דוד אמסלם, הליכוד (ציוץ בטוויטר, 10.9.23) / צילום: יוסי זמיר
שופטי בג"ץ בלמו השבוע את החלטת שר התקשורת, שלמה קרעי, והשר הממונה על החברות הממשלתיות, דוד אמסלם, לפטר את יו"ר הדואר מישאל וקנין, וקבעו כי הוא יישאר בינתיים בתפקידו. עבור השר אמסלם זו הייתה עוד הוכחה לאיפה ואיפה ששוררת לטענתו ברשות השופטת. "את המנכ"ל הקודם (של הדואר) הם הזיזו בדיוק בעשר דקות", הוא כתב בטוויטר, "אז זה היה לגיטימי ומותר, היום כמובן שזה אסור ומסוכן… ואתם כבר יודעים למה". ובאמת למה? ניסינו להבין.
מנכ"ל הדואר שעליו מדבר אמסלם הוא דני גולדשטיין. גולדשטיין מונה כבר במרץ 2015, וסיים את תפקידו בפברואר 2022, לאחר כשבע שנים בתפקיד. סיום תפקידו נעשה כשמונה חודשים לאחר הקמת הממשלה הקודמת, ולאחר זמן רב אף יותר בתפקיד של שר התקשורת הקודם, יועז הנדל, שנכנס למשרד כבר במאי 2020, בממשלת נתניהו־גנץ (הנדל עזב בסוף 2020, וחזר ביוני 2021). כלומר, קשה למצוא הצדקה לביטוי "עשר דקות", בו השתמש אמסלם, לא מבחינת זמן הכהונה הכולל בתפקיד של גולדשטיין, ולא מבחינת זמן הכהונה בתפקיד של השר הממונה.
מה שנכון הוא שגולדשטיין סיים את תפקידו זמן קצר לאחר מינויו לתפקיד של היו"ר הנוכחי, מישאל וקנין. על פי דיווחים בעיתונות מאותה תקופה, ייתכן שהדבר קשור לביקורת הקשה שנמתחה אז על המצב שאליו הגיע הדואר, אך בכל מקרה אין מחלוקת על כך שליו"ר ולחברי הדירקטוריון ישנה סמכות חוקית להחליף את המנכ"ל (בפועל, לפחות מבחינה פורמלית, גולדשטיין התפטר מתפקידו, כך שהדירקטוריון לא נאלץ לפעול).
זה מביא אותנו לבעיה השנייה בטענה של אמסלם. הוא השווה בין מנכ"ל הדואר שלכאורה הוזז אז, לבין יו"ר החברה, שהדחתו נבלמה כעת. אלא שבעוד שסיום תפקיד המנכ"ל על ידי הדירקטוריון הוא עניין שמוסדר בצורה מפורשת בחוק - סעיף 42 בחוק החברות הממשלתיות - הדחה של יו"ר מכהן של חברה ממשלתית היא עניין מורכב, וככל הנראה חסר תקדים (ראו בהמשך). אמסלם סירב אמנם לבקשתנו להתייחס לדברים, אך גם אם נניח שהוא היה רוצה לטעון שהנדל בחש מאחורי הקלעים בתהליך סיום תפקידו של גולדשטיין, אי אפשר להכחיש שמבחינה פורמלית המהלך בוצע בהתאם לכללים.
ואיך לעומת זאת בוצע המהלך שהובילו קרעי ואמסלם להדחת יו"ר הדואר? כפי שהסבירה לנו עו"ד עדנה הראל-פישר, ראש התוכנית לאתיקה שלטונית ומאבק בשחיתות במכון הישראלי לדמוקרטיה, סעיף 22 לחוק החברות הממשלתיות קובע שכדי להדיח יו"ר מכהן השר או השרים הרלוונטיים צריכים להתייעץ עם רשות החברות הממשלתיות וגם לבסס תשתית כלשהי לכך שהוא "אינו ממלא את תפקידו כראוי" (הנדל, אגב, החליף את היו"ר הקודם, חזי צאייג, רק לאחר תום קדנציה בת שמונה שנים, ולכן לא נדרש להליך כזה). החלטת בג"ץ שעצרה את הליך ההדחה לא כללה נימוקים, אך לפחות מתשובת המדינה להליך ניתן ללמוד כי ההדחה של יו"ר הדואר (שמוגדרת שם כ"אירוע תקדימי") יצאה לדרך שלושה חודשים בלבד לאחר כניסתו של קרעי למשרד, וכי להחלטה לא קדמה התייעצות עם רשות החברות, ולא היה בה ביסוס של תשתית עובדתית התומכת "בהפעלת סמכות חריגה כזו".
בשורה התחתונה: דבריו של אמסלם לא נכונים. מנכ"ל הדואר הקודם לא הוזז "תוך עשר דקות", אלא לאחר שבע שנים בתפקיד, וכשמונה חודשים לאחר הקמת הממשלה. סיום תפקידו בוצע בהתאם לכללים המופיעים בחוק החברות הממשלתיות. ניסיון ההדחה הנוכחי של יו"ר הדואר יצא לדרך תוך שלושה חודשים מכניסתו של השר לתפקיד, ועל פי תשובת המדינה הוא לא עמד בכללים שמגדיר החוק.
תחקיר: אביה שקלאר־חמו