אי־אפשר להישאר אדיש: ההדרה המגדרית מחזירה אותנו לאחור
הכותבת היא יו"רית שדולת הנשים בישראל
מזה כעשור אני מזמינה נשים וגברים למפגשים על שוק ההון, לשמוע מומחי ומומחיות תוכן, לשוחח או להקשיב להרצאה. מזה כעשור אני מגלה שוב ושוב כי כאשר ההזמנה היא כללית, נשים על־פי רוב בוחרות שלא להגיע, ובחדר בעיקר מצויים גברים; וכאשר ההזמנה היא אישית, מנוסחת בלשון הפונה לנשים, ומיועדת לנשים שאנחנו מכירות, שהן כבר לקוחות או שהן ברשימת התפוצה שלנו, ברור להן שהן מוזמנות, והן מגיעות ומשתתפות, והחדר מתמלא בנשים שנוכחותן בולטת, גם אם לצדן יש מיעוט של גברים המגיעים אף הם.
המציאות היא שנשים מרגישות בנוח יותר בחברה של נשים, וגברים מרגישים בנוח יותר בחברה של גברים. נוח לנו יותר עם השפה, עם האסוציאציות, עם התכנים, עם תרבות הדיבור. אולי כך נולדנו, וכך יהיה תמיד, ואולי כך תורבתנו, ובעוד כמה דורות נמצא את עצמנו מתנהלים ומתנהלות אחרת, אבל לנוחות הזו יש מחיר כבד, ולכן מרבית העולם המפותח שואף להפחית את ההפרדה המגדרית. אסוציאציות שונות, תכנים שונים, חוויות חיים שונות, שפה שונה, מעוררים מחשבה, מרחיבים אופקים, מאפשרים לנו להסתכל על דברים מנקודות מבט חדשות, מפחיתים חשיבה קבוצתית ושבלונית, מאפשרים חדשנות.
החובה והאחריות
יש אנשים ונשים שזה מפחיד אותם. יש כאלה שמעדיפים או מעדיפות לחיות חיים שבלונים, לא להתפתח ולהיפתח. יש אנשים שמעדיפים שסביבם יהיו רק אנשים כמוהם, וכמה שיותר דומים, כך ייטב. זכותם וזכותן להזמין, לבחור לשהות, להתקרב למי שמתאים להם ולהן. אבל אין בחברה מתוקנת לאף אחד או אחת זכות להגביל את התנועה במרחב של אנשים אחרים.
מעבר לזה, זה ברור לכולנו שבחברה תרבותית וליברלית מוטלת עלינו החובה והאחריות להימנע מהדרה, להימנע מלסמן אנשים כלא רצויים על בסיס מינם או המגדר שלהם, בדיוק כפי שיש להימנע מלעשות כן על בסיס דת, צבע עור או עמדה פוליטית.
בתרבויות רבות נוצרו בעיקר שתי החרגות: 1) מקלחות ושירותים בהם ההבדלים הפיזיולוגיים בין גברים לנשים מגדילים את אי־הנוחות 2) מרחבים דתיים של קבוצות מסוימות המתעקשות על כך, אבל במרבית העולם המערבי, גם במרחבים אלה ההדרה כבר מוסרת בהדרגה. בבתי כנסת רבים בעולם מוסרות המחיצות, ובשירותים ציבוריים רבים מוותרים על הפרדה, ותאי השירותים הסגורים מספקים את הפרטיות הרצויה לכולם וכולן ללא צורך במרחבים נפרדים.
התגברות ההדרה
בישראל של החודשים האחרונים אנחנו עדות בדיוק למגמה ההפוכה - להתגברות ההפרדה וההדרה, להיאחזות בהבדלים, בסיבות דתיות, בדעות קדומות, כדי לדחוק החוצה מהמרחב נשים, רק בשל היותן כאלה.
כמו כותרת האקונומיסט: "חברות שנכשלות ביחסן לנשים - כושלות" - אנחנו לא יכולות להישאר אדישות למציאות המתרחשת כיום במדינת ישראל, להתחזקות מופעי ההדרה, לדרישות להפרדה מגדרית, לרצון להשאיר אותך מחוץ לחדר. אם את רוצה להשקיע בעתיד שלך, בעתיד של כולנו - זה הזמן להצטרף למאבק.
רמיסת זכויות של אנשים אחרים לא מחזקת את היהדות - היא מחזקת את השנאה. זה לא מוסרי, ואני מקווה שתסכימו שגם לא יהודי למחוק פנים של אישה משלט חוצות, להשאיר ילדה בתחנת אוטובוס, למנוע פרנסה מנהגת, להעליב אישה כי היא לא מספיק צנועה.
אם אנחנו רוצות שמדינת ישראל לא תיכשל, חייבת להיות אמירה חברתית ברורה שבישראל הזכות להפרדה נעצרת בדחיקה מהמרחב הציבורי - אין ואסור שתהיה בישראל זכות להדרה.
