גלית בירנבוים-נבון, ניצחה בין הנשים והתמקמה במקום הרביעי הכללי / צילום: Sri Chinmoy team
כשגלית בירנבוים-נבון (50) עמדה על קו הזינוק של האולטרה מרתון הרב יומי שנמשך 48 שעות בצ'כיה, הייתה לה מטרה ברורה ונחשקת: לשבור את השיא שלה שעומד על 281.6 ק"מ למרוץ של 48 שעות. היא כמעט ונגעה בו, אך עצרה את השעון לאחר שסיימה מספר תלת-ספרתי קרוב מאוד והעמידה אותו על 271.5 ק"מ. 10 ק"מ בלבד הפרידו בינה לבין היעד שכיוונה אליו, אבל התוצאה הזו הספיקה כדי לנצח בין הנשים ולהתמקם במקום הרביעי הכללי (גברים ונשים). הישג ראוי וחשוב שמכיל בתוכו אלפי קילומטרים של הקרבה, אימונים והכנה מנטלית סיזיפית.
● ראיון | הישראלי שרץ 217 ק"מ בעמק המוות ושרד כדי לספר
● זכויות שידור, נותני חסות ופרסום: הכסף הגדול שמאחורי הטור דה פראנס
בחוגי קהילת הרצים והרצות, שמה מוזכר מעת לעת כשרוצים לציין מרוצי אולטרה מרתון שנמשכים מספר ימים או כפי שהם נקראים בעגה המקצועית "רב יומיים". במרוצים כאלה מנצח בהם מי שעושה את כמות הקילומטרים הגדולה ביותר בזמן נתון שיכול להיות 24 שעות, 48 שעות ואפילו שישה ימים. סוג מרוץ שכזה מאוד נפוץ בחו"ל, אבל לא בישראל.
המסלול במרוצים האלו תמיד מעגלי ונע בטווח של 400 מטרים ועד מייל (1.6 ק"מ) ויש בו תחנות הזנה לאורך המסלול. בנוסף, כל אחד מהרצים יכול להקים לעצמו תחנה משלו או אזור מנוחה אישי עם מזרן ואוהל לשינה בו הוא יכול לנוח, לעבור עיסוי או לאכול. היא נשואה לחגי ואמא למיה וטל, ובמקצועה היא אשת שיווק וכיום היא מנהלת השיווק של נעלי "הוקה" (HOKA), כך שהעולמות המקצועיים מתכתבים אצלה ומצטלבים עם התחביב שתופס חלק מאוד משמעותי מחייה.
"העלויות שלי למרוץ הזה היו כ-26 אלף שקל"
בירנבוים-נבון נראית "אישה רגילה", כפי שהיא נוהגת לומר על עצמה, אך ברקורד שלה תמצאו הישג רב משמעות לאחר שהפכה לאישה הישראלית שרצה את המרחק הארוך ביותר. מדובר בשיא אותו קבעה אשתקד כשזכתה במקום השני בקרב הנשים באליפות העולם בהונגריה שארכה שישה ימים, במהלכם רצה במצטבר לא פחות מ-637.5 ק"מ.
מה דוחף אותך לקצה ולעשות מרוצים כאלה?
"מאוד קשה לי לענות על זה. חשוב לי להגיד שהרבה לפני הקצה, יש את שגרת האימונים היום יומיים. אני מאוד אוהבת אותם ונהנית מהם. אני נהנית לבחון את היכולות שלי. יכול להיות שיש בי אלמנט הישגי ותחרותי ואני גם נהנית לפרוץ גבולות ולהגיע רחוק יותר. בדיעבד, אני האישה הישראלית שדי פרצה את הדרך לתחום הזה וגם הגעתי להישגים מאוד מכובדים. יש פה משהו שמאוד מאפיין אותי כאדם - עבודה קשה, חתירה למצוינות, התמדה, השקעה - ואם אני מצליחה בסופה של הדרך לקצור את הפירות, אז זה נהדר. בדרך היו לי מקומות בהם לא הצלחתי ולא עמדתי ביעדים שלי - אבל למדתי להסתכל על זה בחמלה, ולמדתי ללמוד מזה ולבחון כיצד ומה ניתן לשפר. ואני מאמינה שמי שאני כשאני רצה זה גם מי שאני כאשת מקצוע וכאדם. כך שהנושא הוא אולי ריצה, אבל זה הרבה מעבר לכך".
