1
לאחרונה נפרדו אוהבי הפרוזה משני ענקי ספרות: האחד צ'כי אירופי בעל אוריינטציה צרפתית, מִילֶן קוּנְדֶרָה (2023-1929), ואילו האחר אמריקאי דרומי, קורמק מקארתי (1933-2023). לשניהם מהות ספרותית דומה: אלו סופרים פילוסופיים מובהקים, שכתבו על שבריריות והפכפכותו של הקיום האנושי, ועל המאבק התמידי והמפרך של האדם למצוא משמעות לחייו.
2
מילן קונדרה, בן העיר בֶּרְנוֹ שבצ'כוסלובקיה, נולד למשפחה ממעמד הביניים: אביו היה פסנתרן ומוזיקולוג צ'כי נודע ואימו היתה מורה. בן דודו, לודוויק קונדרה, היה סופר, מתרגם, משורר ומחזאי צ'כי נודע. בהשפעת אביו, גם מילן קונדרה פנה ללימודי מוזיקולוגיה והלחנה, אך עם סיום התיכון ב-1948, החליט ללמוד ספרות באוניברסיטת קארל בפראג, ובהמשך גם קולנוע. שנה קודם לכן, בגיל 18, הוא הצטרף לשורות למפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה. "הקומוניזם כבש אותי כמו סטרווינסקי, פיקאסו והסוריאליזם", הסביר באחד הראיונות עמו. ב-1950 הוא סולק מהמפלגה, לאחר מכן הוחזר, וב-1970 גורש ממנה לצמיתות, בגין חלקו הבולט במאבק אנשי הרוח נגד המשטר הצ'כי. ב-1975, לאחר שחייו במחתרת הפכו לבלתי אפשריים, הוא גלה לפריז, וחי בה עד יום מותו.
3
ספרו הראשון של מילן קונדרה, "הבדיחה" ראה אור ב-1967. מאז פירסם כ-20 ספרים שתורגמו ללמעלה משמונים שפות. לדבריו, הוא הושפע מהסופרים פרנץ קפקא, ג'ובאני בוקאצ'ו, מיגל דה סרוונטס ומהפילוסוף מרטין היידגר. הרומנים שכתב נגעו בשאלת החופש של הפרט ושל הכלל, בצל האביב של פראג והפלישה הסובייטית שבאה בעקבותיו, ולכולם שמות מעוררי מחשבה כמו "החיים הם במקום אחר" (1969), "מחול אחרון ופרידה" (1976), "ספר הצחוק והשכחה (1979) ואחרים.
הרומן המפורסם ביותר שלו הוא "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום" (1984), שהפך ארבע שנים אחרי לסרט בכיכובם של דניאל דיי-לואיס וז'ולייט בינוש. העלילה מתרחשת בפראג ב-1968 ומתארת את ההווי של האמנים והאינטלקטואלים הצ'כיים בזמן ההוא וכיצד חייהם משתנים כתוצאה מפלישתה של ברית המועצות. בהדרגה פולשת העלילה לערים גדולות נוספות באירופה ובעולם.
4
"הקלות הבלתי נסבלת של הקיום" לא יצא בצ'כוסלובקיה בשל האיסור על פרסום ספריו במדינה. הספר ראה אור לראשונה בתרגום לצרפתית ועל פיו תורגם לשפות נוספות, ביניהן גם לעברית. רק ב-1985 הוא הודפס בשפת המקור, בטורונטו, בבית דפוס שהקים גולה צ'כי.
במרכז הרומן מרובע רומנטי: טומאש, מנתח ידוע שם, שרמנטי וחובב נשים, שאיבד קשר עם בנו והוריו בשל גירושו מהמפלגה הקומוניסטית. הוא כותב מאמר שמשווה בין תומכי הקומוניזם, שחלקם הביאו אסון על עמם בתום לב, לאדיפוס המלך, וכתוצאה מכך מאבד את עבודתו והופך למנקה חלונות; תרזה, אשת טומאש, צעירה כפרית, חובבת ספרות בעלת עבר משפחתי קשה; סבינה, אהובת טומאש, ציירת הסולדת מקיטש; המאהב השני של סבינה, פרנץ, פרופסור מז'נבה שהוא מעין חולם נצחי.
