בחזית ה-AI. עבודות של אופיר שלומי / צילום: אופיר שלומי
ד"ר קרן צוריאל-הררי היא חוקרת לא-מצביעים, תקשורת ואמון, עיתונאית לשעבר ובן אדם סקרן באופן כללי
"צייר לי יום רגיל לגמרי בחייה של משפחת חייזרים שגרה בפרדס חנה". ההנחיה הזאת הייתה המשימה הלפני־אחרונה של אופיר שלומי, אדריכלית וציירת בת 31, באליפות הפרומפטים שהתקיימה בבצלאל בסוף יוני. "עצמתי את העיניים וחשבתי על זה כמו סצנה מסרט. מה הדבר הכי יומיומי בשבילי? לנסוע באוטו. פרדס חנה? היפים. יאללה, חייזרים היפים נוסעים באוטו. וזה עבד, זה יצא משעשע". שלומי הקלידה את הפרומפט שלה ומידג'רני (Midjourney), בינה מלאכותית שממירה טקסטים לתמונות, יצרה איור היפר-ריאליסטי של שלוש דמויות מוזרות ומסקרנות, עם כובעים מצחיקים, משקפי שמש עגולים כהים ומבט בלתי מפוענח, חולקות מושב קדמי של מכונית.
התוצאה המצוינת הקפיצה אותה לגמר אליפות הפרומפטים, שני מתמודדים ראש בראש. המשימה הפעם הייתה עוד יותר מופרכת: 'האו"ם הכריז רשמית על חג המיץ הוורוד העולמי! נערו את הבקבוקים!'. "ורוד זה הדבר הכי פחות חשוב בבריף הזה", היא מסבירה. "הוא אומר חג חדש של האו"ם, והדבר הראשון שחשבתי עליו זה הגיוון האנושי, ואחרי זה על חג בזווית המקומית, אז חשבתי שהם רוקדים הורה, ובסדר, שילבשו ורוד". הפרומפט הוקלד ומידג'רני תרגם את המילים של שלומי לאיור ריאליסטי של אנשים מגוונים וורודים בשיאו של ריקוד סוער, מאחוריהם על רקע השמים מקפצות בועות ורודות. האיור הזה הפך אותה לאלופת הפרומפטים של ישראל.
כמו לא מעט הצלחות גם זו התחילה כסוג של בדיחה. לפני חצי שנה, שלומי הצטרפה למשרד האדריכלים החיפאי שורץ-בסנוסוף, וחלקה עם עוד שני חברים את התחביב לעיצוב במידג'רני. כשיצא הקול הקורא לתחרות הפרומפטים היא נרשמה כחצי בדיחה. "אמרתי בסדר, אני אשתתף, ואם אנצח יהיה מאוד מגניב להגיד להם שניצחתי. לא האמנתי שאתקבל". אבל העבודה שהגישה לקול הקורא זיכתה אותה באחד משמונת כרטיסי הכניסה לאליפות, עליהם התחרו כמאה מתמודדים.
את אדריכלית שבונה מבנים מוחשיים, מדויקים. זה לא מאוד שונה מלדמיין משהו מופרך ולתת למידג'רני ליצור אותו עבורך?
"מהבחינה הזו, מידג'רני הוא לא שינוי גדול, כי בסוף כאדריכלים אנחנו מדמיינים משהו שלא קיים והופכים אותו למציאות. אתה צריך להיות יוצר או אמן שיש לו מה להגיד, ואז לא משנה באיזה פלטפורמה תשתמש, אם בצבעי מים או במידג'רני".
● ראיון | הוא אחד מאנשי העסקים המבטיחים בישראל. אז איך זה שלא הכרתם אותו?
● חצי שעה של השראה | נתן חץ: "במבט לאחור, כשהתחלתי הייתי חסר אחריות"
● עשרת האנשים הכי עשירים בארה"ב שווים יותר מ-106 המדינות העניות ביותר יחד
"אין יותר בינוניות"
מידג'רני, DALL-E (של OpenAI) ו־Stable Diffusion הם שלושת כלי הבינה המלאכותית העיצוביים המובילים כרגע. שלושתם, בגדול, מסוגלים להמיר מילים לתמונות. למשל, כאשר מקלידים למידג'רני את הפרומפט "לבירינט גדול, גדרות, סגנון אֶשר (Escher, האמן הסוריאליסטי ההולנדי), עיטורים, גדר חיה, ארט־נובו" מתקבלת תמונה מרהיבה וסימטרית של קירות אבן מעוגלים, מסודרים במעין מבוך וביניהם צמחייה ירוקה עבותה. כשחושבים על זה לעומק, זה קסם: המחשב קורא את המילים שהקלדנו, מבין את משמעותן ומתרגם אותן בתוך זמן קצר לתמונה - שגם אם לא תשקף במאה אחוז את מה שדמיינו - היא יפהפייה. איך זה ייתכן?
