נגה הלפרין / צילום: דיויד גארב
נגה הלפרין (44)
אישי: נשואה + 2, גרה בתל אביב
מקצועי: CRO (Chief Revenue Officer) ומנהלת הפעילות של חברת הגיימינג SciPlay בישראל
● פורטפוליו | היא הגיעה ל-8200 בלי תעודת בגרות ואז הפכה ליזמת מצליחה
● פורטפוליו | המנכ"לית שעשתה הסבה בגיל 50: "כולם הרימו גבות, אבל הרגשתי שזה ה־20 החדש"
● פורטפוליו | המנכ"לית שהתחילה כמרכזנית במשרד עורכי דין וכיום מנהלת אותו
• ילדות: נולדתי בירושלים למשפחה בת חמישה ילדים, בהם תאומות שאני אחת מהן. אבי היה הציר הכלכלי בשגרירות בארה"ב, כך שבגיל חודשיים עברנו לפרבר בוושינגטון הבירה. חיינו שם שבע שנים וחזרנו לירושלים. הייתי צריכה להשתלב מחדש במשהו שלא באמת הכרתי. כשחזרנו אמי למדה סיעוד והתחילה לעבוד כאחות במחלקה האונקולוגית לילדים בהדסה. היא בת 80 ועדיין עובדת בהדסה.
• בית הספר: למדתי בגבעת גונן ברוח ערכי תנועת העבודה, בית ספר שמאלני שישב בשכונת הקטמונים ודגל באינטגרציה. במקרים בודדים זה הצליח. הייתי פעילה מאוד חברתית, אבל מאוד לא פעילה לימודית. בעיקר ישנתי בשיעורים.
• צבא: הייתי מדריכה וקצינת חי"ר בעורב. זה היה שירות מאוד קשה, הכי קרוב לקרבי שנשים בצה"ל יכלו להיות באותם ימים. שבועיים מתוך שלושה ישנו בשטח, בשק שינה על החול - בלי מקלחות או שירותים. הצבא ממש איפס אותי. הייתי חיילת מצטיינת וגיליתי בעצמי איכויות שלא הכרתי. זו הייתה תקופה מכוננת.
• השכלה ותחילת הדרך: בגיל 21 נרשמתי ללימודי מדעי המוח בבר אילן. במקביל למדתי לפסיכומטרי ביואל גבע וגם עבדתי שם, ואז הוצע לי להקים חברה לייעוץ שיווקי בתוך בית הספר, מרקט ווייז. זה היה הפתח שלי לעולמות השיווק והמכירות. זה קסם לי, ולכן גם ויתרתי על הלימודים בבר אילן, ובמקום זאת עשיתי תואר ראשון בפסיכולוגיה וניהול באוניברסיטה הפתוחה.
• גיימינג: לאחר שלוש שנים במרקט ווייז עברתי לאנגולה, שם עבדתי בתפקידי תפעול, שיווק ומכירות. אבל חזרתי אחרי כשלוש שנים כי הבנתי שעבודה שם לא תקדם אותי בארץ. כדי לשפר את מצבי בשוק התעסוקה התחלתי לימודי MBA עם התמחות בשיווק בבינתחומי ולקחתי קורס SEO, שאפשר לי להיכנס לעולם האונליין. התחלתי לעבוד בסטארט־אפ של חברת מטומי, סוג של בית ספר מבחינתי לעולם האד-טק והאונליין מרקטינג, שיצר פלטפורמה להכנסת פרסומות בתוך משחקים. משם המעבר לעולם הגיימינג היה חלק ונחתי בפלייטיקה. ניהלתי את השיווק של המשחק הכי גדול שלהם אז, סלוטומניה, עם תקציבים של 3 מיליון דולר בחודש.
• SciPlay: אחרי כשנתיים בפלייטיקה עברתי ל-SciPlay, שבה אני עובדת כבר כמעט שמונה שנים. בחברה מועסקים יותר מ-800 עובדים, כמעט 300 מהם בישראל. בחו"ל אני אחראית על תקציבים בסדר גודל של כ-140 מיליון דולר בשנה. התפקיד שלי הוא להוציא את כל הכסף כך שהחברה תעמוד ביעדי החזר ההשקעה האגרסיביים בפורטפוליו המשחקים שלנו, שמושכים כ-2 מיליון משתמשים ביום.
• צוות אמריקאי: יתר ההנהלה מלבדי הם אמריקאים. פעם ברבעון אנחנו שוכרים וילה לשבוע, גרים יחד ומעבירים את הימים בפגישות ושיחות. זה יוצר קשר חזק מאוד, מה גם שרוב רובם של חברי ההנהלה ב-SciPlay עובדים בחברה כבר שנים.
• גיא: הכרתי את בעלי באנגולה וחזרנו לארץ יחד. גם לו יש קריירה בחברות טכנולוגיה, הוא בן זוג תומך מאוד והשיח של שוויון מגדרי מאוד חשוב גם לו. אנחנו מתייעצים הרבה מאוד בנושאי עבודה.
• תחביבים: קרוספיט וטיולים רגליים בשטח. יש לי גם פטיש רציני לקפה, הרבה פעמים במשרד אני נכנסת לעמדת הבריסטה. אני ממליצה על פולים בקלייה בהירה מאפריקה, בעיקר מקניה וטנזניה. יש בהם חמיצות מסוימת שהיא טעם נרכש, אבל מרגע שמתרגלים אליה קשה לעבור לדברים אחרים.
• בודקת אלטרנטיבות: אני חיה בחשש אמיתי לעתיד החילונים בישראל, ורוב הזמן לא מאוד אופטימית. אני מאמינה מאוד בלהילחם על המקום שלי פה, אבל גם יודעת שאם לא יהיה שינוי משמעותי בקרוב, אצטרך להכין אלטרנטיבות, כמו כל מי שאני מכירה מסביבי בהייטק. אני חברה בקבוצות פייסבוק של אנשים שעוברים לכל מיני מקומות בעולם, ומנהלי הקבוצות מספרים שקצב ההצטרפות פשוט מטורף. כולם עובדים על דרכונים, כולם בודקים לאן כדאי לעבור. אם המצב במדינה לא ישתנה בקרוב, ילכו מכאן טאלנטים שמחזיקים את ההייטק - ולא רק את ההייטק. וכן, אני חלק מזה.
• מבט לעתיד: רואה את עצמי עוד שנים ב-SciPlay, זו חברה מדהימה עם תרבות ארגונית והתנהלות שמאפשרת צמיחה. מאוד טוב לי במקום שלי בקריירה, כך שאני לא ממש חושבת על הדבר הבא.