השרה להגנת הסביבה, עידית סילמן / צילום: נועם מושקוביץ', דוברות הכנסת
היועמ"שית גלי בהרב־מיארה צודקת. עידית סילמן לא יכולה לקום בוקר נאה אחד ולהחליט להפריד את שמורות הטבע בין גברים לנשים. נזכיר את הכלל הכי יסודי במשפט המינהלי: עיקרון החוקיות. הרשות איננה רשאית לעשות דבר אלא אם כן הוסמכה לכך. בדיוק הפוך מן האזרח הפרטי, שרשאי לעשות ככל העולה על רוחו, אלא אם הדבר נאסר בפירוש.
● המשרוקית | המעיינות והעובדות: למה נעצר הפיילוט של סילמן, ומה אומר החוק על הפרדה מגדרית?
רשות הטבע והגנים, שכפופה לשרה להגנת הסביבה עידית סילמן, לא יכולה לפעול אלא על־פי הסמכות שהמחוקק נתן בידה. החוק הרלוונטי הוא "חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, תשנ"ח". תעברו על 79 סעיפי החוק ולא תמצאו הסמכה לקביעת שעות נפרדות בין גברים לנשים בשמורות הטבע. החוק מאפשר לרשות ולשר לקבוע אגרות כניסה, אבל הוא לא מסמיך אותו לתחום זמני פעילות נפרדים לגברים ולנשים.
טוב, תגידו שאולי זה מובן מאליו, וזה חלק מסמכותם הטבועה של השר ושל רשות הטבע והגנים? אז אפנה אתכם ל"חוק הסדרת מקומות רחצה, תשכ"ד", שהגדיר בפירוש את סמכויות שר הפנים בעניין הפרדה בין גברים לנשים בחופי הים.
הנה לשון החוק: "רשות מקומית רשאית, באישור שר הפנים, לקבוע בחוק עזר הוראות להסדרת הרחצה בים, בנהר, באגם או בבריכת שחייה ובכללן הוראות בעניינים הבאים: (1) סדרי הבטיחות במקום הרחצה, לרבות הנסיבות שבהן תהיה הרחצה בו אסורה או מוגבלת; (2) הבטחת הניקיון; (3) שמירת הסדר בין המתרחצים, הן במים והן מחוצה להם; (4) ייעוד מקומות או זמנים לרחצה בלעדית של גברים, נשים או טף".
גפני מצטרף למתקפה
כאמור, רואים מחוק זה שהמחוקק סבר כי שר הפנים לא יכול לקבוע שעות נפרדות או ימים נפרדים מבלי הסמכה מפורשת. ממילא ברור שאם המחוקק לא נתן סמכות לשר להגנת הסביבה לייעד מקומות או זמנים לטיול בלעדי של גברים נשים או טף - אין לעידית סילמן אפשרות להטיל איסור על נשים לטייל בשמורת טבע בזמן מסוים, וכן להפך על גברים.
השרה סילמן רצתה להביא הישג עבור הציבור החרדי, ולכן פנתה ליועצת המשפטית לממשלה וביקשה לעשות פיילוט הפרדה מגדרית לקראת חקיקה בנושא. בכך בהרב־מיארה גילתה גישה "מכילה" יותר מאשר המשנה ליועמ"ש לשעבר דינה זילבר, שטרפדה פיילוט שכזה בעבר.
היועצת המשפטית לממשלה בהרב־מיארה הסכימה עקרונית להגן משפטית על פיילוט שכזה, אך דרשה להבין פרטים בסיסיים כמו מה הפיילוט בכלל נועד לבדוק. חיש־מהר הובן שהפיילוט איננו באמת פיילוט, הוא לא נועד לבדוק דבר, וסילמן הבהירה בצורה מפורשת כי היא לא מתכוונת לחוקק חוק בנושא: "נראה לכם שאני, עידית סילמן, אעביר חוק להפרדה מגדרית?!".
סילמן הציעה שהשנה יהיה פיילוט, ובשנה הבאה גם יהיה פיילוט. בקיצור, בדיחה. בהרב־מיארה הודיעה לה שהיא לא יכולה להגן על שירקעס שכזה. סילמן מיהרה לתקוף את בהרב־מיארה. אל הקלחת הצטרף חבר הכנסת משה גפני, שהוציא הודעה לעיתונות האומרת כי "במשרד הייעוץ המשפטי לממשלה, המילה 'שוויון' קיימת רק בציבור מסוים, ולא כאשר מדובר בציבור החרדי, הדתי והערבי. מעיינות הטבע בישראל ניתנו לכולם ולא רק לציבורים מסוימים. מישהו יכול להסביר לי למה האישה החרדית שרוצה רחצה נפרדת לא מגיע לה שוויון? המערכת הזאת היא אנטי־חברתית, חסרת כל רגישות לצרכים השונים של אוכלוסיות בחברה הישראלית".
