הצוללת. הילה ויסברג בשיחה עם פרופ' איוון לנסברג / צילום: LGA יח''צ
פרופ' איוון לנסברג, זה כשלושה עשורים אתה מלווה עסקים משפחתיים מרחבי העולם, כשותף־מייסד בפירמה LGA. תוכל לתת דוגמאות לדילמות ולבעיות הטיפוסיות?
"הסיבה המרכזית שקוראים לנו היא שינויים והעברות בין־דוריות בעסקים. זה אולי נראה טריוויאלי, אבל מתברר שבעלים לא יודעים לעתים קרובות איך לחשוב קדימה; איך המפעל שבנו, ה־Enterprise, ייראה בדור הבא. הם לא חושבים מספיק על הדמוגרפיה של המשפחה שלהם. לא המשפחה שקיימת היום, אלא זו שתהיה בעוד עשר שנים. העבודה הקשה היא לברר עם הבעלים לאן הם הולכים ולמה הם הולכים בכיוון הספציפי הזה".
כבני אדם, קשה לנו לחשוב על העתיד?
"כן, זו בעיה גנרית. אנחנו נוראים בלדמיין עולם שאנחנו לא מכירים היטב. כולנו כלואים בהווה. יש אמירה מפורסמת של הנשיא לשעבר אייזנהאואר ולפיה 'תוכניות הן חסרות תועלת, אבל תכנון הוא הכול'. זאת אומרת, השאלה היא מה אני עושה כדי להשיג את מה שאני רוצה. התרגיל הזה מגדיל את סיכויי ההצלחה".
● "הייתי מכורה 25 שנה, אני רוצה לצעוק": הצצה לתעשיית האופיואידים הישראלית
● הבורסות חזרו לזנק השנה. למה תל אביב נשארה מאחור?
● "הפשיעה בחברה הערבית היא עסק כלכלי לכל דבר. אם צריך לרצוח, עושים את זה"
אני מניחה שיש שתי מטרות עיקריות שמנחות עסקים משפחתיים במעבר בין־דורי: המשך הצלחת העסק ושמירה על הרמוניה ושלום בית בתוך המשפחה.
"בדיוק, ומשפחות צועדות בנתיב הכפול הזה. נניח, משפחה שלא יודעת מה היא רוצה (לגבי המודל הרצוי במעבר הבין־דורי - ה"ו). המחקר מראה שהדרך הכי טובה לברר את זה היא להתרשם מחוויות של משפחות אחרות. למשל, משפחה מתלבטת אם להעביר את העסק לקבוצת אחים או להעבירו לילד אחד. הפתרון יהיה להפגיש אותה עם משפחות שהתנסו במודלים, כדי לשמוע מבעלי ניסיון.
"ברגע שמתחיל השיח סביב זה, אז האפשרויות מתחילות לקבל עומק. הנטייה של משפחות מסוג זה היא לשמור על פרטיות גבוהה, ואנחנו מנסים לנרמל את הסוגיות האלה, כדי שמשפחות ירגישו יותר בנוח לדבר אחת עם השנייה".
"החברות המשפחתיות מראות המשכיות גבוהה יותר"
סכסוכי ירושה וכסף עלולים לערער מבפנים אפילו את המשפחות העשירות ביותר. בשנים האחרונות בלטו כמה סיפורים ברוח זו מכיוונן של שתיים ממשפחות האצולה של ישראל: משפחת עופר ומשפחת ורטהיים.
בשני המקרים זה קרה אחרי שהאבות המייסדים חילקו את האימפריה בצורה לא שוויונית בין הילדים. מוזי ורטהיים המנוח, שייסד את החברה המרכזית למשקאות (קבוצת קוקה־קולה ישראל) נתן 63% מההחזקות לבן דודי, והבת דרורית קיבלה את היתר. בשנת 2010 הוא נימק זאת בראיון לנעמה סיקולר, אז בכלכליסט וכיום עורכת גלובס, בכך ש"כשיש שניים צריך לשים אחד ליד ההגה, ובאופן טבעי זה יהיה דודי".
במשפחת עופר - אימפריה שחולשת כיום על תחומי נדל"ן, ספנות, כימיקלים ובנקאות - הייתה זו דווקא הבת, ליאורה, בתו של יולי, שקיבלה על־פי הצוואה את השליטה בעופר השקעות (51%), בעוד אחיה דורון קיבל רק 15%. הצוואה הקודמת שעליה חתם האב מעניקה לכל אחד מהילדים נתח של 33.3% בחברה, ובין האחים פרץ סכסוך מר עד שבתחילת השנה רכשה ליאורה את חלקו של אחיה בחברה, והפכה לבעלת 100% בעופר השקעות.