5
קורמק מקארתי נולד בפּרובידנס ברוד איילנד למשפחה קתולית, ובגיל 4 עבר עם משפחתו לנוקסוויל בטנסי. בתחילת שנות החמישים הוא למד באוניברסיטת טנסי, אך ב-1953 עזב את הלימודים והתגייס לחיל האוויר האמריקאי, בו שירת ארבע שנים. ב-1957, הוא חזר לאוניברסיטה והחל לכתוב. כשפרסם שני סיפורים בעיתון הסטודנטים, הוא החליט לעזוב את האקדמיה ולהקדיש את חייו לכתיבה. לדבריו, הושפע מהסופרים האמריקאים ויליאם פוקנר והרמן מלוויל.
הרומנים של מקארתי תורגמו לכשלושים שפות ורבים מהם סבים סביב נוף נעוריו, דרום ארצות הברית, כשהציר הגיאוגרפי הפיזי והתרבותי הוא גבול ארצות הברית-מקסיקו. בין הספרים הידועים שלו שתורגמו לעברית: "קו אורך דם או אדום של ערב במערב" (1985), שהוכתר על ידי מגזין "טיים" כאחד הרומנים הגדולים במאה ה-20; "כל הסוסים היפים" (1992); ו"הדרך" (2006), שזיכה את מקארתי בפרס פוליצר, המתאר מסע אפוקליפטי של אבא ובן ברחבי ארצות הברית אחרי שואה גרעינית.
6
הרומן הידוע ביותר של מקארתי הוא "לא ארץ לזקנים" (2005). זהו מערבון פילוסופי פוסטמודרניסטי, אנטיתזה למערבון הקשוח הקלאסי. אפשר להשוות בין גיבורי הרומן לגיבורי מערבון הספגטי הנודע "הטוב, הרע והמכוער". אד טום בֵּל, הדמות המקבילה ל"טוב", הוא שריף חששן, העומד לפרוש מתפקידו ואינו נושא נשק. במהותו, הוא צליין חילוני שרוצה וחולם על גאולה, אך מבין שהדרך לשם היא אינסופית ואין שום היכל או מקדש שהוא יעד.
הגיבור השני, לוּוֶלִין מוֹס, מקביל במידה רבה ל"מכוער". הוא מוצא במדבר, בדרך מקרה, כמה מיליוני דולרים של סוחרי סמים ובורח עם השלל. מרגע זה הוא הופך מאדם טוב לאיש שנפשו התעוותה בשל רדיפת הבצע. ה"רע" הוא אנטון שִׁיגוּר, רוצח פסיכופת, ניהיליסט מוחלט, החי ופועל על פי הטלת מטבע לחיים ולמוות. הכול מקרי ומתגלגל, האדם והמטבע השחוק חד הם.
7
קונדרה לא אהב את העיבוד הקולנועי של "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום". לטענתו, הסרט רחוק מדי מהרומן שלו ומאז אסר להסריט את ספריו. לעומתו, מקארתי אהב את "ארץ קשוחה" העיבוד הקולנועי שעשו האחים כהן ל"לא ארץ לזקנים", שזכה בארבעה פרסי אוסקר ובעוד פרסים. שניהם היו גם חתני פרסים מכובדים. קונדרה: פרס פרנץ קפקא, פרס מדיסיס ופרס ירושלים לחירות האדם. מקארתי: פרס ויליאם פוקנר, פרס הספר הלאומי וכאמור גם פרס פוליצר. שניהם היו גם מועמדים ריאליים לקבלת פרס נובל, אך לא זכו בו לבסוף וחבל, כי הם מסוג הסופרים שהפרס היה מתכבד בהם ולא הם מתכבדים בפרס.
