מאפים בליבי פטיסרי / צילום: Natasha Sivtsov
לקראת השנה החדשה שבפתח, תפרתי יום מתוק מדבש ביקנעם המושבה. ביקרנו בפטיסרי המייצרת עשרה מאפים משובחים מכל "דגם", עצרנו לרכוש דבש של כוורן עם סיפור יוצא דופן, וביקרנו במוזיאון מיניאטורות שלא רצינו לעזוב.
● בקיבוץ קטן בעמק יזרעאל מצאנו את הסנדוויץ' המושלם
● חגית אברון תופרת יום | בעיר הזאת מצאנו את הקפה המושלם וגם סדנה שעוררה את כל האיברים שלנו מחדש
● חגית אברון תופרת יום | סיור לילי מפתיע בחולון הביא אותנו למסעדה שמעוררת געגוע לטעם של פעם
10:00 | לכבוש את האוורסט
בדיוק ברגע שנדמה שכבר אין מה לחדש בעולמות הפטיסרי, מגלים עוד יצירות מתוקות ומושחתות. כפרפראזה על המשפט המפורסם של ד"ר סוס - "כשיוצאים מגלים מתוקים מופלאים". גם יקנעם התברכה בפטיסרי מופלא שכזה, והוא מסתתר בין אחד הרחובות המוצלים של המושבה הוותיקה.
לפי התור הארוך שהשתרך אל מול הדלפק, הבנו שסוד כמוס זה כבר לא. בכל בוקר משגרת ליבי, בעלת המאפייה, אל הוויטרינה העמוסה מתוקים, מאפים ומספר מדוד של קוביות בצק כרוך: האוורסט.
האוורסט, שלאחר אכילתו אפשר לטפס את ההר ועדיין להיוותר עם אותו מספר קלוריות, הינו קוביית מאפה מבצק כרוך, שקרומה קשה. היא צבועה באבץ, מה שמקנה לה מראה שחור דרמטי, ומתוכה בוקעת לבה של קרם צהבהב בטעמי יוזו-ליים. עשר קוביות בלבד מכינה ליבי מהמאפה המושחת, ומי שלא מספיק להגיע לפסגתו של ההר, מוזמן ל"הסתפק" בגלגל מלבי ממולא בקרם ורדרד ומצופה בפיסטוקים ועלי ורדים מסוכרים.
לא נושמים? גם אנחנו לא נשמנו אחרי שטעמנו כזית מהמאפים המלוחים והמתוקים ולקינוח ליחכנו עלה רענן של חסה מתצוגת הסלטים. לא עזבנו בלי לקחת הביתה מאותו בצק פלאי, המגיע קפוא ומאפשר לבני ובנות ישראל להפליא במאפים.
ליבי פטיסרי
12:00 | מעז יצא מתוק
הגיעה העת להתחמש בדבש לקראת השנה שבפתח. אנחנו נוסעים בין הרחובות היפים של יקנעם המושבה, אל חצר ביתו של הדבוראי פיני נחמני. כוורותיו מפוזרות ברחבי רמת מנשה, בשדות פרחים, קוצים ואקליפטוסים. הן מניבות דבש כהה ומיוחד במינו מפרחי הקוצים, דבש עז טעם מפרחי האקליפטוס ודבש בטעם מרציפני מפרחי אביב.
נחמני, נווט לשעבר שנפל בשבי הסורי במלחמת ההתשה, מבטא תרתי משמע את המשפט "מעז יצא מתוק". בשלוש שנותיו בשבי הוא למד את רזי הכוורנות ועולם הדבש ועם שחרורו יישם את הידע הלכה למעשה. שנות הלימוד העצמי בשבי השתלמו - הדבורים התמסרו לו וייצרו דבש מצטיין במיוחד.
עד כדי כך משובח דבשו של נחמני, שלפני כמה שנים זכתה המכוורת שלו בתחרות הדבוראים לדבש הזני. גם שיטת המכירה של הדבש ייחודית - סטנדים עמוסי סחורה ונטולי מוכרים עם קופה חשופה שבה ניתן להשאיר כסף ולקחת עודף בשיטת השירות העצמי. המצקצקים בלשונם למשמע הפטנט הלא ישראלי בעליל, הזועק לתחמונים ולגניבות, יתפלאו לשמוע שבכל שנות קיומו של המקום, התרחשה רק גניבה אחת.
אם יתמזל מזלכם, תיתקלו בפיני, אוהב אדם ותאב חיים, שיספר לכם את סיפורו המרטיט באופטימיות מדבקת. גם אם נחמני אינו בסביבה רוחו שורה על המקום העמוס בצנצנות דבש מסוגים וגדלים שונים, בחלות דבש וגם בחפצים יפים מעץ שנחמני מגלף.
דבש בטעם של בית - פיניק נחמני
14:00 | עולם קטן גדול
ועם כל המתוק מדבש הזה, חצינו ברכבנו את הכביש אל עבר אזור התעשייה של יקנעם. שם נדהמנו לגלות עוד פינה סמויה מעין, שהתגלתה בגדולתה דווקא באחת ממפלצות הבטון של אזור התעשייה. "מוזיאון המיניאטורות" של משה זמטר ז"ל, אומן מיניאטורות שבחייו אפילו לא הכריז על עצמו ככזה, הוא מקום שישמח כל דור ודור.
זמטר, שהלך לעולמו לפני שלוש שנים בגיל 97, הותיר אחריו שלושה ילדים אוהבים, ומורשת מפוארת של מוזיאון מיניאטורות אותו ממשיכים להנציח ולנהל ילדיו. את פנינו באולם הצבעוני והמואר קיבלה בתו ענת. עוד בטרם הספקנו לשלוף את מצלמות הניידים ולצלם את שלל הדגמים הקטנטנים, המציגים סצנות קטנות־גדולות מהחיים, התכבדנו בצלוחית של פיסטוקים.
"תיכף תבינו למה אני מגישה פיסטוקים", המתיקה ענת סוד, והושיבה אותנו מול סרט המספר את קורות חייו של אביה. פיצחנו בדממה את הפיסטוקים וניגבנו דמעה נוכח הפשטות, הענווה, שמחת החיים והדבקות במשימה של זמטר. מתפעמים עברנו בין המיצגים, מתפעלים מדגם בית מרקחת של פעם, מכיתת ילדותו בגרמניה של זמטר ומחנות תחביבים שנבצר מבינתנו להבין כיצד קיפל בה זמטר את הבדים הזערוריים. "לאבא הייתה יכולת בלתי רגילה לחבר בין ראש, עין ויד", היא מספרת בגעגוע ניכר.
והפיסטוקים על שום מה? דגם של כנסת ישראל שיצר זמטר לפני מספר שנים בו הוא מציג את נבחרי הציבור, כשראשיהם עשויים מאותן קליפות הפיסטוק שבהן מתכבדים המבקרים. מיצג המעורר חיוך, עצבות ומחשבה.
מוזיאון המיניאטורות