האם חלוקות לא שוויוניות מסוג זה הן בגדר "זרע פורענות" שהדור המייסד צריך להימנע ממנו בכל מחיר? לנסברג סבור שגם אם לא מייצרים חלוקה שהיא מדויקת "ברמת האגורה", עיקרון הצדק צריך להתקיים. ייתכן לדבריו מצב שבו לא מחלקים את העסק שווה בשווה בין כל הילדים, אבל מפצים את אלה שקיבלו פחות "דרך נכסים אחרים".
"יש שני סוגים של צדק. יש צדק חלוקתי, שהוא התוצאה של איך אתה חותך את העוגה. ויש צדק פרוצדורלי שקשור לאיך הגעת להחלטה הזו מלכתחילה. ככל שאתה סוטה יותר מהשוויון, התהליך חשוב יותר. למשל, לפני זמן רב עבדנו עם משפחה שבה האחים היו עשירים, ואחת האחיות נזקקה לכספי הירושה יותר מהם, כי הבת שלה הייתה חולה. האחים אמרו להורים: זה לא נכון לחלק בינינו שווה בשווה. האחים עמדו על כך שזה לא יקרה".
עד כמה הסוגיה המגדרית משחקת תפקיד בהעברה בין־דורית?
"היא בהחלט משחקת תפקיד, וחבל. בזבוז הכישרון של נשים - כבעלות מניות, כדירקטורות, כמנהלות - הוא עצום. בחברה משפחתית, כולם מפסידים מזה. ביצוע השיפוט על בסיס מגדר נראה לי שגוי לחלוטין. כמה מהיורשות הכי מצליחות שפגשתי היו נשים".
ישנה אימרה מפורסמת ולא מעודדת לגבי עסקים משפחתיים: דור ראשון בונה, דור שני משמר ודור שלישי הורס. מה דעתך?
"כדי לשפוט את החברות המשפחתיות בחזית הזו, צריך גם להשוות אותן לחברות שאינן משפחתיות. הסיבות לכך שהעסקים המשפחתיים נעלמים - לרוב לא קשורות למשפחה, אלא לעניינים שיכולים לקרות בכל חברה. למעשה, מחקר עדכני מראה שכשאת משווה בין חברות משפחתיות לחברות לא משפחתיות - החברות המשפחתיות מראות המשכיות גבוהה יותר".
איך אפשר להסביר זאת?
"חברות משפחתיות הן בעסקים לדורות קדימה. אופק ההשקעה שלהם הוא לטווח ארוך ולכן הן גם מקבלות החלטות לטווח ארוך. אלה עסקים שחושבים על הילדים והנכדים. גם מבחינת ניהול הסיכונים, חברות משפחתיות הן זהירות יותר. הן לוקחות על עצמן פחות חובות. הן גם מודעות מאוד לאיכות המוצרים שלהן, כי האיכות היא שיקוף של המשפחה".
קרדיט סוויס אומד את ביצועיהם של אלף עסקים משפחתיים מרחבי העולם, שגם נסחרים בבורסה. באופן עקבי, ביצועיהם של עסקים משפחתיים טובים מעסקים לא משפחתיים. מצד שני, הבנק מציין ש"הביצועים חזקים יותר היכן שדורות מוקדמים יותר מנהלים". מה דעתך?
"אכן, הביצועים של חברות משפחתיות בדור הראשון נוטים להיות הטובים ביותר. אבל, זה נכון גם לגבי כל החברות - משפחתיות או לא. חשבי על ביל גייטס - קשה מאוד למיקרוסופט לשחזר את קצב הצמיחה שהניע את החברה בתקופת כהונתו, פשוט משום שצמיחה ליניארית היא לא בת־קיימא. ככל שהחברה נעשית גדולה יותר, כך קשה יותר להמשיך עם קצב הצמיחה המהיר".
"לפני שמתחילים צריך לומר לילדים: אלו היעדים שלכם"
לנסברג, שנולד וגדל בקראקס, ונצואלה, החל להתעניין בתחום העסקים המשפחתיים מכיוון שהנושא נגע בו באופן אישי. הוא מגיע ממשפחה שייסדה עסק משפחתי משגשג בתחום הביטוח אך העברתו לאחיו הבכור לא עלתה יפה. העסק - שהיה לדבריו "אחד מתאגידי הביטוח הכי גדולים באמריקה הלטינית" - הוא כיום "שבריר ממה שהיה".
"אבי היגר לוונצואלה מהולנד, שם פגש את אמי. החברה שהקים הייתה גדולה ומגוונת, וכשהגיע הזמן לתכנן את העברתה לדור הבא, הוא לקח זאת ברצינות. אבא שלי באופיו היה יותר 'אקדמאי' מאשר איש עסקים. נהגנו לצחוק במשפחה שאני ירשתי את הצד האקדמי שלו, ואחי את הצד היזמי. אחותי חכמה יותר מכולנו, אבל היא לא התעניינה בעסקים".