הכנה למרוץ שכזה היא ארוכת טווח. מה היא כוללת?
"בגדול יש כמובן שוני בעומס האימונים לאורך תקופת האימונים - מתחילתה ועד השיא כחודש לפני המרוץ. האימונים שכותב לי המאמן שלי קובי אורן, רץ רב יומי בעצמו, נבנים בתצורת 'גלים' - של כשלושה שבועות של עלייה בעומסים של אימונים, ושבוע התאוששות. ישנם שבועות עם כ-7 אימוני ריצה בשבוע מסוגים שונים פלוס אימוני כוח, ועד לכמות של כ-11 אימוני ריצה ומעלה ועוד אימוני כוח".
העלויות למרוצים שכאלה הם בוודאי מאוד גבוהות. כיצד ממנים אותן?
"העלויות שלי למרוץ הזה היו כ-26 אלף שקל והם כוללים את העלויות של הציוד בו השתמשתי לאורך כל חודשי האימון והעלויות המרוץ עצמו. הסכום הזה כולל החל מעלות ההרשמה למרוץ ועד הוצאות הביגוד, נעלי הריצה, תזונה, טיסות ארוחות, לינה במלון ועוד. לשם השוואה העלויות שהיו לי כשהשתתפתי באליפות העולם שנמשכה שישה ימים בהונגריה טיפסו כבר ל-35 אלף שקל. גם פה מדובר על הוצאות ההכנה למרוץ והמרוץ עצמו, רק כאן בן הזוג שלי שליווה אותי שילם גם הוא את העלות של ההרשמה למרוץ שעמדה על 5,500 שקל.
"אני מודה שכשאני מכוונת למרוץ אני לא עושה את החישוב הכלכלי. אני רואה את היעד באופק. יחד עם זאת, אני מודה שהעובדה שהמרוצים שאני משתתפת בהם ארוכים, בסופו של דבר בשנים האחרונות המרוצים באו על חשבון הרבה ימי חופש מהעבודה, ולפיכך גם לא ממש יצאתי לחופשות אמיתיות שאינן מרוץ. זה נכון שאני צריכה הרבה מאוד ציוד למרוצים שלי ובוודאי לאימונים יום יומיים. אך בסופו של דבר חלק מהמוצרים נצברים - כמו ביגוד שהשימוש בהם אינו חד פעמי. מרכיב מסוים של הביגוד שלי הוא של 'הוקה' - וכמנהלת השיווק של המותג, אני נהנית מכך שהתחביב והיעדים שלי פוגשים במוצרים של המותג. כמו כן, יש לי חסות של חברת גרמין, ממנה אני מקבלת את השעון שהוא אחד המוצרים היקרים שלי וזו חסות שמסייעת לי במימון הכולל של המרוצים שלי".
אישה שחולמת בגדול על יעדים והגשמה
לגבי ממוצע הקילומטרים השבועי, בירנבוים-נבון מציינת כי אלו יכולים לנוע בין 120 ל-150 ק"מ, אך זה יכול להגיע גם ל-200 ק"מ ויותר. "את המספר הגבוה הזה של קילומטרז' שבועי צריך להכניס לתוך מסגרת שכמובן משולבת באורח חיים של 'אישה רגילה', שיש לה קריירה עם משרה מלאה ומשפחה". למזלה, אומרת בירנבוים-נבון, התא המשפחתי שלה מאפשר לה להיות כל זה ועדיין להיות אישה שחולמת בגדול על יעדים והגשמה בעולם הריצה.
