בצלאל בן שלום, מנכ''ל הוניגמן / צילום: רמי זרנגר
בדלת אמותיו של בצלאל בן שלום השילוב בין תורה ועסקים נראה טבעי לחלוטין. ממשרדו הענק נשקף נוף פנורמי אל הים, על השולחן ניצבים מסכי מחשב וטאבלט מתקדם, מחוברים אונליין לכל הדוחות וההתרחשויות, ועל המדפים מאחורי גבו מונחים ספרי תורה ותלמוד. בהמשך המסדרון יושבים מנהלי השיווק שעל קירות חדריהם מודבקים מאות דגמים של בגדי ילדים, מסודרים לפי עונות ומועדי השקת הקולקציות.
● החברה משנה את העולם לטובה? זו לא סיבה שהעובדים ירוויחו פחות
● "לקחנו רשת כושלת והפכנו אותה למרוויחה. אנחנו מוכנים לשלב הבא"
הוא מתחיל כל יום מוקדם בבוקר בתפילה, ובין הפגישות עם מנהלים בחברה, מעצבות ומנכ"לים של קניונים ומתחמים, בן שלום עוצר ללמוד ולהתפלל. "אני מעורב בכל מה שקורה בחברה ומאשר כל מה שקורה. את השעות הראשונות במשרד אני מקדיש למעבר על דוחות ופגישות עבודה פנימיות, ואת ישיבות החוץ עם הקניונים והמפעילים אני עושה אחרי מנחה. אבל אני לא כזה חריג בנוף העסקי".
בן שלום אומנם מעיד שהוא לא חריג, אך בניגוד לקמעונאים גדולים רבים, שמתראיינים חדשות לבקרים, המייסד והבעלים של חברת האופנה המחזיקה בהוניגמן קידס וברשת קיווי (Kiwi), שמר לאורך הזמן על אנונימיות תקשורתית ובחמש השנים האחרונות לא סיפק אפילו ראיון אחד. כעת הוא מחליט לחרוג ממנהגו. "שנים לא הרגשתי שאני צריך להתראיין ולהתפרסם. אבל היום כשיש לנו עניין להיכנס לבורסה, ואנחנו בדרך לפתוח קבוצת ריטייל שתהיה מהגדולות בארץ, אז הציבור צריך להכיר אותי קצת יותר".
ולא סתם יש לבן שלום שאיפות גדולות. בשנת 2018 רשת הוניגמן קרסה במסגרת הליך פירוק, והוא ניצל את ההזדמנות וקנה אותה תמורת 6.5 מיליון שקל. מאז הוא שיקם את החברה, הרים אותה לגבהים חדשים ובתשעת החודשים הראשונים של 2022 החברה הכניסה כ־45 מיליון שקל. "הוניגמן היא דוגמה לרשת כושלת שלקחנו והפכנו למרוויחה".
אתה מתכנן לרכוש עוד רשתות?
"המגמה שלנו היא להתרחב ולרכוש רשתות נוספות או להביא רשתות מחו"ל לארץ, לאו דווקא בתחום בגדי הילדים. אנחנו מחפשים עכשיו מוצר נכון".
יש הצעות רכש קונקרטיות על השולחן?
"אנחנו מנהלים בימים אלה מו"מ עם בעלי רשתות ואנחנו גם במגעים להביא רשתות מחו"ל. אנחנו כל הזמן עולים ועולים, והיינו צריכים לחשוב מה השלב הבא, שוק בגדי הילדים כבר לא מספיק. זה יכול להיות כל תחום מעולם הקמעונאות. אני יכול לומר שכרגע יש כמה הצעות מעניינות על הפרק".
תהפכו בקרוב לשחקן מבין הגדולים בריטייל?
