לואי זמפריני. עבר סבל בלתי רגיל; ליאנדר סטאר ג'יימסון. הוכיח אומץ לב במלחמה נגד הבורים; תאודור רוזוולט; נסע לאמזונס; ננדו פראדו ורוברטו קנסה. אבודים וגוועים ברעב / צילום: ויקיפדיה
ד"ר אמנדה פורמן היא ביוגרפית והיסטוריונית אמריקאית־בריטית. כתבה חמישה ספרים עטורי פרסים ושימשה כשופטת בוועדות פרס מאן בוקר ופרס הספר הלאומי של ארה"ב
לואי זמפריני (1917-2014) היה אצן אמריקאי, גיבור מלחמת העולם השנייה ושורד מחנה שבויים יפני שהפך אחר כך לנואם נוצרי. הסבל הבלתי רגיל שעבר כדי לשוב הביתה הוא לב הביוגרפיה שכתבה לורה הילנברנד "Unbroken" והסרט באותו שם שכיכבה בו אנג'לינה ג'ולי.
● הקללה שפוגעת במחפשי אוצרות
● כשחזאי מזג האוויר חילצו את אירופה מידי הנאצים: קיצור תולדות המטאורולוגי
● מה היה התחביב שהציל את צ'רצ'יל בשעות הקשות? על העיסוקים הלא ידועים של מנהיגי העולם
התכונות שהיוונים העתיקים העריצו
הסיבה לכך ששמו של זמפריני הולך לפניו היא שהסיפור שלו מזכיר את המיתולוגיה היוונית. התכונות שאפשרו לזמפריני לשרוד את המסע שלו - אומץ, תושייה וחוסן - היו תכונות שהיוונים העתיקים העריצו.
על אדם בעל אומץ, תושייה וחוסן היו אומרים שיש לו arête (ארטה), כלומר מצוינות מוסרית. מבחינת היוונים, זמפריני המקורי היה אודיסאוס, שלאחר מלחמת טרויה ומסע ארוך ורב תלאות, שב לביתו באיתקה.
הוויקטוריאנים הוקסמו מתכונות גבריות טובות. בשירו המפורסם "אם" המשורר רודיארד קיפלינג (1865-1936) שיבח אותן. מי ששימש כהשראה לשיר היה הפוליטיקאי הדרום אפריקאי ליאנדר סטאר ג'יימסון (1853-1917), שקיפלינג סבר שהוא הוכיח אומץ לב בלתי רגיל לאחר המתקפה הכושלת נגד הבורים (כינוי לדרום אפריקאים הלבנים).
המשלחת שיצאה לחקור את האמזונס
הנציג האמריקאי הידוע ביותר של התכונות האלה היה תאודור רוזוולט, הנשיא ה-26 של ארה"ב. בנאום המפורסם "חיים של מאמץ" שנשא בשיקגו ב-1899, רוזוולט הסביר כי "ההצלחה" מגיעה "לא לאדם שרק רוצה שקט, אלא לאיש שלא מתכווץ בפני הסכנה, בפני הקושי, או בגלל עבודה מרה. מהניצחונות האלה הוא זוכה בניצחון הנפלא".
ב-1912, לאחר שניסה לחזור לבית הלבן אך נכשל, רוזוולט יצא לשליחות מסוכנת באמזונס. הוא קיווה ללכוד מחדש משהו מרוחם של ממגלי הארצות הנרי הדסון ולואיס וקלארק, ויצא יחד עם החוקר הברזילאי קנדידו מריאנו דה סילבה רונדון לחקור את "נהר הספק", אחד האזורים הלא ממופים של הנהר.
תאונות, מחלות ורעב רדפו את המשלחת כל דרכה. בנקודה מסוימת, רוזוולט החולה הציע להקריב את עצמו כדי להגדיל את סיכויי ההישרדות של המשלחת. בסופו של דבר, הוא סיים את המסע עם 16 מ־19 החברים שיצאו לדרך. מקרי המוות היו טרגיים, אבל הסיפור של רוזוולט היה טוב יותר משל אודיסאוס - שאיבד שישה מאנשיו לקיקלופים, 11 מתוך 12 ספינות בקרב עם הלסטריגונים (שבט נפילים אוכלי אדם במיתולוגיה היוונית) ואת ספינתו האחרונה.
השורדים הנואשים הפכו לקניבלים
62 שנה אחרי שהאמזונס העמיד את רוזוולט למבחן, משלחת אחרת מצאה את עצמה נלחמת על חייה באדמות דרום אמריקה. באוקטובר 1972, טיסה 571 של חיל האוויר של אורוגוואי, שנשאה 45 אנשים, התרסקה בהרי האנדים.
27 אנשים שרדו את ההתרסקות. הם התמודדו עם היפותרמיה (חוף גוף נמוך), רעב ומפולות שלגים. בחודשיים הבאים, 11 מהם מתו. בשלב מסויים השורדים הפכו לקניבלים. שישה עשר הנותרים ניצלו הודות לאומץ הלב של שני גברים: ננדו פראדו ורוברטו קנסה, שיצאו בקור העז לבקש עזרה.
אבודים וגוועים ברעב, פראדו וקנסה ערכו מסע בן 10 ימים בטבע הפראי. בסופו של דבר הם עצרו כשנהר בלם את התקדמותם. קנסו שכב על האדמה כדי למות. פראדו זחל על הברכיים והצליח למשוך את תשומת ליבו של פרש שחלף במקום. כפי שכתב קיפלינג: "אם תצליח להכריח את ליבך ועצבייך וגידיך / להמשיך לשרת אותך הרבה אחרי שנשחקו / ולא תאבד אחיזה אפילו שלא נשאר בך כלום" - כך, לבסוף, תכיר את רוח האנושיות.