ראש הממשלה בנימין נתניהו וקנצלר גרמניה אולף שולץ / צילום: חיים צח-לע''מ
האיחוד האירופי הוא שותף הסחר הגדול ביותר של ישראל, ובעשורים האחרונים הפכה היבשת גם ליעד ראשון במעלה ליצוא הביטחוני הישראלי שובר השיאים. לפי נתוני משרד הביטחון, בשנה שעברה עמד היקף היצוא הביטחוני הישראלי הכולל על כ־12.3 מיליארד דולר, קרוב ל־4 מיליארד מהם למדינות אירופה. בעוד שבעבר הרחוק הייתה זו ישראל שהתחננה למערכות נשק מתקדמות מהתעשיות האירופיות, תחילה צרפת, לאחר מכן בריטניה ולבסוף גרמניה, מאז התהפכו היוצרות. האישור האמריקאי למכירת מערכת "חץ 3" לגרמניה בעלות של כ־3 מיליארד דולר, שניתן בשבוע שעבר, מסמל זאת במלואו.
"אירופה התעוררה בבת אחת ב־24 בפברואר 2022, והבינה שהיא נמצאת בבעיה ביטחונית רצינית", אומר לגלובס בכיר ישראלי הבקיא בסחר הביטחוני בין ישראל לאירופה. הפלישה הרוסית לאוקראינה, שהתרחשה חרף האזהרות ולמרות ההבטחות, שינתה בן לילה את הסדרי הביטחון באירופה שאחרי מלחמת העולם השנייה. היא גרמה למדינות להגדיל במהירות את תקציבי הביטחון שלהן, הרחיבה את ברית נאט"ו, והציבה את ההתחמשות הצבאית במרכז הפופולריות הציבורית, אחרי עשורים של דעיכה ותדמית גרועה.
"זו הסיבה העיקרית לכך שיש בכל זמן נתון בחודשים האחרונים משלחות רכש מרחבי מדינות אירופה שמבקרות בישראל", אומר הבכיר. זו גם הסיבה לשורת העסקאות האחרונות שהוכרזו בין חברות ישראליות ללקוחות אירופיים.
עוד לפני כן מכרו חברות ישראליות פרטיות וממשלתיות נשק וציוד ביטחוני בעשרות מיליוני אירו בשנה לאירופה. מדובר בחברות המחזיקות בחברות־בנות במדינות אירופה, ביניהן אלביט ורפאל. לפי הערכות SIPRI, הארגון השבדי המנטר סחר גלובלי בנשק, בשנה האחרונה קפצו הנתונים למאות מיליוני אירו. נתוני שתי העסקאות הגדולות האחרונות - מכירת מערכת החץ לגרמניה ומערכת "קלע דוד" לפינלנד ב־345 מיליון דולר, כבר מעלות את הסכום למיליארדים.
128 תוכניות נשק שונות ביבשת
כיצד זה קרה? מדינות אירופה נבדלות זו מזו בתפיסות הביטחון שלהן וגם במשאבים שהן משקיעות בתחום הביטחון, אך הן מאוגדות בכמה מעגלים - האיחוד האירופי (שמנסה לגבש תפיסה ביטחונית עצמאית), ברית נאט"ו (הכוח הצבאי החזק ביותר בעולם), ברית המדינות הנורדיות, המדינות הבלטיות, מדינות גבול עם רוסיה. הפינים, למשל, מתחמשים בצורה משמעותית הרבה יותר מהאוסטרים, למשל וגם מנהיגים גיוס חובה וצבא מילואים שבו כמיליון חיילים.
הבדלי הגישות יוצרים הבדלי צרכים, וגם מתבטאים בעובדה כי התעשייה הביטחונית האירופית מפוצלת ואינה מסוגלת לרכז מאמצים. לפי נתונים שציין קנצלר גרמניה אולף שולץ בראיון לתקשורת, למדינות אירופה יש 128 תוכניות נשק שונות - שלעתים מתחרות זו בזו - לעומת 35 לארצות הברית, המעצמה הצבאית הגדולה בעולם. התוצאה היא פיזור של ההשקעות, עיכוב בפרויקטים הדורשים השקעה רבה (כמו מטוסי קרב, טנקי מערכה, מערכות הגנה מטילים) ואינטרסים צולבים בתחום הרכש שמשתקים פעילות.