ומה קרה?
"אהיה גלוי לב: אחי לא היה האיש המתאים לתפקיד. לצידו עבד מנכ"ל שהיה מומחה לביטוח. אחי והמנכ"ל הגדילו את החברה מהר, והוסיפו לה חובות רבים. ואז התרחשה הקריסה של כלכלת ונצואלה, מה שהחריף את הבעיה".
מה אבא שלך יכל לעשות אחרת?
"הוא לא היה צריך לחכות כל כך הרבה זמן כדי לשלוף את אחי מהתפקיד. הייתה כאן דינאמיקה משפחתית שלמה, כי גם אמא שלי הייתה ברקע ואמרה 'אתה לא יכול לעשות את זה לבן שלנו'. התהליך הפך לקשה יותר".
החוויה שלך מחדדת את השאלה: מה עושים הורים כשהם נאלצים לומר לבן או לבת שירשו את העסק 'אתם לא מתאימים'?
"הדרך לעשות זאת היא באמצעות נתונים שמראים אם הילד הוסיף ערך לחברה. לפני שהם מתחילים בתפקיד צריך לומר לילדים: הנה היעדים שלכם, ואנחנו נמדוד אתכם לפיהם. כך שלא מתחילים שיחה כזו ממקום של שיפוטיות, אלא ממקום שבו מראש יצרת את התנאים לכך שהדאטה תאפשר לקבל החלטה".
מה החלק שלכם בהכוונת הבעלים לשיחת פיטורים של אחד מהילדים?
"זה בוודאות לא החלק שאנחנו הכי נהנים ממנו. אין עבודה קשה יותר מאשר להגיד להורה: אתה אוהב את הילד או הילדה שלך, אבל הוא לא מתאים לתפקיד. אנחנו צריכים לאזור את האומץ כדי לנהל עימם שיחה שאומרת - יש השלכות רעות למצב שבו מציבים את האדם הלא נכון בתפקיד ניהולי".
מה בנוגע לילדים שעושים עבודה טובה, אבל מרגישים שהם מתנהלים בצל האב?
"כתבתי על זה מאמר שנקרא: 'מבחן הנסיך', שבו אני עושה שימוש ברעיונות ממקיאוולי כדי לדבר על מה יורשים צריכים לעשות כדי לשכנע את כל בעלי העניין שהמערכת עומדת להיות בידיים טובות. הסמכות שבידם - היא לא ניתנת מן המוכן, צריך להרוויח אותה. עוד מרכיב חשוב הוא הצניעות. כשבן או בת שנכנסים לעסק, אין מנוס מלהיות צנועים, נדיבים ומכבדים כלפי אחרים. קשה יותר להיות בן משפחה בעסק מאשר לא־בן משפחה בעסק".
שני מיליארדרים, מודלים הפוכים
באחרונה התחילו שניים מהאנשים הכי עשירים בעולם - ברנרד ארנו הצרפתי, המייסד של חברת מותגי היוקרה LVMH; ואיש הפיננסים והפילנתרופ האמריקאי ג'ורג' סורוס - בתהליכים של העברת העסק לילדיהם. אבל בדרך, השניים נקטו במודלים הפוכים.
בעוד ארנו חנך את חמשת ילדיו לעסקים עוד מילדות, הכניס את כולם לעסק וכעת בוחן את ביצועיהם, סורוס בחר באחרונה דווקא בבנו הצעיר, אלכס בן ה־37, לקחת את המושכות בחברת קרנות הגידור OSF, ששווה 25 מיליארד דולר.
מה דעתו של לנסברג לגבי שני המודלים האלה? בסופו של דבר, הוא מדגיש, אנחנו עדיין לא יודעים איך היורשים יתפקדו במציאות. "מה שחשוב הוא - האם לעסקים יש את המנגנונים המוסדיים לפקח על הביצועים של היורשים שנבחרו, והאם יש להם סמכות לתת ליורשים פידבק אמיתי. וגם אם הם עושים עבודה טובה, נשאלת השאלה אם אותם מנגנונים יהיו מסוגלים ללוות ולטפח את ההתפתחות שלהם".
האם הנפקה של חברת משפחתית היא דרך טובה לייצר ערוץ להבטחת המשכיות? שהרי דרך הנפקה חברה מרוויחה שקיפות, ובהעברה בין־דורית אולי יש לכך חשיבות.