עוד הוסיף גפני כי "דווקא השרה לאיכות הסביבה ניסתה להביא (הסכמה, א' ג') בין כלל הציבורים ללא פגיעה בכלל הנופשים, אך בצד השני כנראה לא מעוניינים בהסכמות. החוק שלי להסדרת הנושא מונח על שולחן הכנסת, ובהיעדר הפיילוט שתוכנן - נצטרך לקדמו, כדי שגם הציבורים המעוניינים ברחצה בהפרדה יוכלו ליהנות ממשאבי הטבע בישראל".
האיום של גפני לקדם חקיקה בגלל הסירוב לאשר את הפיילוט חושף למעשה את כל הסיפור. אין פה שום פיילוט, אלא רצון לעקוף באופן לא חוקי את הבעיה הפוליטית של חקיקת חוק שעוסק בהפרדה מגדרית, כדי להימנע מביקורת ציבורית.
נבחרינו מרבים לדבר על משילות. ההתנהלות סביב סאגת ההפרדה המגדרית היא הכול חוץ ממשילות. אם לדעתכם ההפרדה במעיינות היא דבר לגיטימי - תקדמו זאת באמצעות חוק, ולא בדלת האחורית תוך הונאת הייעוץ המשפטי לממשלה ותוך הונאת הציבור. גם אם היועמ"שית לא נלהבת מההפרדה, זכותכם לחוקק. בדיוק בשביל זה נבחרתם לכנסת. אם אתם חושבים שאין לכם הכוח להתמודד ציבורית עם הביקורת על חקיקת החוק, זה בסדר גמור. רק ראוי להיות הגונים ולא להפנות את האצבע המאשימה לייעוץ המשפטי, שהפעם דווקא פעל כראוי.
תהיו קצת משה ארבל
ועכשיו לגופו של עניין. לא יקרה שום אסון אם יהיו שעות נפרדות לגברים ולנשים בשמורות טבע שעיקרן הוא מעיינות, כאשר הלבוש המקובל בהם הוא מינימלי.
המחוקק הישראלי כאמור הכיר בלגיטימיות של הפרדה בים ובבריכות, ואין שום סיבה למנוע הפרדה שכזו גם במעיינות, בטח ובטח אם מדובר מחוץ לשעות הפעילות הנוכחיות. החשש ממדרון חלקלק וסיפוח זוחל הוא חשש לגיטימי, אבל הוא לא יכול להיות חזות הכול. התנגדות להפרדה במעיין רחצה רק כי מי יודע אם לא יבואו בעוד חמש שנים וידרשו גם להפריד בחקיקה את האוטובוסים, היא לא רצינית.
אני תומך באופן עקרוני ברצון של גפני לקדם חקיקה בנושא, אבל נדרשת חשיבה מעמיקה. באילו שמורות טבע לגיטימי לקבוע שעות נפרדות ובאילו לא, איך מפיגים את החשש ממדרון חלקלק, ובאותה הזדמנות גם מסדירים ברמה הציבורית מול המגזר החרדי את תופעת ההשתלטות על כמה וכמה מעיינות שהופכים בימי שישי ובערבי חג למקוואות לגברים בלבד. אפשר להגיע להסכמות.
הצרה הכי גדולה בציבוריות הישראלית כיום היא הפחד מהגורמים הקיצוניים שמטילים את אימתם ולא מאפשרים לגורמים השפויים להגיע להסכמות. זה נכון בסוגיית הפרדה מגדרית, זה נכון סביב חוק הגיוס, זה נכון בנושא הרפורמה המשפטית ובעוד אלף ואחד נושאים נוספים.
אגב, בהקשר זה אינני יכול שלא לציין את השר משה ארבל. היתרון הגדול שלו נובע לא רק מאישיותו, אלא מכך שאין לו כוונה להישאר בפוליטיקה בכנסת הבאה. הוא הצהיר כי זו הקדנציה האחרונה שלו. חוסר ההתאהבות שלו בפוליטיקה וחוסר הצורך להיבחר שנית, מאפשרים לו לקבל החלטות ענייניות שגם הצד השני, שאיננו חשוד באהדה לש"ס ובאג'נדה של המפלגה, יכול לחיות איתן בשלום. תהיו ארבלים.