"תחשבי על מידג'רני כמו על קופסת נעליים ענקית שיש בה את כל התמונות והגלויות שקיימות בעולם. וכשאת פונה למידג'רני את לא עומדת מול האימה הזאת של קנבס לבן אלא מול קופסת נעליים מלאת תמונות, והתפקיד שלו למצוא שם את מה שאת מחפשת", מפשט את העניין מתי מריאנסקי, אמן ויזם שעוסק בלמידת מכונה ואמנות ג'נרטיבית. חלקכם ודאי מכירים אותו מקהילת "עליית המכונות" בפייסבוק שמונה כבר 60 אלף חברים. מריאנסקי הוא גם המוח שמאחורי תחרות הפרומפטים בבצלאל, לצידה של ד"ר רומי מיקוינסקי, ראש התוכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל.
זה לא יצירה, זו נבירה.
"תהליך היצירה הופך לתהליך של אוצרות, ורואים את זה בכל מקום - בפוטושופ, ב-Canva, ב-Microsoft designer. כולם מציעים לך טמפלטים מוכנים. את רוצה הזמנה למסיבת יום הולדת של הילדה? הנה עשר הזמנות, תבחרי איזו הכי מתאימה לך. עברנו לצרה צרורה אחרת, כי קשה לבחור. מידג'רני, ברמה שלו היום, לא יכול להוציא משהו מכוער. בהתחלה הוא יצר תמונות משונות אבל סיננו אותן מקופסת הנעלים ועכשיו הוא לא יודע להוציא משהו שיש בו כיעור, לטוב ולרע, כי לפעמים את רוצה משהו מעניין יותר".
זה לא מאיים על אנשים כמוך או כמו אופיר, שמישהי כמוני שמעולם לא למדה עיצוב תחליף אתכם במידג'רני או דאלי?
"אני שומע אנשים שאומרים שזה ייקח את העבודה של המעצבים. 'הנה, אני כותב לוגו לחברת הייטק וקיבלתי לוגו לחברת הייטק. בשביל מה אני צריך מעצב?'. אם משקיעים מינימום מאמץ מקבלים משהו בסדר, בינוני. אין פחות מבינוני יותר, וזה אומר שגם אם עשית את המינימום קיבלת יופי של דבר ממידג'רני. זה הרף המינימלי. אם את רוצה להצטיין, תצטרכי לעבוד יותר קשה יותר. יש לנו יריב ראוי, והוא מכריח את כולנו להשתפר.
"דמייני שאת מנכ"ל יוניליבר ואת צריכה לעצב את האריזות של הגלידות לשנה הבאה. את יכולה להחליט לפטר את המעצבים שלך, ללכת למידג'רני ולהגיד לו, תן לי אריזה לגלידה בטעם שוקו ובטעם לימון. מה תקבלי? את סך האריזות של הגלידות שמידג'רני ראה עד היום או איזו וריאציה שלהן. גם הילד שלך יכול לעצב אריזת גלידה סבירה. אם גם מנכ"לי שאר חברות הגלידה יעשו את זה, לכולם במקרר תהיה פחות או יותר אותה אריזה. אבל אם הם רוצים להתבלט הם צריכים לחשוב אחרת, להבין את ההקשר התרבותי, מה הולך להיות בקיץ הבא, ולהעביר את תחושות הקור והטעם והמתיקות בדרך שונה, אחרת הגלידה שלהם תיעלם מהמקרר. זה הג'וב של מעצב, רק שעכשיו יש לו כלי חדש וחזק מאוד בחגורה שלא היה לו קודם.
"זה דבר שחוזר על עצמו בבינה מלאכותית: ככל שאנחנו יותר פרודוקטיביים ומקבלים יותר כוח בזכות הכלים האלה, גם התיאבון שלנו גדל. דמייני שיש לך חברה שמפתחת משחקים ועכשיו המעצבים שלך יכולים לתכנת פי עשרה יותר מהר. יש לך שתי אפשרויות: לפטר תשעה מתכנתים ולהשאיר אחד כי הוא עובד כמו עשרה, או להישאר עם אותה כמות אנשים אבל לפתח משחק גדול, מורכב ומעניין פי עשרה. אם תפטרי מתכנתים והמתחרה שלך ייצא עם משחק פי עשרה יותר טוב הוא יעלה את רמת הציפיות ממשחקים ואת תהיי בחוץ".
ה־AI העלתה את רמת התוצאות והציפיות.
"לגמרי, אבל לא רק בעולם העיצוב. כשיצאו תוכנות האקסל הראשונה הפרסומת הייתה 'מחלקת חשבונאות שלמה ב-200 דולר', אבל לא ראינו ש-KPMG סגרו את הדלת. כי ככל שאנחנו יכולים לעשות יותר, רף הציפיות שלנו לגבי מה אפשר לעשות עולה. מה שעשינו קודם כבר לא מספיק טוב, ולכן אנחנו הולכים לראות פריחה מטורפת ועלייה ברמת התוצרים בכל דבר שהתוכנה הזו נוגעת בו. לא רק בעיצוב גם בביולוגיה, בכימיה, ברפואה, בכתיבה, באמנות. אין יותר בינוניות".