"לצאת להנפקה - זה כלי שנועד לשרת מטרה מסוימת, נכון? בהנפקה טמונות הזדמנויות - למשל, עוד מקור להון שיכול לתדלק צמיחה. כמו כן, היא פותחת אפיק ליותר קפדנות בניהול ויותר מודעות מצד הבעלים לגבי אחריותיות (accountability) מול בעלי מניות מבחוץ.
"מצד שני, מתחילים יותר לשים לב לאופן שבו המניה מתקדמת על בסיס רבעוני מאשר על הטווח הארוך, והשוק עצמו - הוא מחפש תמורות מהירות. האחריותיות שלך לשוק מתחילה לכרסם ביכולת לחשוב לטווח ארוך וכך להגדיל את החברה לטובת הדורות הבאים. זו יכולה להיות מגבלה.
"חברות משפחתיות טובות, שגם נסחרות בבורסה, חשבו על המהלך הזה לעומק והחליטו שהן מוכנות לעשות זאת לטובת השקעות עתידיות. פורד היא דוגמה טובה, במובן זה שעשתה מעבר יפה לייצור מכוניות חשמליות, מעבר שדרש השקעה גדולה בתשתיות. 35% מחברות פורצ'ן 500 הן משפחתיות־ציבוריות; כלומר נשלטות בידי המשפחות והציבור, למשל אסתי לאודר וניו יורק טיימס.
"אך יש גם חברות ענק משפחתיות, רב־לאומיות, שהן פרטיות, ואינן נסחרות בבורסה, כמו למשל, קרגיל או חברת המזון מארס. המחזור שלהן הוא בהיקפים של חברות פורצ'ן 500".
קבוצת אחים שמנהלת את החברה? "יכול להיות יתרון עצום"
בספרך "דורות ממשיכים" אתה כותב באריכות על כך שבניגוד לאבחנות עבר של חוקרים, לפיהן חברה חייבת מנהיג אחד, בהחלט יכול להתקיים מודל של הנהגה משותפת. למשל: קבוצת אחים שמנהלת את החברה. איך בדיוק זה עובד?
"המודל של 'צוות הנהגה' שמורכב מהאחים הוא לא נדיר, וחברות בפורצ'ן 500 פועלות כך. אם הצוות לא מחויב לאותו חזון, זה מתכון לצרות, אבל אם הוא מתואם - זה יכול להיות יתרון עצום מבחינת קבלת החלטות. עם זאת, היכולת לתפקד יחד בצוות היא נדירה. זה בוודאי לא פתרון עבור משפחות שנמנעות מלקיים את השיחה הקשה לגבי מי מתאים יותר".
אתה יכול להמחיש איך יכול להיראות צוות הנהגה כזה?
"יש כל מיני פורמטים, למשל אח שמתפקד כדמות הורית ויש לו את מרבית השליטה, או 'ראשון בין שווים', כאשר יש אח או אחות מובילים, שמקבלים את ההחלטות, אבל הם חולקים את האחריות עם האחים האחרים. ויש גם אחים שמתפקדים ממש כ'צוות מנהיגות' - ואז אח אחד יכול להיות היו"ר, אחות כנשיאה, אחות אחרת כמנכ"לית ועוד אח כסמנכ"ל תפעול. במקרה זה, בדרך כלל תחומי האחריות מוגדרים היטב".
במילים אחרות: זה מודל שיכול לעבוד היטב כשהאחים מסתדרים היטב ביניהם, זו כוונתך?
"נכון. כשהאחים מסתדרים טוב מאוד ומסוגלים להגיד אמת אחד לשני, לחלוק את הנטל ואת היתרונות של להיות בתפקידי מנהיגות ולדבר בקול אחד אל העולם החיצון. כזו שותפות יכולה להחזיק אפילו 25 שנה".
הסדרה "יורשים" של HBO - שהגיעה לסיומה לאחרונה אחרי ארבע עונות - צברה פופולריות רבה ומציגה תרחישים די קיצוניים. צפית בסדרה?
"האמת, היה לי קשה לצפות בסדרה. האופן שבו היא מתארת את היורשים - כחסרי כישורים ושקרנים - חוטא לכל אותם יורשים שפגשתי לאורך הקריירה שלי שהיו מתחשבים ומסורים. הסיבה שהסדרה כל כך הצליחה, היא כנראה סימן לרוח הזמנים".
היו חלקים שהיו לך מוכרים?
"מדי פעם. יש משפט בספרדית שאומר: 'אם תגדל עורבים, הם ישלפו את העיניים שלך'. כך שאב המשפחה בסדרה, בעל השליטה, תרם בהתנהגותו לסוג הילדים שהיו לו. מצד אחד, הסדרה היא בידור טוב והיא פתחה פתח לשיחות שחשוב לקיים. מצד שני, היא לא עשתה טוב לדימוי של עסקים משפחתיים, כי הדימוי הוא מעוות, קריקטורה".