שוב הציבור כולו ישלם על גחמות פופוליסטיות של פוליטיקאים. וגם על התמימות של הציבור הרחב (שאותם פוליטיקאים לוקחים בחשבון), בהכללה כמובן, שמתקשה להפנים שהחיים הם בדרך־כלל משחק סכום אפס - אם מישהו מקבל משהו "בחינם", כנראה שמישהו אחר יצטרך לשלם בתמורה. ואם לא ברור מיהו אותו "מישהו", מותר להניח שאלה יהיו כולנו.
● בלעדי | פשרה בין הקבלנים למדינה: יקבלו פיצוי של מאות מיליונים על ביטול ההצמדה לתשומות
● דעה | קרן התחזוקה לבניינים גבוהים מעוררת שורה של שאלות לגבי היטלי ההשבחה בפרויקטים
תזכורת: לפני שנה וחצי הוביל שר השיכון, זאב אלקין, תיקון חקיקה שזכה להמון תשומת־לב ציבורית - הפסקת ההצמדה המלאה של מחירי דירות חדשות למדד תשומות הבנייה. זה קרה אחרי חודשים שבהם המדד קפץ חודש אחרי חודש, בעיקר סביב קפיצת מחירי השינוע בימים של פוסט־קורונה. כשמחירי קרקעות שנרכשו תפסו לא פעם מחצית ואף יותר ממחיר דירה, בהחלט היה לגיטימי לדרוש מהקבלנים לנקוב מחיר כמעט סופי בחוזים (רק 40% צמוד למדד). שישקללו מראש את הסיכון שעלול לנבוע להם מהתייקרות הברזל והבטון, בלי לגלגל הצמדה מלאה לרוכשים, שאינם מודעים בהכרח למשמעות של קפיצה של 5%־10% במחיר עד למועד התשלום וקבלת המפתח.
כשאלקין נכנס עם הראש בקיר
אבל אלקין לא הסתפק בזה ורצה הרבה יותר מחיאות כפיים. לא רק שינוי כללים בעסקאות עתידיות, אלא גם באלה שנעשו. החוק, הוא קבע, יחול רטרואקטיבית, על דירות שנמכרות בהגרלה. זאת, למרות שהקבלן התחייב מראש למחיר סופי למ"ר, במכרז שזכה מי שהציע את המחיר הנמוך ביותר, וכשהיה כתוב במפורש בתנאי המכרז שהמחיר צמוד לתשומות הבנייה.
האבסורד הוא שמהרגע הראשון לכולם היה ברור שאלקין נכנס עם הראש בקיר. פקידי משרד המשפטים העריכו כי המדינה תיאלץ לפצות קבלנים בסכומי עתק. בכירי אגף התקציבים נבהלו מהמשמעות לקופה הציבורית. אפילו בכירים במשרד השיכון ניסו להניע את אלקין מההחלטה הגורפת. אבל השרים עצמם - כן, גם בממשלה הקודמת - לא רצו לעצור את החגיגה "החברתית". ולא פחות חשוב, הם הניחו שהסוגיה המשפטית תיגרר לממשלה הבאה. ומי יזכור שמדובר בפארסה צפויה מראש, מימי הממשלה הקודמת?
אבסורד נוסף היה שכל זה נועד לתת הטבות לזוכי מחיר למשתכן, שגם ככה מסובסדים על חשבון כולנו. עשרות אלפי זוכים, שפתאום אמרו להם שהם ישלמו פחות. כי כשמדובר בכספי ציבור, למה שלא נפנק אותם בהטבה על גבי הטבה?
אז כעת, היועצת המשפטית לממשלה ובכירי משרד האוצר והשיכון מנסים להוציא את האבן המיותרת במינימום נזק. אבל גם הם יודעים שזה יקרה גם בפעם הבאה. התשואות והדיבידנדים הפוליטיים מחולקים פה רק על בסיס הישגים קצרי־טווח, גם אם נשלם בריבית דריבית אחרי שנים על אותן החלטות. תשאלו את הממשלה הנוכחית למשל, שתחלק בשמחת תורה ממתקים "בחינם".