"כבר היום אנחנו לא בדיוק קטנים, יש לנו מחזור של 300 מיליון שקל. בעתיד נהיה יותר גדולים, אבל זה לא שאני רוצה להיות הכי גדול. אני רק רוצה להמשיך, להתקדם ולהתפתח. יכול להיות שניקח רשתות קיימות שאפשר לפתח או שנביא רשת חדשה שלא קיימת בארץ. בחמש השנים הקרובות אנחנו נכפיל את החברה עם עוד רשתות ועוד תחומים בריטייל".
"לא אוהב סיכונים, משתדל לשמור על פרופיל נמוך"
האהבה לתחום הייתה שם כבר מגיל צעיר. כשהיה קטן, בגיאורגיה, נהג בן שלום (56) ללכת עם אביו, איש עסקים ויבואן כלי בית, לעבודה. "המסחר היה אצלנו בבית מילדות - זה מה ששמענו, ראינו, הרחנו ודיברנו כל הזמן. גם בהמשך, כשעלינו לארץ, זה עניין אותי ובמקביל התחלתי להתעניין מאוד באופנה. מגיל צעיר מאוד הייתי קונה בגדים בכיכר המדינה, כי רק שם היו מותגים".
מיד לאחר שירותו בחיל החינוך, הוא הצטרף לעסק של אביו אך לא לזמן רב. "מהר מאוד גיבשתי את הרצון שלי לפנות לתחום האופנה, ובגיל 23 פתחתי את העסק הראשון שלי לייצור ומכירת בגדי ילדים. הלכתי לקנות בדים, קבענו עיצובים, העברתי למתפרות ומכרתי בעצמי לחנויות.
"לא המשכתי ללימודי תואר כי רציתי להתחיל לעבוד מהר והרגשתי שיש לי את הכלים. אבל אחרי הצבא לקחתי מרצה מובילה למנהל עסקים שלימדה באוניברסיטה ולמדתי אצלה חצי שנה שיעורים פרטיים. בסוף היא אמרה לי 'כבר יש לך תואר ביד'".
זמן קצר לאחר הקמת העסק לייצור בגדים הוא איגד אותו בחברת אבני שהם, עם בן דודו. "הוא מכר ואני דאגתי לכל הנושא של הייצור. וכך לאט לאט התחלנו להתפתח ולייצר עוד ועוד, עד שהגענו למצב שבו אנחנו חולשים על תחום אופנת הילדים בסדר גודל דומיננטי מאוד. בהמשך העברנו את הייצור לסין, כמו כל העולם".
באמצע שנות האלפיים כבר היה בן שלום בעל רישיונות שיווק של מותגי הילדים המובילים, בהם המותג דורה, שהיה להיט היסטרי באותה התקופה.
למה בחרת דווקא באופנת ילדים?
"תחום אופנת הילדים הוא פחות מסוכן. אני באופי לא אוהב סיכונים ומשתדל לשמור על פרופיל נמוך. התחום של הילדים הוא גם מוצר צריכה, זה לא אופנה. אם אדם מבוגר לא יקנה בגדים לא קרה כלום, יש לו מספיק בארון והוא יכול להשתמש במה שיש לו. לילד אי אפשר לא לקנות".
ב־2009, כשהתחרות מסין גברה, השוק הסיטונאי הצטמצם וחנויות הכלבו, הרשתות והקניונים נפתחו ושגשגו, החליט בן שלום שהגיע הזמן לעזוב את עולם הסיטונאות ולעבור למרכז הבמה - כקמעונאי - עם רשת משל עצמו. הצעד הראשון היה לפתוח חנות קונספט של המותג קיווי במתחם איירפורט סיטי. בעקבות הצלחת החנות, בתוך חצי שנה בלבד, פתח בן שלום 14 חנויות של קיווי בקניונים וברחובות מרכזיים.
הרשת התפתחה במהירות והיא מונה כיום כ־115 סניפים הפרוסים ברחבי הארץ. את ההצלחה מייחס בן שלום למודל ה"זהיר" שלו. "פתחנו את הרשת בשיטה התפעולית - המלאי היה שלנו והקופה הייתה שלנו. המפעיל קיבל חנות, שכר הדירה, וכוח־האדם היה על חשבונו. זה מזער את הסיכונים שלנו, כי ידענו לנהל את המלאי ולבחור את התמהיל הנכון של הבגדים".