את האולטרה מרתון בצ'כיה, שם התחרתה לפני כשבועיים, היא מגדירה כניצחון בעל משמעות עבורה וזאת משום שהוסיפה לו שכבת קושי נוספת והפכה אותו למרוץ תחת ההגדרה "סלף-ספורטד" (Self-supported): "את המרוץ הזה עשיתי הפעם לראשונה כשאני מתנהלת במרוץ לבדי, ללא ליווי, מתוך רצון להתמודד עם כל מה שיבוא - בעצמי", היא מספרת.
מה זה אומר בפועל שהתנהלת לבד במרוץ?
"במרוצים מסוג זה הרצים מגיעים עם מלווים - זה יכול להיות מאמן, בני זוג, חברים ועוד. לאחר הרבה מאוד מרוצים בהם טסתי עם בן זוגי חגי, וקיבלתי ממנו תמיכה מלאה בכל מה שצריך - החל מעיסויים, דאגה לאוכל מתאים, תמיכה רגשית ותמיכה בכל מה שצריך על הדרך כולל ואולי במיוחד לחזק ולעודד, הפעם, זאת הייתה בחירה שלי להתמודד עם המרוץ בעצמי ללא ליווי במתכונת של 'סלף-ספורטד' (Self-supported) - רק אני, האתגר והמסלול. רציתי לקחת את השליטה המוחלטת של ההתנהלות שלי על עצמי".
הייתה לך מטרה מבחינת תוצאה?
"ברמת התוצאה המטרה שלי הייתה לעבור את השיא שלי שעומד כאמור על 281.6 ק"מ. האמנתי שעם הלמידה שעשיתי לאורך השנים אני יכולה לשפר את התוצאה, אבל יש כל כך הרבה משתנים נוספים שמשפיעים על הזמן. כל שפשפת קטנה או שלפוחית שאינה מטופלת יכולות להפוך למטרד, הצורך, או למעשה ההכרח, לאכול כל שעה 200-300 קלוריות פחמימות, חלבונים, שומנים. ישנה גם ההתמודדות עם מזג האוויר שנע בין שמש ישירה של כ-26 מעלות, למטחי גשם עזים. חשוב לדעת, במרוצים ארוכים שכאלו ובכלל במרוצי אולטרה - הרבה תקלות קטנות יכולות להתפתח לתקלות מהותיות עד משביתות".
את יודעת להגיד מה מנע ממך להגיע לתוצאה שרצית?
"קשה מאוד לשים את האצבע על משהו חד ערכי בודד וברור. אני חושבת שזה חיבור של מספר גורמים חיצוניים ופנימיים. יחד עם זאת, אני חושבת שאחת מנקודות התורפה שלי היא חוסר היכולת שלי לשינה אפקטיבית תוך כדי המרוץ ובכך אני לא מצליחה לאפשר התאוששות וחזרה לקצב אפקטיבי. ולאורך זמן זה משמעותי. אבל חשוב לי להגיד, גם מבחן התוצאה מבחינתי הוא לא חד ערכי - אני לא רואה בעובדה שלא שיפרתי את היעד כישלון. כן, לא עמדתי באחת המטרות שלי. אבל אני מסתכלת על מה כן היה שם: יצאתי למרוץ מאוד מאתגר, כשאני במרוץ בהתנהלות שלי עם עצמי - לטוב ולרע. עשיתי את זה ועדיין, לזכות במקום הראשון בנשים בתחרות באירופה, זה לא טריוויאלי. להיות במיקום 4 בקרב כל הגברים והנשים במרוץ - כשרוב המרוץ זה גברים, זה כנראה מעיד שעשיתי משהו טוב ויש בי את היכולת".
"יציאה מאזור הנוחות כוללת מאמץ מאוד אינטנסיבי"
במרוץ כזה יש בוודאי לא מעט נקודות משבר. שתפי אותנו בהן.
