מימין: ציפי שחרור, סיגל נאור, אפרת מישורי ושולמית אפפל / צילומים: אריה רגב, אריק סולטן, ויקיפדיה (עיבוד תמונה)
המשורר, הסופר והעורך רן יגיל חוזר אל ארון הספרים היהודי, העברי והישראלי
משוררת
ציפי שחרור
עורכת: שילהב קסט
הוצאה: בית עקד ספרים
מס' עמודים: 81
מחיר: 79 שקלים
אחרי 15 ספרי שירה, מ"בוסתן של נגיעות" היפה שלה שערך פרופ' גבריאל מוקד, דרך המבחר הגדול "עונה שנייה לאהבה" שיצא לפני 17 שנה בלוויית מסה של פרופ' נורית גוברין, ועד לספרה הלפני אחרון בעל השם המקורי "שירִיפּוי"; אחרי שקיבלה מלגות ופרסים, ביניהם פרס קוגל, פרס אקו"ם; ואחרי שהייתה שנים רבות עורכת כתב העת הספרותי "מאזנים", ניכר כי לציפי שַׁחרור, 69, יש יותר שחרור יצירתי המשביח את שיריה.
בספרה החדש שיצא לפני כחודש, "משוררת", יש שירי רגש יפים ביותר, וניכרת יד העריכה הרגישה והקפדנית של ד"ר שילהב קסט. שַׁחרור יודעת לתפוס רגעים שחולפים על פנינו ולהופכם לשיר. היא רואה ושומעת לא אחת מה שאנחנו לא רואים ושומעים. כזה היה בעבר השיר הזָכִיר שלה "חייל בכה ברדיו" וכזה הוא גם שיר הנוף "חמנית שלג" בספר החדש, למשל, העושה שימוש רגיש בשני צבעים בלבד. הנה: "בֹּקֶר מְפֻיָּס הָיָה לָנוּ. / נִגְלֶה וְנִמְסָךְ בִּמְבוֹא הָהָר / תַּחְתָּיו גַּג רְעָפִים מְקֻרְזָל פִּנּוֹת. / וּפֶתַע צוֹמַחַת מִתּוֹדָעַת הַמָּקוֹם חַמָּנִית שֶׁלֶג / מַלְבִּינָה כְּצוֹהֶבֶת / מִשְׂתָּרֶגֶת מִמֶּנִּי אֵלֶיךָ וּבוֹקַעַת אֶל הַבֹּקֶר שֶׁלָּנוּ. / שֶׁכָּכָה אֶצְלֵנוּ בְּיָמִים אֵלֶּה, / בֹּקֶר מְפֻיָּס זוֹכֵר לַיְלָה נִגְלֶה וְסוּמָא / וְאָנוּ שְׁלוֹשָׁה. אֲנִי אַתָּה וְחַמָּנִית שֶׁלֶג מַלְבִּינָה כְּצוֹהֶבֶת".
● המשורר העברי שכבש את לב הקוראים בזכות לשונו העשירה והשובבה
● המשורר הישראלי שאנשים עומדים בתור שיחתום להם על כתביו וספריו נמכרים באלפי עותקים
● כתיבה צינית, פסימית ומלאת הומור: הגדולה של חנוך לוין, מהמחזאים הייחודים בתרבות הישראלית
בוא נמציא אירוע
סיגל נאור
עורכת: לי ממן
הוצאה: פרדס, סדרת טקסטורה
מס' עמודים: 87
מחיר: 69 שקלים
סיגל נאור, 55, מוכרת, בין השאר, כחוקרת ספרות שכתבה ספרים מרתקים על נתן זך ועל המשורר והמתרגם נֹחַ שטרן. לצד זאת, היא גם משוררת טובה מאוד.
הבחנתי בזה כבר בספרה הראשון "מחלוטה" (2020) שנגע בעברה ובילדותה בחיפה, וגם בספרה החדש העוסק בפרידה האישית והעזיבה את הבית. יעיד על כך שמו האירוני של הספר "בוא נמציא אירוע", כאילו לא די בצרות הסובבות אותנו חיצונית, עלינו להוסיף על כך גם את סצינת הפירוד האישי, וגם העובדה כי נאור חותמת על ספרה נאור ולא נאור פרלמן כבעבר.
אך מעל הכול הפרידה נוכחת בשירים עצמם. ייחודה של נאור הוא שהיא ממאנת להישאר בתחום השיר האישי הלירי והיא תמיד תִּפנה לעבר החברתי-פוליטי-מחאתי, וגם לעֵבר יצירות ספרות חשובות, כי חשוב לה לתווך לנו את מושא האהבה הנפלא הזה ה"ספרות".
יש כאן שירים על שאלות מגדריות, אלימות במשפחה ואלימות בכלל, שימוש בתודעה וניצולה, הרצון לגוון את החיים ועוד. נאור מוכיחה כאן שוב כי היא חזקה לא רק בתחום השיר הבודד אלא גם בתחום המחזור. הנה שיר קטן ויפה המכיל את ליבת הספר ושמו הלא פוליטיקלי קורקרטי במכֻוון יעיד עליו "בעלי": "הִיא שָׁאֲפָה מִדֵּי פַּעַם לְמִרְפֶּסֶת / אֲבָל יָרְדָה לְקוֹמַת קַּרְקַע. / בַּעֲלָהּ אָמַר: / גִּנָּה עָדִיף, שְׁתִילִים רַכִּים עָדִיף, / אֲנִי מַעֲדִיף עֵצִים נוֹתְנֵי פְּרִי. / בַּחֲלוֹמוֹתֶיהָ - / נוֹף שֶׁל עִיר גְּדוֹלָה וּבִנְיָנִים גְּבוֹהִים. / וְעוֹד חֲלוֹמוֹת הָיוּ. / מְשֻׁתָּפִים בְּהָקִיץ. בִּזְמַן הַשֵּׁנָה מִתְפַּצְּלִים".
