צילום: דולפין וילג'
כמה וכמה גלגולים עבר כפר הנופש 'דולפין וילג'' שבשבי ציון עד שזכה לאחרונה לעיצוב מחדש, המחבר את הכפר עם הים ומגשר על הפער, תוך שהוא מכניס את הטבע, את הצבעים, את הנופש, את השקט והאדמה, אל תוך החדר. "מה שמיוחד מבחינתי זה שה'דולפין וילג'' הוא בשבי ציון והוא לא מנותק מהסביבה, אלא יש פה מיקרוקוסמוס שלא קיים בהרבה מקומות. ללוקיישן יש את האיכויות שלו, יש בו הכול ואפשר להגיע לכל מקום ברגל או באופניים. אין עוד הרבה מקומות כאלה בארץ", מסביר רן וינרבה, הבעלים החדש של כפר הנופש הצפוני, והוא צודק, יש מעט כפרי נופש בסמוך לרצועת חוף פסטורלית.
בראשית שימש המקום בית הבראה קלאסי של פעם, שקרוי על שם בית הדולפין המפורסם במושב, מלון הבוטיק הראשון בישראל שאירח שועי עולם. מאז חווה כמה גלגולים, האחרון תחת שרביטו של וינרבה, שעשה בו מהפך. 22 החדרים הפרוסים במרחב עברו סטיילינג והלבשה מחדש, במטרה להכניס את הים לכפר. "היה נתק," הוא טוען, "המקום לא שידר מספיק חופש והייתה חסרה אווירה". בינואר קיבל וינרבה את המפתחות למתחם ונכנס לאירוע השיפוץ, מלווה במעצבת אסנת נוביק, ובסוף מרץ נפתח הכפר מחדש.
מה היה המוטו העיצובי?
"להכניס את הים פנימה, ולהמחיש אותו לאורחים. בגלל הקרבה לחוף רציתי לדמות כפר גולשים, ולמרות שאיני גולש, כי אני חסר קואורדינציה, יש לי חברים גולשים שאיתם ישבתי להבין מה יהפוך את המקום למיוחד. אנשים אוהבים אתרי גולשים, יש בזה משהו צעיר ומושך. הוספנו מקלחת חוץ לשטוף ציוד ותלינו גלשנים בכמה מקומות, כדי להכניס אווירה בנגיעות ולא בעודף. הוספנו עגלות חוף שאורחים יכולים לקחת לים, ויש בהן הכול: מחצלת, כיסא ושמשייה, והן תורמות לאווירה. אזור הספא, שכולל ג'קוזי, מיועד להפוך למרכז וולנס עם שיעורי יוגה וטיפולים בבוקר, ובערב יארח אירועים פרטיים". החזון, לדבריו, נבנה בהדרגה וכל פעם הוא הוסיף משהו. "אם הרגיש לי שיש מקום עירום או פינה שדורשת תשומת לב, מילאנו את החסר".
מי טיפל במתחם?
"אני התעסקתי בשיפוץ ואסנת השלימה בפיניש, בליקוט הפריטים ובמיקום שלהם. זה הקסם שלה, היא יודעת להניח דברים במקום", הוא מפרגן. מזה שנים שוינרבה עוסק בבנייה ובשיפוצים, והוא מחובר לתחום מילדות. "אני מתחבר לעבודת כפיים, אוהב לשפץ וללכלך את הידיים", הוא מגלה. "ידעתי איך אני רוצה שהדברים ייראו והכנתי צ'ק ליסט של רעיונות והשראה. הדבר שהכי היה חסר זה הלב, מתחם מרכזי שיחבר הכול, כי זה הרגיש כמו יחידות נפרדות בלי קשר".
הקבלה, שהייתה מנותקת לחלוטין, הועתקה לכניסה למבנה המרכזי וממנה נמתח ציר ישיר לחצר, וכך נגלה היופי הטבעי. "אנשים חושבים שזה בית פרטי, ואז הם נשאבים דרך המסדרון הראשי למעין צומת מרכזי, שממנו אפשר לראות את החדרים בצדדים ולהבין שזה מתחם רחב ידיים". על הציר, שחלקים מקירותיו נשארו נטולי טיח בכוונת מכוון, שוכן
חדר האוכל ששופץ ויש בו מכונת קפה לשימוש חופשי. חלל נוסף משמש מעין לובי ומרכז התכנסות, שלדבריו "מחבר את האנשים. בערב האורחים מביאים אוכל והאזור מתמלא חיים ומשמש נקודת חיבור לכולם - הלב של המקום". בחצר החיצונית כמה פינות ישיבה כיפיות ושמשיות קרושה אופנתיות שמתכתבות עם הקו הטבעי.