בהמשך שינה בן שלום את המודל לרזה יותר. "כעת המפעילים שלנו אחראים רק על כוח־האדם והמכירות, לקחנו על עצמנו את תשלומי השכירות. פעם היינו משלמים למפעיל 40% ובמודל החדש אנחנו משלמים 20%. כיום עדיין יש מעט חנויות שעובדות לפי המודל הקודם, אבל הן פחות משליש מהסניפים".
"ההצעה שלנו התקבלה, הרבה הרימו גבה"
הקפיצה הבאה והידועה של בן שלום הייתה כאמור ב־2018, כשרכש את הוניגמן קידס. "קודם פחות התעניינו ברכישת רשתות אחרות, כי מיצבנו את קיווי, שהיה לה קצב אדיר של צמיחה. כשהתייצבנו מבחינה ניהולית עלתה הוניגמן על הפרק. הצענו לרכוש רק את רשת הילדים, כי לא ראינו את עצמנו רוכשים את כל הרשת, עם אופנת הנשים ו־TNT וכל מה שהיה תחת המותג. זו נראתה לנו מפלצת. ההצעה שלנו התקבלה, למרות שהרבה הרימו גבה".
הרמת הגבה הגיעה בעיקר מצד הקניונים הגדולים, שהיו נושים של הוניגמן. "הייתה שמועה שאנחנו באים לפרק את הרשת וזו לא הייתה המטרה. מי שהתנגד היו מנכ"לי הקניונים הגדולים. למחרת התיישבנו, דיברנו איתם והם הבינו את הכוונות שלי. לחצנו ידיים והבנו שאפשר להתקדם, ועובדה שזה הוכיח את עצמו".
בן שלום רכש כאמור את הרשת במחיר סמלי של 6.5 מיליון שקל בלבד, ומהר מאוד הצליח להביא אותה לגבהים חדשים. כיום יש להוניגמן קידס כ־50 סניפים. בתשעת החודשים הראשונים של 2022 עמדו הכנסותיה של אבני שהם על 185 מיליון שקל - רשת קיווי, שמונה 115 סניפים, היוותה 75% ממנה עם הכנסות של כ־138 מיליון שקל, והוניגמן קידס היוותה 25%.
בין לבין, אם מישהו עדיין זוכר, התפשטה מגפת הקורונה. "זמן קצר אחרי שרכשנו את הוניגמן והקמנו את החנויות התחילה הקורונה. זו הייתה סיבת ההאטה בהתפתחות של הוניגמן. עכשיו, כשהכול נרגע, אנחנו מצפים שההתפתחות של הרשת תהיה פי שניים לפחות בתוך זמן קצר, לאו דווקא בהכפלת הסניפים אלא בהכפלת המחזור. בין שנה לשלוש שנים מהיום אנחנו נכפיל את המחזורים של הוניגמן, והמטרה הסופית שלנו היא להפוך לחברה ציבורית".
בן שלום מדבר על התרחבות בענף הקמעונאות וכניסה לבורסה, אבל קשה לשכוח שברקע יש משבר בענף. האינפלציה ועליית הריבית הובילו לירידה משמעותית בצריכה בישראל, ומנתוני הצריכה בכרטיסי האשראי משתקף כי תת־שוק האופנה, הכולל ביגוד והנעלה, ירד בכ־3% בשנתיים האחרונות. "שנת 2021, השנה שאחרי הקורונה, הייתה השנה הכי טובה אחרי הרבה שנים קשות בקמעונאות, וזה בלבל קצת את כולם בתחום. כולם חלמו שזה יימשך אבל זה לא קרה, כי הכול נפתח - האונליין והטיסות לחו"ל - אז אנשים קונים שם".
