שיעור NIA בסטודיו נעים / צילום: Sören Petersen
10:00 | התנועה לשחרור הגוף
בשבת הראשונה של ראש חודש, בשעה רבע לעשר, החלו לטפטף נשים בכל הגילים אל עבר בניין מעוטר ציורי קיר. הן נבלעו לתוככי סטודיו נעים הצופה אל נמל חיפה, ובשעה עשר בדיוק החלו להתנועע למשמע קולו החרוך של ג'ו קוקר, כמרבה רגליים מתוזמר.
● סיור לילי מפתיע בחולון הביא אותנו למסעדה שמעוררת געגוע לטעם של פעם
● עגלת האוכל שבמועצה האזורית מציעה פיצה רומאית ושרדונה מופלא
● המרכולית בקיבוץ שמציעה בריוש עם פרמז'ן ופלפל ורוד ופרסבורגר כמו בהונגריה
על הטקס הנשי-שבטי ניצחה המורה בעלת החגורה השחורה ניצן גנץ, פצצת אנרגיה בבגד ריקוד ורוד שפלטה הוראות ברכות, והרבתה בתנועות תוך חיוך נמרץ. למתבוננת מהצד, כמוני, שחוותה לראשונה שיעור NIA, הלהיט העכשווי בקרב הנשים, התופעה נראתה פלאית. לקח לי בערך עשר דקות להשתחרר מהבושה שנעטפה בציניות חמצמצה ולהצטרף אל המרחב הנשי המחולל. אחרי חצי שעה התחלתי לטפטף זיעה, לאחר שעה כבר הגוף השתחרר לגמרי והאיברים קיבלו חיים משל עצמם, ולאחר שעתיים הבנתי על מה המהומה.
NIA, ראשי תיבות של "NOW I AM", היא שיטת תנועה המבוססת על אמניות לחימה ומשלבת כמה סגנונות ריקוד. לראשונה נתקלתי בשיטה כששלחתי את אימי, שמזמן עברה את הגיל שבו מפזזים בחברותה, לשיעור ניסיון. היא חזרה נלהבת ומאז התמכרה. כמותה התמכרו מיליוני נשים ברחבי העולם. זאת הודות לעובדה שהשיטה, בין השאר, נגישה לכל אחת וחבויה בה תבונת הגוף, זאת הטבעית, המשוחררת ממסוכמות ומעכבות, וכמו שציינה חברתי אורית בתום שעתיים של ריקוד, יש ב-NIA הרבה צניעות ופשטות.
שיעור NIA, סטודיו נעים
14:00 | אמנות הקפה ביפנית
ביני לבין עצמי, טרם החלטתי אם NIA היא כוס הקפה שלי. מה שבטוח הוא שלאחר שעתיים של שחרור וסחרור היינו חייבות קפאין משובח. את כוס הקפה הראשונה שלאחר הסדנה לגמנו בברדה, שצמוד לסטודיו.
ברדה הוא מקדש פחמימות חיפאי ששמו יצא למרחקים בזכות מאפים וכריכים מצטיינים. התעלמנו מכל אלה בגבורה ראויה, הסתפקנו בקפה ובמראה התוסס של הסצנה הקולינרית החיפאית, שהולכת ותופסת מקום של כבוד בדברי הימים הטעימים של ישראל. עוד נשוב אליה בהמשך.
את כוס הקפה השנייה לגמנו בסניף החדש של קפה טלק במוזיאון טיקוטין. טלק הוא בית קלייה שהחל את דרכו בשוק תלפיות בחיפה, ומהר רכש לו קהל נלהב המכונה בעגה הקפהולית - גיקים של קפה.
את הסניף בשוק תלפיות כבר פקדנו כמה פעמים והתלהבנו מהרצינות שבה מתייחסים לכל פול. הסניף במוזיאון טיקוטין משלב את כל מה שדרוש לו לאדם במרחצאות הזיעה בשבת דוויה באוגוסט: מזגן עוצמתי, קפה מעולה ותערוכות נפלאות. טיקוטין הוא מוזיאון ותיק המוקדש כולו לתרבות יפן. המוזיאון, הממוקם במרומי הכרמל בחיפה, חושף טפח יפהפה של האמנות היפנית ומוצגות בו תערוכות מתחלפות של יוצרות ויוצרים יפנים וגם ישראלים.
הקפה של טלק הוא מופת של דיוק ומינון נכון בין קפה לחלב וקצף, או במילים אחרות - הקפו'צינו המושלם. הוא הוגש על מגש עץ יפהפה לצד עוגת לימון מטעה במראה התמים, שקיפלה בתוכה טעמים חמצמצים נהדרים. נאנחנו בגעגוע לקיוטו, ניגבנו פירורים וירדנו לפקוד את המוזיאון. הסתובבנו שעה ארוכה בין מיצגי התערוכה "אדמה, מים, רוח, אש וריקות", המוצגת בימים אלה. סובבנו בין ציורי וידאו ארט, בהינו בסבלנות למשך שבע דקות ביצירה המכונה "התפוגגות", שבמרכזה עלה קפוא שהלך והתפוגג אל מול עינינו, וכמעט חשנו על עורנו את צינת הערב שנשבה מציור המכונה "אדון ירח בן כמה אתה".
קפה טלק, מוזיאון טיקוטין
16:00 | חשבון עם שיר
עד שהגיעה השעה השמחה והשמש נרגעה, עוד הספקנו לעבור בשוק הפשפשים של חיפה. "יש כל כך הרבה מקומות חדשים וותיקים ללגום ולטעום בהם בחיפה, שזה מרגיש לי פומו כמו בתל אביב", סחה לי הירושלמית בחבורת הנהנתניות שאיתן ביליתי את השבת. ובאמת היה קשה להחליט בין השלל החדש שהנץ בשוק תלפיות ההתרחשות הטרנדית בשכונת בת גלים, או במסעדות החדשות והוותיקות שבעיר התחתית. לבסוף התיישבנו בבר ים, מקום חמוד שהנץ לא מכבר בשורת המסעדות של רחוב הנמל.
זהו בר יין קטן שכמותו אפשר למצוא בערי נמל בפורטוגל. כמה שולחנות גבוהים אכלסו מקומיים שבשעת טרום שקיעה כבר הגיעו למחציתו של בקבוק יין וטעמו מנות קטנות. במטבח הפתוח נראתה תנועה בוטחת ושלווה, ששיגרה צלחות מהודקות ומנומקות לשולחן. תלשנו "לחם ציפורים" שהגיע חמים, דג נא בטעמים שכבשו את החך ועוד מנה קטנה של אגסים במונטניולו (גבינה כחולה).
עם החשבון הגיע גם שיר בכתב יד, שנכתב למלצרית. מתברר שכתיבת שירים לצוות המסעדה על ידי דורון דונין הוא חלק בלתי נפרד מהווייתו המתוקה של המקום, וזה נעים ותמים כמו שזה נשמע.
בר ים