מחאה בנצרת בעקבות הטבח ביפיע, ב-9 ביוני / צילום: Reuters, Ammar Awad
הכותב הוא שופט בדימוס וראש החטיבה לקרימינולוגיה במחלקה ללימודים רב־תחומיים במכללת ספיר
הוויכוחים הפוליטיים האחרונים הדחיקו את בעיית מקרי הרצח בחברה הערבית. נתחיל בשלושה נתונים חשובים. הראשון, עד סוף יולי 2023 היו בחברה הערבית מאה ארבעים מקרי רצח, שנים עשר מקרי רצח לשנה לכל מאה אלף איש. בערך פי 13.5 מהמגזר היהודי (0.9 מקרי רצח למאה אלף איש בשנה).
השני קשור לפענוח מקרי הרצח. במספרים, יש בחברה הערבית לפחות פי שלושים מקרי רצח לא מפוענחים מאשר במגזר היהודי.
הנתון השלישי קשור לעלייה דרמטית. בשנת 2022 היו בחברה הערבית כחמישה מקרי רצח למאה אלף איש. בסוף מאי 2023 עלה המספר לעשרה, ובתחילת אוגוסט לשנים עשרה אם המגמה תימשך, בסוף השנה נגיע כבר לעשרות מקרי רצח למאה אלף איש.
הרוצחים לא נתפסים
בהשוואה לחו"ל, במגזר היהודי מספר מקרי הרצח נמוך (איסלנד עם 0.2 ויפן וסינגפור עם 0.3 מקרי רצח בשנה למאה אלף איש הן השיאניות בעולם). בחברה הערבית עברנו בהרבה את כל מדינות אירופה וארה"ב (8.2 בארה"ב לשנת 2022). השיאניות לרעה הן מדינות דרום־אמריקה, בין 70 מקרי רצח בהונדורס ועד לכ־35 במקסיקו (למאה אלף איש).
המשפט הפלילי בנוי על ההנחה שהצדדים מאמינים בו ופועלים דרכו. קרי, יש צורך במשפט מלא, ועדי תביעה שיעידו בפנים גלויות וחשופות נגד עבריינים. הוא לא בנוי לעבריינים שמחפשים כל דרך להפריע לו, כולל איומים על עדים עד רציחתם, משיכת ההליכים לאינסוף, והצבת מכשולים על דרך התביעה. כשעדים מפחדים מהעבריינים ומסרבים להעיד, הרוצחים יוצאים ללא פגע וחוצפתם עולה. זו גם הסיבה שבמגזר הערבי לא מוגשים כמעט כתבי אישום על מקרי רצח. כולם מכירים ויודעים מי העבריינים וחוששים מהם.
הפתרון ההכרחי הוא שינוי כללי המשחק וחקיקת חוקים ונהלים המתאימים למצב חירום (לפחות לזמן מוגבל). אלו חייבים לכלול לפחות שני רכיבים ברורים.
א. מעצרים מנהליים על בסיס חומר מודיעיני. המשטרה תוכל לבקש מבית המשפט לעצור ראשי כנופיות פשע על סמך חומר מודיעיני לתקופות של מספר חודשים. כמובן, שההחלטה הסופית תהיה של בית המשפט.
ב. החרמת רכוש שלבעליו אין הסבר מספק כיצד רכש אותו ובהליך מהיר. חוקים מעין אלו קיימים במדינות רבות. באנגליה למשל, רשויות החוק יכולות לבקש מבית משפט צו לאדם שבידו בידו רכוש רב שנראה לא מתאים להכנסתו המוצהרת, להסביר בפירוט כיצד רכש אותו. אם אין בידו הסבר לכך, בית המשפט יחרים את רכושו.
אין ספק שחוקים מעין אלו לא ימצא חן בעיני ארגוני זכויות אדם. הם צודקים. גם בעיני הוא איננו נושא חן אבל אין ברירה. כשאדם מדמם, יש צורך לעצור את הדימום. זה המצב לצערנו כעת. כל יום נרצחים אנשים ואם לא תהיה פעולה תקיפה, יירצחו יותר.
לטפל עכשיו
הבעיה היא שככל שמאחרים בתגובה מחריפה הבעיה והמחיר לפתרונה עולה. באל סלבדור מקרי הרצח הרקיעו שחקים. בשנת 2015 נרצחו שם 106 אנשים לכל מאה אלף איש. המנהיג הנוכחי נאיב בוקלה פתח בשנה שעברה במבצע. התוצאה היא ירידה דרסטית במספרים ל־7.8 נרצחים לכל מאה אלף איש (פחות מבמגזר הערבי בישראל!!). אבל הירידה לוותה במאסר של קרוב ל־71,000 איש (שבעה אחוז מהגברים בגילאי 14־29). בקנה המידה של ישראל, הדבר משול למאסר של כמאה אלף איש. בנוסף לכך הועברו מספר חוקים דרקוניים. ביניהם, אפשרות למעצר מנהלי של עד שנתיים לחשודים; אפשרות לשפיטת עד 900! אנשים בבת אחת בהליך מהיר; הורדת הגיל הפלילי לשנים עשרה; ועונש מאסר של ששים שנה למנהיגי כנופיות. בוקלה פופולרי מאוד בארצו (תמיכה של 90 אחוזים). מה שאפשר להסביר רק על רקע חששו של הציבור מהכנופיות.
במקסיקו לא ננקטו פעולות מהותיות נגד כנופיות הפשע. התוצאה היא שנכון ל־2023 הן שולטות ברוב המדינה. בעלי עסקים נזהרים שלא למשוך תשומת לב ו/או לגדול יתר על המידה, בגלל חשש מפניהם. אם וכאשר ירצה מישהו להילחם בכך, הנזקים יהיו כבדים מנשוא.
המצבים המתוארים בארצות אלו הם סימן אזהרה למה שקורה יום יום בחברה הערבית, ויזלוג לחברה היהודית מהר מאוד. אם לא יתעשתו הרשויות עכשיו, מחר יהיה מאוחר מדי ויקר יותר.