מישל, אגדת קיץ
אפרת מישורי
הוצאה: הקיבוץ המאוחד
מס' עמודים: 110
מחיר: 84 שקלים
אפרת מישורי, 59, היא משוררת מוכרת במילייה ומחוצה לו. היא כלת פרסים רבים לשירה: עמיחי, לנדאו, אקו"ם. ייחודה כבת הפואטיקה האובייקטית (השמה את החפץ והאדם באותו הגובה) של המשורר והמתרגם אהרן שבתאי ושל שירת הדקדנס המיואשת של חזי לסקי, הוא המשחק החכם שלה במילים ובהברות, אבל במשך השנים כתבה גם שירה לירית יפה וכואבת, שיסודה באגו הנשי.
"מישל, אגדת קיץ", ספר השירה החדש שלה, הוא פואמה נושאית. הדוברת בשירים הלכה אחר האהבה החופשית והתשוקה מתירת האיברים בחום ובשמש הישראלית, ונולדו בה שירים או יותר נכון רצפים, כי הספר הזה לא חזק בהכרח בתחום השיר הבודד אלא בתחום הרצף המצטבר.
המשוררת התאהבה במישל, שליח במקצועו, שחוּם עור ובעל עיניים ירוקות, נאה ביותר, הגולש בים, גר ביחידת דיור באבּו כּבּיר, חוסך לדירה ומחפש לטענתו כלה כדי להקים משפחה, כמובן לא עם המשוררת המבוגרת ממנו.
מתוך השירים עולה כל הזמן התחושה כי מישורי ביקשה להראות לנו שהיא חצתה את עולם המילים האינטלקטואלי לעבר החיים עצמם והיומיום הכיפי מבלי לשלם על כך מחיר רגשי כבד. ייתכן, לא בטוח.
הנה "גברים, דולפינים": "גְּבָרִים, / דּוֹלְפִינִים יָפִים וַחֲלָקִים, / בְּיַם הַקַּיִץ. // אֵינֶנִּי שַׁיֶּכֶת לְאַף אֶחָד מֵהֶם. / אֶת כֻּלָּם נִפַּחְתִּי בְּכֹחַ דִּמְיוֹנִי / לְכֻלָּם הֶעֱנַקְתִּי כֹּחַ דֵּמוֹנִי / וּמִכֻּלָּם גָּזַלְתִּי אוֹתוֹ // אֵיךְ נָפְלוּ גִּבּוֹרִים שֶׁלִּי / וְלֹא עַל חַרְבָּם, / אֶלָּא עַל חֶרֶב לְשׁוֹנִי".
בעתיד העבר יסתמן כאפשרות
שולמית אפּפל
עורכת: אביבית משמרי
הוצאה: פטל
מס' עמודים: 86
מחיר: 60 שקלים
שולמית אפּפל, 1975, הייתה נערת הפלא של השירה הישראלית בשנות השישים, עת פרצה עם ספר ביכורים רענן ומצוין בשם "שעת ילדה" שערך פרופ' גבריאל מוקד.
אחר כך באו ברצף ספרים מצוינים, אך בשנות התשעים נדם קולה השירי והיא פנתה למחוזות אחרים, שינתה את שמה לאלינעם שלו וכתבה מונודרמה בשם "מקל של קינמון".
ב-2013 היא שבה אל השירה עם ספר מוצלח בשם "פחות מאמת אין טעם לכתוב". ואכן, בספריה האחרונים שלה היא כותבת באופן מינימליסטי רצפים יפים-יפים, והם זיכו אותה בפרסים רבים כמו פרס אריק איינשטיין ופרס רמת גן.
בספרה החדש "בעתיד העבר יסתמן כאפשרות", העבר לא מסתמן כטראומה או כמשהו שיַכְתים את ההווה. ההורים והילדוּת פולשים אל השירים, אבל הם כבר לא מאיימים. העבר מסתמן אפוא כעוד אפשרות. אפשרות הבטה. אחת מִני רבות. הנה שניים קצרצרים שלה: אחד יפה על הכתיבה עצמה, והאחר מקורי וקצת אירוני על האהבה.
הראשון נקרא "רק אחרי שהסתבכתי": "רַק אַחֲרֵי שֶׁהִסְתַּבַּכְתִּי עִם הַכְּתוּבִים בָּאתִי / לְהוֹסִיף וְקִצַּרְתִּי וְדָחַסְתִּי וְהֵסַרְתִּי וּמָעַכְתִּי / וּפֵרַקְתִּי מַעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד חֲרוּצֵי הַכּוֹכָבִים / כָּכָה עָשִׂיתִי כְּמֵיטָב יְכָלְתִּי כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים".
השני נקרא "אומרים": "הַפַּחַד מָוֶת הוּא מָוֶת / הַפַּחַד בְּדִידוּת הוּא בְּדִידוּת / וְרַק הַפַּחַד אַהֲבָה הוּא יָחִיד לֹא אַהֲבָה / זֶה מָה שֶׁאוֹמְרִים".