"זו לא רשות, זו חובה"
מריאנסקי מפלרטט עם בינה מלאכותית כבר מספר שנים. הוא אמנם סיים את הטכניון כמהנדס אבל עבד מאז כמעצב וכבר לפני שש-שבע שנים התחיל להתעניין בבינה מלאכותית. במקביל הוא עוסק באמנות - בשנים האחרונות באמנות ג'נרטיבית, שהוא מנחה אותה כיצד ליצור אמנות. "אני כותב קוד, כלומר אני בונה אמן אוטונומי, והוא מייצר את האמנות. באיזשהו שלב הוא יוצא משליטתי ועושה את הדבר שלו בעולם".
זה לא נגד התשוקה ליצור? אתה מכניס מתווך לתהליך ומרחיק את עצמך מהיצירה.
"לא, לא, זה מדהים. היצירה שלי היא האמן, לא העבודה שלו. אני יוצר את הקוד והוא יוצר את האמנות, ובעיני זה לא שונה מכל אמנות אחרת.
"אני אתן לך דוגמה. יש לי עבודה שנקראת Hidden birds, ציפורים חבויות. בעבודה הזו יש שתי מכונות שעובדות יחד. אחת היא צייר לא כל כך מוכשר, שמשליך שני קווים ושני כתמים על הנייר באופן חסר משמעות. המכונה השנייה זו בינה מלאכותית שיודעת לזהות תמונות של ציפורים. היא בתפקיד מבקר האמנות ונותנת ציונים לציורים האקראיים שהמכונה הראשונה מייצרת, לפי מידת הדמיון שלהם לציפור. פתאום הקשקוש הזה נהיה ציפור, בגלל איזו תנועה קטנה של אחד הקווים או הכתמים, והבינה המלאכותית אומרת, 'הופה, יצא לך ציפור' והן שומרות אותה על הדיסק ומתחילות מההתחלה".
ומה התוצר?
"קנבס של 80 ס"מ על 80 ס"מ עם ציור מאוד יפה של ציפור, אם יורשה לי. ומתוך האלף ציפורים שהמכונות יצרו במשך כמה ימים, בחרתי שמונה לסדרה. עד ה-NFT לאמנות כזו לא היה שוק, כי כל אחד יכול היה לעשות קליק ימני בעכבר, לשמור ולקבל את העותק שלו. לא היה לזה את מה שולטר בנימין כינה 'ההילה של המקור' - ואנשים רוצים לרכוש משהו שהם יתלו בבית וידברו עליו. ה־NFT נתן גושפנקה למקור, את הגאווה להיות הבעלים של המקור, וכך נהיה שוק ער באמנות הג'נרטיבית".
מה אתה עוד עושה עם AI?
"כל פעם שאני צריך לכתוב משהו רציני אני משתמש בכלים האלה כדי לבנות את ראשי הפרקים ולקבל רעיונות לדברים שלא חשבתי עליהם. מבחינת תמונות, שנים הייתי מנוי בשאטרסטוק (מאגר תמונות, ק"צ) ואני לא צריך את זה יותר כי אני יכול להפיק לעצמי לבד את כל התמונות שאני צריך".
אני מחזירה אותך לשאלה אם המקצוע שלך לא בסכנה.
"תראי את אופיר, שזכתה באליפות הפרומפטים. אם תקחי את המשפט של הבריף ותכניסי אותו למידג'רני לא תקבלי משהו מעניין. אבל אם תרדי לעומק שלו, לסאבטקסט של הבריף, יש לך סיכוי. אופיר כאדריכלית ואמנית יכולה להוציא מהכלי הרבה יותר ממישהו ללא ניסיון.
"בהתחלה השתמשו במידג'רני אנשים שתמיד רצו לצייר, אבל החיים לקחו אותם למקום אחר, ופתאום הם יכלו לצייר וזה היה מטורף. פתחו להם ברז של חדוות יצירה. עכשיו יותר ויותר אמנים משתמשים בזה, ומה עושה אמן טוב? מסתכל על התרבות, על המצב האנושי, ודוחף אותנו למטה מהקצה. נותן לך דרך לראות בעיניים חדשות את מה שהיה מולך כל הזמן. אני מאוד רוצה לראות את התמונות האלה שייקחו את מידג'רני וידחפו אותו לקצה".
במילים אחרות, מעצבים ויוצרים חייבים להיות שם.
"לפני שנה-שנתיים הייתי אומר לאנשים להתעניין בזה. עכשיו זו לא רשות, זו חובה. מי שמתפרנס מזה, שזה המקצוע שלו, לא יכול ל התעלם מהכלים האלה כי מישהו אחר יאכל לו את ארוחת הבוקר".