את האחריות מציב בן שלום לפתחה של הממשלה. "כבר לפני ארבע שנים כל הסוחרים במדינת ישראל התלוננו ואמרו שהטיסות לחו"ל, האינטרנט והפטור ממע"מ על יבוא אישי פוגעים בהם, ואף אחד לא התייחס. היום אנחנו רואים את ההשפעה של זה. הסוחרים קורסים כי אין להם יכולת להתחרות כשעליהם כן מוטלים מסים ועל יבוא אישי לא".
אתה חושב שצריך לבטל את הפטור ממע"מ על קניות באינטרנט?
"זה לא פופולרי לומר את זה, אני בעד הצרכן והכי חשוב לי שהוא יקבל מחיר טוב, אבל צריך לאזן את מצב הסוחרים. לא ייתכן שלסוחר בחו"ל יהיו הטבות שלסוחר בארץ אין. אנחנו לא רוצים להרע לצרכן, אבל צריך לאפשר לסוחר בארץ להתמודד ולהתחרות מול המחירים שהסוחרים בחו"ל נותנים. אם לא מבטלים את הפטור ממע"מ אז שייתנו איזושהי הטבה. המדינה חייבת להתייחס לקולם של הסוחרים בארץ".
הרבה רשתות נאלצו בתקופה האחרונה להוריד מחירים ולמכור מלאים. זה הגיע גם אליכם?
"המיתון משפיע על כולם בענף הריטייל אבל אנחנו מצאנו שיטה יצירתית לניהול המלאים שלנו. אנחנו מאוד יעילים ויכולים בתוך 24 שעות לעשות שינויים אגרסיביים, אז עשינו כמה מהלכים שאני לא יכול לחשוף כדי לשמר את הנתונים החיוביים ואת הרווח הגולמי התקין".
"היינו מוכנים להנפקה, אבל אז השוק התהפך"
את הרווחים שעליהם מדבר בן שלום הוא חשף בתחילת השנה בתשקיף שפרסמה חברת אבני שהם בבורסה בתל אביב במטרה לגייס 60 מיליון שקל באמצעות הנפקת אג"ח. החברה הציגה שיפור מתמשך בתוצאות שלה מאז 2019, השנה שלאחר רכישת סניפי הוניגמן מכונס הנכסים. מהכנסות של 200 מיליון שקל ב־2019 צמחו ההכנסות ל־240 מיליון שקל ב־2021, ובתשעת החודשים הראשונים של 2022 הן הסתכ מו ב־185 מיליון שקל.
הרווח הנקי של החברה עלה מ־18 מיליון שקל ב־2019 ל־33 מיליון שקל ב־2021, והיא הצליחה לשמור על רווחיות גם בשנת הקורונה, אז הסתכם הרווח הנקי ב־17 מיליון שקל. בתשעת החודשים הראשונים של 2022 עמד הרווח הנקי על 19 מיליון שקל, והוא מגלם רווח נקי של 25 מיליון שקל בשנה.
ואולם, זמן קצר לאחר פרסום התשקיף ירדה החברה מהצעת הנפקת האג"ח, עשתה סיבוב פרסה מהבורסה וחזרה לזירת החברות הפרטיות. "לא ירדנו מכניסה לבורסה", מסביר בן שלום וחושף את המהלכים שהובילו לאי גיוס האג"ח. "זה התחיל בזה שהתגבשנו והחלטנו לצאת לשוק ההון. המגמה הייתה לעשות אקוויטי, למכור אחוזים מהמניות ולהיכנס לבורסה כחברה ציבורית. בתוך חצי שנה כבר היינו מוכנים, רק שאז השוק התהפך. בחצי השנה שבה עבדנו על ההצעה הבורסה הייתה גבוהה בצורה בלתי רגילה, ועד שהגענו לנקודה של התשקיף הבורסה צנחה, ואז כבר לא הסכמנו למחירים שהוצעו לנו באקוויטי. הבנו שזה לא נכון לנו למכור מניות במחירים האלה".
אז השלב הבא היה גיוס אג"ח?
