגי. הם ישנים איתי, הם כל הזמן כאן איתי. הם לא הולכים לשום מקום בלעדיי. הם כמו אנשים קטנים בשבילי. הנושא בציורים הוא לא כלבים אלא אהבתי ליצורים הקטנים".