דוגמה לכך היא העסקה שבה החליט חיל האוויר הגרמני לפני כארבע שנים לחכור מהתעשייה האווירית וממדינת ישראל שבעה מל"טים מסוג Heron-TP (חמישה פעילים ועוד שניים לצרכי אימון) למשך עשור, בסכום הקרוב למיליארד אירו. לכאורה, מדינות אירופה יכלו לפתח מל"ט מתקדם משלהן, והן אכן יזמו את פיתוח ה־ EURODRONE שהתגלגל כעת לפרויקט ה־EURO-MALE, אבל שלל האינטרסים, ההשקעות הנדרשות והאיטיות האירופית הביאו לכך שהוא רחוק ממימוש, והטיסה הראשונה שלו מתוכננת לעוד ארבע שנים לפחות.
בפועל, הפיתוח הישראלי של מל"טים החל כבר בשנות ה־70' כמענה לניטרול סוללות נ"מ, והאירופאים הזדחלו מאחור. בסופו של דבר, העסקה עם ישראל נחתמה כ"טכנולוגיית מעבר", ואחד מהנימוקים הגרמניים היה שהידע והטכנולוגיה שייצברו בשימוש יסייעו לבנות את המל"ט האירופי המיוחל.
המהירות הישראלית הפכה לשיקול קריטי
"כשאני שומע על פרויקט אירופי אסטרטגי לבניית מערכת מסובכת, המערב מספר רב של מדינות, אני יודע שיש לתעשייה הישראלית 'חלון' להיכנס דרכו", אומר לגלובס רן קריל, סמנכ"ל בכיר לשיווק ופיתוח עסקי בינלאומי באלביט מערכות, אחת החברות הנהנות מהבום הביטחוני האירופי.
לדבריו, המהירות שבה התעשייה הביטחונית הישראלית יכולה לספק את המערכות שאירופה מגלה כעת שהיא צריכה - לעומת התהליכים הממושכים המייצרים אובדן סבלנות במדינות - לצד היכולת המוכחת בקרב וההבטחות לגבי סיוע למחקר ולפיתוח, הפכו לשיקולים קריטיים בשנים האחרונות.
לדברי קריל, נקודת המפנה בתחום הרכש הביטחוני האירופי נרשמה עוד לפני המלחמה באוקראינה, כאשר נשיא ארצות הברית לשעבר דונלד טראמפ אמר לאירופאים כי "נגמרו הימים" שבהם ארצות הברית מגנה על היבשת בחינם, וכי עליהם להשלים את ההוצאה הביטחונית שלהן ל־2% לפחות, כפי שהוסכם בעבר במסגרת נאט"ו.
"רק במקרה של גרמניה, מדובר על מיליארדי דולרים", אומר קריל, ומתאר תהליך שבו מדינות אירופה החברות בברית הצבאית לאט־לאט עומדות ביעד זה, ואפילו חוצות אותו.
שיקול המהירות היה אחד הנימוקים המרכזיים, למשל, להצטיידות דנמרק בתותחים תוצרת אלביט אחרי תחילת המלחמה באוקראינה, אך בכיר במשרד ההגנה הדני נאלץ להתפטר אחרי שהתברר כי הציג נתונים לא נכונים בנוגע לזמני אספקה של המתחרות של החברה הישראלית. הדבר ממחיש עד כמה לוחות זמנים הפכו לקריטיים בעבור מדינות אירופה, במיוחד אלו השמות דגש על מוכנות הכוח הצבאי שלהן, כמו דנמרק.