"השקענו המון כסף בלהכין את החומר להנפקה ושאלנו את עצמנו: מה עכשיו? נחזור אחורה? ואז אחד היועצים אמר שאקוויטי לא מתאים כרגע אז החלטנו ללכת על אג"ח. החלטנו שזה יהיה הכי קטן שאפשר רק כדי להיות בבורסה, וכשהבורסה תעלה נוציא את האקוויטי".
החברה פרסמה את התשקיף במטרה לגייס את האג"ח, אבל גם אז המציאות בשוק טפחה לה בפנים. "גם עם האג"ח הריביות קפצו בטירוף והכפילו את עצמן. אמרתי לעצמי שזה מאוד לא כלכלי לקחת השקעות עם ריביות כאלה, אז עצרנו הכול. אבל מאז החברה מתנהלת כבורסאית, פשוטו כמשמעו. יש לנו דוחות רבעוניים שאנחנו מכינים והחברה מוכנה להנפקה מלאה. כבר יש לנו דירקטוריון חזק למרות שאנחנו לא מחויבים לזה בכלל. אנחנו מוכנים לשלב הבא - להפוך לחברה ציבורית".
בדירקטוריון היום חברים ח"כ לשעבר דוד צור (צורי), ניצב בדימוס במשטרה ומי שהיה מפקד הימ"מ, מפקד מג"ב ומפקד מחוז תל אביב של משטרת ישראל, ומכהן כדירקטור בכמה חברות; ניצב בדימוס עינת גיל־צובארי, לשעבר ראש אגף משאבי אנוש במשטרת ישראל; עו"ד אשר סופן, שותף במשרד מ. פירון ושות' המתמחה בשוק ההון; ורו"ח גבריאל חוניו.
"אנחנו מצפים מהדירקטוריון שיסתכל קדימה וייתן לנו אופק להתרחב. החברה שלנו לא התכוונה להנפיק חלום או לעשות סיבוב בבורסה", מבהיר בן שלום. "אנחנו חברה עובדת שאוהבים אותה והיא חסרה בבורסה. אנחנו לא סטארט־אפ. אנחנו חברה פעילה שמביאה תוצאות ומראה צמיחה קבועה וגידולים מטורפים במשך עשרות שנים".
לא מתנצל על המשכורות של בני משפחתו
באותו תשקיף שנועד לגיוס אג"ח גם נחשפה העסקת בני משפחתו של בן שלום בחברה - אחיו, רעייתו, שלושה מילדיו, אחיינו ובן דודו - והעלאות שכר שהעניק להם. בין היתר נחשף כי חוזי ההעסקה החדשים שנחתמו סמוך לגיוס הגדילו את הוצאות שכר המשפחה ב-5 מיליון שקל בשנה וכי שכרו של בצלאל בן שלום יעלה מ־30 אלף שקל בחודש ל־200 אלף שקל.
בנובמבר 2022 החל בן שלום להעסיק את בנו חננאל כמנהל אדמיניסטרטיבי בשכר של 20 אלף שקל בחודש. בתו, שירה דיין, הצטרפה לחברה בספטמבר 2022, כעובדת במחלקת בקרת איכות, בשכר של 8,000 שקל ל-60% משרה. בתשקיף צוין כי שכרה יעלה ל-20 אלף שקל ב-75% משרה. שכרה של רעייתו, אורית, מנהלת בקרת איכות בסניפי קיווי, שהיה 14 אלף שקל בחודש מאז 2014, הועלה ל-20 אלף שקל. עוד על פי הפרסום: אחיינו של בן שלום, שי, שהרוויח 15 אלף שקל כעוזר מנהל נכסים, היה צפוי להרוויח 25 אלף שקל בחודש עם השלמת הגיוס. והיו גם הלוואות בריבית נמוכה שהחברה העניקה לחמותו חנה דיאטשווילי ובן דודו יעקב בן שלום, העובדים בחברה כמה שנים.