"נקודות משבר במרוצים ארוכים באופן כללי יכולות להיות מגוונות - זאת יכולה להיות פציעה או שרירים תפוסים שיכולים להביא להאטה ועד לעצירה. תשישות ועייפות של הגוף והנפש, את זה ניתן לפגוש בכלל במרוצים ארוכים. אני חושבת שהקושי הגדול שמתווסף במרוץ המעגלי שמתחבר לכל מה שפירטתי עד כה הוא הקושי המנטלי בתוספת העובדה שאין תוצאת יעד מוגדרת רשמית של המרוץ, הרי שכל תוצאה תהיה לגיטימית. וכאן, מתחיל אתגר פיזי, רגשי, מחשבתי לא פשוט. מבחינת ההתמודדות שלי - ביממה השנייה הרגשתי דעיכה שלא ידעתי להסביר. הגוף פשוט לא זז בקצב שייחלתי לו. עברתי להליכה שמאוד הרגיזה ותסכלה אותי. מרגע לרגע ראיתי כיצד היעד שלי ברמת התוצאה מתרחק - זאת סערת רגשות שמקשה מאוד על ההתנהלות.
"חשוב לי להגיד בהקשר של המשבר. לא כל בחירה בחיים שלנו כוללת התעסקות רק במה שנעים. בשביל להגיע רחוק צריך לעבוד קשה. העבודה הקשה במהלך תקופת האימונים היא כבר חלק מהרגל. אך תחרות, כמו תחרות, כמו כל מקום שבו אנחנו מנסים לצאת מאזור הנוחות שלנו ולהגיע רחוק יותר, כוללת מאמץ מאוד אינטנסיבי. אז זאת לא הנאה צרופה, זה לא יכול להיות. וזאת חוויה מטלטלת שנחווית כמו רכבת הרים עם עליות ומורדות - אך ההתמודדות היא חלק מהלמידה שלי על עצמי. בסופו של יום, אני אישה רגילה בת חמישים, לא צעירה, לא עם גוף אתלטי ולא רזה, ממש רגילה, שעובדת במשרה מלאה, מתחזקת ככל יכולתי בית, מנסה להחזיק בכל הכדורים של החיים - וכשבסופו של יום אני מסתכלת ימינה ושמאלה, אני אומרת לעצמי - וואלה, חתיכת הישג".
כיצד מכילים מבחינה רגשית אירוע שכזה?
"בסופו של דבר זה היה מרוץ ארוך, מטלטל ומורכב. היו בו רגעים שווים של הנאה, אך היו בו ובעיקר ביממה השנייה שעות מאוד קשות של משבר. שעות של דיאלוג קשה ביני ובין עצמי על היכולת שלי שנחוותה לי כלא טובה, בטח כשראיתי שלא אגיע ליעד המספרי אליו אני מכוונת. ואז הגיעה השעה האחרונה של המרוץ והרגשתי ממש התרוממות רוח. משהו בפנים שמבין שתיכף זה נגמר.
"הרגשתי שאני ממש צריכה להחניק את הדמעות ופשוט הגוף הרגיש שהוא מגביר עוד ועוד את הקצב. ואם שעות לפני כן בגשם השוטף הלכתי והרגשתי ללא יכולת, אז עכשיו הרגשתי את השמחה חוזרת לגוף. ורצון לרוץ עוד ועוד ולהספיק ככל שאפשר. זאת תחושה עילאית - כל העייפות והתשישות נעלמו. זאת ההוכחה המושלמת שהראש והשמחה הפנימית מניעים את הפן הפיזי. הייתה שם ממש שמחה באוויר עם המלווים, מארגני התחרות ואנחנו הרצים, ממש התפרצות של שמחה ואושר. בתום 48 השעות פשוט פרצתי בבכי. בכי של התרגשות, שמחה, עייפות, שחרור. של הכל יחד. התרגשות מגודל המעמד וההישג".
יודעת כבר מה היעד הבא שלך?
"עוד מוקדם עבורי לקבוע. בימים אלו שאחרי המרוץ אני עוד מעכלת את החוויה. כותבת בתור התחלה משוב על המרוץ ועל ההתנהלות שלי במטרה ללמוד מה היה שם. אני למדתי המון על עצמי במרוץ הזה ואני חושבת ומאמינה שכן יש לי את היכולת לשפר, כמו שרציתי, את תוצאת ה-48 שעות שלי. ולתחושתי, אני אכוון לשם בתקווה להצליח. אבל כל דבר בזמנו".