בית משפט / צילום: Shutterstock, New Africa
כתב התחייבות שצץ לאחר מותו של אחד מעשירי ישראל עמד במוקד תביעה שהתנהלה בבית המשפט לענייני משפחה בשנתיים האחרונות. התובע שימש כעובד של בת זוגו של המנוח, בשתי תקופות קצרות, עד שפוטר. מספר שנים לאחר מכן הגיש העובד תביעת נזיקין וטען כי האישה גרמה לו לנזקים נפשיים והתעללה בו.
הצדדים הופנו לגישור, והתיק הסתיים ב־2011 לאחר שהושגה פשרה, במסגרתה שילם המנוח 800 אלף שקל, והעובד התחייב לשמור על סודיות וויתר על טענותיו.
● חשד: תושב הרצליה לא דיווח על הכנסות של כ־20 מיליון אירו ממכירת מניות מובילאיי
● אחד מבני הזוג מרוויח הרבה יותר. האם זו עילה לפיצויים בגירושים? | 3 פסקי דין בשבוע
קרוב לעשור לאחר החתימה על ההסכם, הגיש העובד את התביעה הנוכחית, באמצעות עו"ד רנן גרשט, במסגרתה טען כי המנוח התחייב לשלם לו 8.8 מיליון שקל בתשלומים וחתם על מסמך התחייבות בו מחזיק העובד.
לאחר שנשמעו עדים בהם ילדי המנוח, התביעה נדחתה בסוף השבוע שעבר, והעובד חויב בהוצאות ובשכר־טרחה של 100 אלף שקל.
המסמך נכתב תחת כפייה?
פסק הדין שהותר לפרסום ללא פרטים מזהים, מתאר כיצד ניסה העובד לקבל את המיליונים. התובע הציג כתב התחייבות שהודפס על נייר מכתבים של המנוח, בו הוא מתחייב לכאורה לשלם לו את מלוא הסכום בתשלומים שווים בכל שנה, וטען כי כתב ההתחייבות המקורי נגנב מביתו. תביעתו למנהל העיזבון נדחתה. עוד טען העובד כי היה נתון למעקב חוקרים פרטיים.
עורך דינו של העיזבון, יוסי בנקל ממשרד שבלת, טען שתי טענות: האחת - שהמסמך מזויף; והשנייה - שגם במקרה שהמסמך אינו מזויף, הוא נחתם תחת כפייה, ודינו בטלות לפי חוק החוזים.
השופט נפתלי שילה קבע כי לא הובאה כל ראיה לטענה שהמנוח נסחט, אך קבע כי התובע "לא עמד ולו במקצת הנטל המוטל עליו להוכיח את אמיתותו של כתב ההתחייבות. כאשר נתבע טוען טענת זיוף, הנטל על התובע להוכיח את אמיתות המסמך".
נקבע כי עדותו של התובע היא בגדר עדות יחידה ללא סיוע: לא הוצג עותק מקורי של כתב ההתחייבות, אין אף אדם מלבד התובע שהעיד כי עיניו שזפו את כתב ההתחייבות המקורי, והדבר מעורר ספקות ביחס לאמיתות הגרסה.
"הטענות שהוצגו אינן סבירות"
בתוך כך, נקבע כי טענת גניבת כתב ההתחייבות אינה סבירה. כמו כן, האפשרות שהמנוח יחתום על כתב ההתחייבות יומיים לאחר שהסכים לשלם לתובע 800 אלף שקל לסגירת ההליך הנזיקי בתמורה לשמירה על סודיות וויתור על תביעות עתידיות, סובלת גם היא מחוסר סבירות.
על כל אלה נקבע כי ישנם סימני זיוף בכתב ההתחייבות. מזכירת המנוח העידה כי הוא לא הסמיך שום מסמך בעצמו; כי הנייר עליו הודפס כתב ההתחייבות הוא ישן; וכי בתקופה בה כביכול נחתם, לטענת העובד, נייר המכתבים היה שונה. מנגד, לטענת העובד, בתקופה בה כביכול נחתם המסמך, נייר המכתבים היה שונה.
השופט קבע כי בדיקת פוליגרף שצירף התובע אינה קבילה, ואין לה ערך ראייתי.
"מדובר בעדות שלא נמצא לה חיזוק או סיוע מאף עד אחר, וגרסתו מעלה תהיות ותמיהות רבות ביותר", קבע השופט ודחה את התביעה על סכום של 10 מיליון שקל.
בנוסף, צוין כי "התובע לא עמד ולו במקצת מהנטל הנדרש להוכחת תביעתו שכתב ההתחייבות הוא מסמך אותנטי, במיוחד שעסקינן בתביעה נגד עיזבון".
השופט הוסיף כי "משהתביעה נדחתה, וטוב לו לא הייתה מוגשת כלל, התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט ושכר־טרחת עורכי דין על סך 100 אלף שקל".