הנתונים הללו שמו את בן שלום בצד השלילי של אור הזרקורים, ופורסמו ביקורות שלפיהן כספי הגיוס מיועדים להעלאות שכר לבני המשפחה. הוא מצדו לא מתרגש. "בני המשפחה שמועסקים בחברה חייבים להיות מקצוענים. הם נמדדים במקצוענות והם לא היו פה אם הם לא היו מתאימים לתפקיד", הוא אומר. "הנוחות היא שאני מכיר את התכונות הטובות שלהם ואת החוזקות שלהם. לדוגמה הבת שלי פיתחה עכשיו מותג חדש, שנקרא יידישקייט, לציבור החרדי והחודש תהיה ההשקה שלו. היא מוכיחה את הכישורים שלה והתרומה שלה לחברה יום־יום. הם תורמים לעסק משמעותית.
"האיש הכי עשיר בעולם עד לאחרונה הוא בעל המותג של לואי ויטון. כל הילדים שלו עובדים בחברה. הרבה אנשי עסקים מעסיקים את כל הילדים שלהם בחברות המצליחות שלהם. הילדים שלי לא מנהלים בחברה, הם כפופים למנהלים שהם לא בני משפחה".
ובכל זאת עדכנת את שכרם לשכר גבוה יותר סמוך להנפקה.
"הם התחילו בשכר נמוך בחברה ולקראת הנפקת האג"ח הותאמו המשכורות שלהם למשכורות הממוצעות במשק. אלה לא משכורות בשמים, אלא משכורות שמשוות את שכרם לשכר של בעלי תפקידים דומים במשק, אפילו ברף התחתון ביותר במשק. אני לא חושב ששכר של 20 אלף ברוטו למנהל מחלקה הוא מופרך.
"אי אפשר תמיד לרצות את כולם. תמיד יהיו כאלה שיפרגנו ואחרים שיבקרו. זה אנחנו, ומי שיקנה מניות של החברה כשנצא בהנפקה יראה את התמונה המלאה של הרווחים ומגמת הצמיחה. משפחה זה מבורך - הלוואי ובכל חברה היו יכולים לעבוד עם בני המשפחה והאנשים הנאמנים לבית ולעסק, במקום תחלופה של עובדים".
מבחינתו הבית והמשפחה כרוכים זה בזה. "הילדים שלי נולדו לאותה המציאות שאני נולדתי, אל תוך עולם העסקים. הם כל הזמן שמעו וראו את עולם המסחר. בין בני המשפחה, אשתי והבנות שלי, אנחנו ממשיכים לדבר על העבודה כל הזמן בבית. אי אפשר להתחמק מזה".
ולא רק מדברים. הבנות הצעירות של בן שלום הן "דוגמניות הבית" של המותגים קיווי והוינגמן קידס. "אני נכנס הביתה מהעבודה והדבר הראשון שאשתי אומרת לי זה 'אתה רואה, זה יותר ארוך, זה יותר יפה'. לא תעבור שעה בלי שנדבר על הבגדים. הבנות שלנו הן הדוגמניות של הבגדים. הן לא יתפרסמו בחוץ, אבל בבית אשתי מודדת עליהן הכול".
"רוב העם מכבדים ואוהבים זה את זה. הקיצוניים עושים בלגן"
בן שלום גדל כאמור בגאורגיה למשפחה מסורתית, ובגיל 28 החליט לחזור בתשובה. אך למרות זאת, הוא לא רואה סתירה בין העולמות ומלבד משפחתו, כמעט כל העובדים במשרדו חילונים. "הסביבה העסקית והחברתית שלי לא השתנתה עם החזרה שלי בתשובה בגיל 28. חברי הילדות שלי הם אותם חברים, סביבת המגורים שלי היא אותה סביבה והסביבה העסקית לא השתנתה. היום העולם החרדי משולב בעסקים בכל מקום".