את החדרים רצה וינרבה לשפץ לעומק, כי הרגיש שהם לא מספקים, אבל בסופו של דבר נגיעות צבע והלבשה נכונה עשו את העבודה. תקרת החדרים גבוהה ובמרביתם גרם מדרגות המוביל לגלריה לילדים. "התלבטנו איך להתמודד עם קיר גבוה ומה לעשות. חשבתי על מדף בגובה ואסנת לקחה את הכיוון אבל עיצבה את הקיר בפריטי קש ושמיכת חוף, שיצרו מראה טבעי. הפריטים מונחים בסדר שיש בו זרימה של הגוון, מקש בהיר לירקרק". נוביק הוסיפה ליד המיטה שרפרפי עץ בלוק כפרי, מוטות וילון מענפים טבעיים ובדי פשתן בהירים. בקיר אחר תלתה סל קש עם מגבות ים, לשימוש האורחים. פריטי הטקסטיל נבחרו בגוונים שמתכתבים עם ים וטבע, צבעי חול וכחול. "רצינו להעניק לחדרים את הכיוון שמגיע להם, כי המוטו הוא כפר נופש על הים, ולא היה שום מוטיב שקשור אליו, ולי זה היה חסר מאוד", מספרת נוביק. כמי שעוסקת בתחום כבר 25 שנה ועיצבה הרבה כפרי נופש וחדרי אירוח, חשה שהיה נתק. "העלינו רעיונות משותפים, קיבלתי יד חופשית ועשיתי בעיקר סטיילינג כדי להכניס את הים, את הנופש, השקט, הצבעים, האדמה ואת הטבע לתוך החדר. דמיינתי גוונים של חול ושל ים וחומרים טבעיים, הרבה קש, טקסטיל בגוונים הנכונים, ענפים סחופים, סנדות, חומרים הכי טבעיים שיש".
המתחם נהנה לאורך השנים מגינון מטופח. "צוות המיתוג זיהה שיש כאן משהו מיוחד, כמו גן נעלם. מבחוץ רואים שהכול ירוק, ובפנים מתגלה מתחם עם ירוק בין היחידות ובשבילים, שמרגיש קצת חבוי", אומר וינרבה. "אני אוהב שהירוק נכנס פנימה דרך הוויטרינות והצמחייה עוטפת מכל עבר. מצד שני היה עומס אז פתחנו והקלנו אותה".
נוביק מצטרפת לתחושות: "אני אוהבת שהג'ונגל הירוק חודר מהחלונות ומרגישים בטבע".
את מתחברת לסגנון באופן אישי?
"גדלתי בימית, אז החיבור של חוץ ופנים מדבר אליי. אני לא אוהבת חדרים מודרניים על שפת מים, אלא מחברת לטבע, שיתכתבו עם הסביבה ולא יהיו מנותקים, ובאופן כללי מעדיפה חומרים אמתיים, לא סינתטיים ותחליפיים". את התחושה הטבעית המשיכו וינרבה ונוביק גם בגגוני הכניסה לחדרים, שעשויים מקש על סנדות עץ גולמיות. בשטח פוזרו מתקני גריל מדוגמים בלוק כפרי שמשתלב היטב. בהמשך מתוכננת בריכה קטנה בטבורו של השטח, בר וטבון פיצות. יש גם אופניים ומוזיקת רקע שמכניסה לאווירה ואפילו
חנות קטנה ושיתופי פעולה עם מועדון הגלישה. אף שמדובר בכפר נופש, השירות מלונאי וכולל קבלה, שירות חדרים, ארוחת בוקר ומעטפת מלאה באתר אירוח קצת שונה. "אנשים לא רוצים מלון גדול או מלון בוטיק" מדגיש וינרבה, "הם מחפשים מקום עם עיצוב קליל ומתוך האקלקטיות נוצר החיבור".
החלום והביצוע נפגשו?
"כן, למרות הדד ליין הקצר, כנגד כל הסיכויים, זה היה פרויקט כיפי. רן עמד בזמנים והיו בעלי מקצוע טובים. לדעתי הצלחנו לשדר את מה שרצינו, אנשים חווים את מה שניסינו להעביר ביג טיים", משבחת נוביק. וינרבה מסכם שהתגובות מהשטח אוהדות: "אני מקיים לא מעט שיח עיצובי עם אנשים ושומע שיש את הנגיעות שצריך ושהעיצוב מעביר את המסר".