ישנן סיבות נוספות להצלחה הישראלית באירופה, לפי מומחים. "הרתיעה שהייתה בעבר מעסקים ביטחוניים עם ישראל נעלמה", אומר לגלובס גורם ישראלי, "תראה את העסקאות עם פינלנד, עם דנמרק, עם מדינות כמו ספרד. עם הזמן, ועם העובדה שהגרמנים ומדינות אחרות הראו שהן קונות נשק וציוד ביטחוני מישראל, הדבר הפך ליותר ויותר לגיטימי".
"המערכות שלנו מנוסות בקרב"
נוסף לכך, כפי שקרה בעניין המל"טים, ישראל מוכרת לא רק מערכות, אלא גם ניסיון - וזה קריטי. "זה כמובן חלק גדול מהיתרון של ישראל, שהמערכות שלנו מנוסות בקרב, נבנו מתוך מחשבה על שדה הקרב העתידי ומוכחות בשטח", הוא אומר.
מבחינה זו, התמונות של כיפת ברזל לפני כשנתיים, כשהיא מתמודדת בהצלחה עם שיגורי רקטות מעזה הפכו לכלי שיווקי ראשון במעלה, ולדבר הראשון שפוליטיקאים אירופיים הזכירו - למרות שאין ממש צורך במערכת דומה מול רוסיה - אחרי פתיחת המלחמה עם אוקראינה.
היצוא הביטחוני הישראלי גם ניצב בפני פחות הגבלות רגולטריות לעומת חלק ממדינות אירופה, בנוגע למדינות שאליהן מייצאים. שבדיה, למשל, אסרה עד לאחרונה יצוא נשק לטורקיה, חברת נאט"ו, בגלל פעולות המדינה בעיראק ובסוריה; גרמניה אינה מייצאת לאזורי עימות, וסוגיית היצוא לסעודיה למשל, שנויה במחלוקת. "האירופאים נמצאים תחת מגבלות אתיות יותר חמורות מצד המערכת הפוליטית, והרגולציה - בהשוואה ליצוא הנשק הישראלי - נוקשה יותר", אומר קריל.
התעשייה תיבחן בחוזי המשך
אך התשובה לשאלה לאן הדברים הולכים אינה כה ברורה. "ברור כי עכשיו נחתמו הרבה עסקאות, וחשובות, אבל כעת התעשייה הישראלית תיבחן ביכולת שלה לספק את הנשק במהירות וביעילות, ובחוזי המשך אפשריים", אומר הגורם הביטחוני, "האירופאים גם מודעים היטב לצורך בקונסולידציה של התעשיות הביטחוניות ביבשת".
נשיא צרפת עמנואל מקרון פועל בתיאום עם הקנצלר אולף שולץ (למעט בנושא מערכת החץ, המפלגת בין המדינות) כדי לנסות ולרכז מאמצים בתחומים חשובים כמו חימוש ופרויקטים לבניית מטוסי קרב ונשק אסטרטגי נוסף. "יש גם התעוררות בצד של המחקר והפיתוח באירופה", אומר הגורם, " אולי התחלנו יופי את המרתון, ואנחנו אפילו כמה קילומטרים לפני כולם, אבל המירוץ רחוק מלהיגמר".
באלביט סבורים כי השוק האירופי ילך ויצמח. "אירופה כבר מתקרבת ל־30% מהיקף הפעילות שלנו", אומר קריל, "אנחנו מאמינים שטכנולוגיה מתקדמת צריך למכור למדינות מתקדמות, ואירופה תמיד היתה יעד ראשון במעלה בשבילנו, כבר בשלושת העשורים האחרונים. רצינו וקיווינו שזה יקרה - ואני שמח שהאסטרטגיה הזו מתממשת".
להערכתו, "עוגת הביטחון האירופאית גדלה כעת, והיא עוד תגדל משמעותית. נכון, תהיה יותר תחרות, יותר תעשיות מקומיות, אבל הנתחים שנוכל לקבל מהעוגה יהיו גדולים יותר. האסטרטגיה של התעשיות הישראליות היא תמיד קצת יותר פרו־אקטיבית, קצת יותר חצופה, ומאפשרת לנו להיות שחקן משמעותי".