באשר למאבק בין החילונים לחרדים במדינה, שהולך ומקצין, בן שלום דווקא מבקש להרגיע. "מה שגורם לבלגן זה קיצוניים מכל צד. רוב העם מכבדים ואוהבים זה את זה - חרדים, ערבים, חילונים, דתיים - אבל יש קיצוניים שלוקחים אותנו למקומות לא טובים".
אתה חשוף, כמו כולם, לאירועים שבהם מורידים נערות מאוטובוסים בטענה ללבוש "לא צנוע", התקפות נגד חרדים או אירועים של שירת נשים באוטובוס בנוכחות חרדים.
"איפה רואים את זה? בחדשות. קרו כמה מקרים קיצוניים ואותם מראים והם מועצמים הרבה מעבר למציאות. אני חושב שאנחנו כמדינה ועם לא במצב כל כך קשה. אני נפגש בחיי היומיום שלי עם כל חלקי החברה הישראלית, ואני חי עם כולם ויש כבוד הדדי עם כולם. אין פה שנאה בין אוכלוסיות שלמות, יש פה כמה אירועים קיצוניים וכמה אנשים קיצוניים שמסיתים".
"אני לא מעורב בפוליטיקה, זה לא מעניין אותי"
כאיש עסקים מה חשבת על סגירת החנויות במתחמי ביג ובקניונים לטובת המחאה נגד הרפורמה המשפטית?
"אני לא בנאדם פוליטי אבל ההחלטה לסגור מתחמים כפי שקרה לאחרונה לדעתי לא הייתה תקינה. זה לא תקין לערבב בין העולמות. יש עולם עסקי ויש עולם פוליטי - מה הקשר בין זה לזה? אתה לא יכול לבנות מערכת עסקית ולהשתמש בה בפוליטיקה. זה ניגוד אינטרסים מוחלט. זו חציית קו אדום חמורה מאוד לדעתי.
"אנחנו אנשי עסקים, באנו להתפרנס. אם אוכלוסייה מסוימת חושבת שהיא בוחרת מפלגה כזאת או אחרת, וייכנס מישהו לחנות ויגידו לו 'אני לא מוכר לך סחורה כי אתה בוחר כך וכך' - זו כפייה הכי קשה שיכולה להיות. זה הרבה מעבר לכפייה, זו דיקטטורה הכי קשה שיכולה להיות.
"עזבו את הנזקים הכלכליים. המחשבה שדבר כזה קורה בחברה הישראלית היא פגיעה בדמוקרטיה בצורה מטורפת. לא צריך לערבב. שכל אחד יכבד את רעהו, מי שרוצה להפגין יפגין ומי שלא לא, אבל מה קשורים העסקים?".
אתה תומך ברפורמה המשפטית?
"אני לא מעורב בפוליטיקה. למדתי בחיים שאיפה שאני לא יכול להשפיע, אני לא נכנס. אני לא מכיר את הצדדים ולא מכיר לעומק את החקיקה שעומדת על הפרק, אז אני לא נכנס למי צודק. אני לא בטוח שכל מי שנמצא בהפגנה יודע עבור מה הוא מפגין. אני בטוח שרבים לא יודעים. שאלתי כמה שהפגינו והם לא ידעו להסביר לי, ואני בעצמי לא יודע. אז אני לא שם, ולא מעניין אותי להיכנס לשם. אני גם לא מביע דעה כשהנושא עולה על הפרק. אני אומר: תשאירו את זה למי שמתעסק בזה ומבין בזה".
כשאתה לא מתערב אתה גם נוקט סוג של עמדה, כי מי ש"מתעסק בזה", כלשונך, ומקבל החלטות אלה הפוליטיקאים שמקדמים את הרפורמה.
"מקבלי ההחלטות הם נבחרי ציבור, הם אלה שנבחרו על ידי העם, ואם רוב העם בחר בהם לנו להם להחליט. איך אני יכול לבוא נגד הבחירה של רוב העם? זה לא מקומי. נבחרו נציגים אז תכבדו אותם ותנו להם לעשות את העבודה".