באואר הוא סופר, מבקר ספרות, קולנוע ותרבות אמריקאי
בעשור שבין מלחמת העולם הראשונה, ששמה קץ למוסר הוויקטוריאני, לבין הקריסה הכלכלית ב־1929, שהחלה את השפל הגדול והכינה את הקרקע למלחמת העולם השנייה, אמריקה ידעה תקופה של שגשוג ומודרניות מלאת חיוניות.
● היצירה הזו הוצגה במרתף של כנסייה. היום היא נחשבת לאחת מפסגות האמנות במאה ה-20
● ספר ההרפתקאות הזה ממשיך לרתק את דמיונם של הקוראים
● מאחורי הסמל של הכיכר האדומה במוסקבה
כפי שיקרה שוב בשנות ה־60, הדור הצעיר תפס את מרכז הבמה, האזין למוזיקה חדשה ומהפכנית (ג'אז), נטל סמים וזלזל בהוריו. בשנות ה־20 ה"נעורים הבוערים" מצאו ביטוי ביצירת הביכורים של פרנסיס סקוט פיצג'רלד; הספר "בואכה גן עדן" הפך את הבחור בן ה-24 שנשר מלימודים באוניברסיטת פרינסטון לסמל ודובר הדור.
"אני חושב שעשיתי משהו שהוא שלי"
"בואכה גן עדן" היה בוסרי ונרקיסיסטי - אבל זה חלק מקסמו. אותם מאפיינים, למרבה הצער, החלישו את הרומן השני שלו, "היפה והארור" (1922). לדעת רוב המבקרים הרציניים, בשנות העשרים פיצג'רלד (שהגה את המושג "עידן הג'אז" ואת המילה "Flapper" המתארת אישה צעירה ומשוחררת) היה פחות דמות ספרותית ויותר ידוען. התדמית הזו התקבעה בשל ההתנהגות השטותית שלו ושל אשתו זלדה, שהפכה אותם לכוכבים במדורי הרכילות.
ב־1924 בני הזוג פיצג'רלד עברו לצרפת, שם היה לזלדה רומן, ואז היא ניסתה להתאבד. ההתפתחויות האלה שינו את פיצג'רלד. "גדלתי סוף כל סוף", כתב למקסוול פרקינס, העורך שלו בהוצאת הספרים "סקריבנרס". "אני מרגיש כעת שיש לי כוח עצום בתוכי". הוא קרא את הסופר ג'וזף קונרד, ששיבח חומרה וטוהר בכתיבת פרוזה. ב־27 באוקטובר 1924, כתב לפרקינס: "אני שולח לך את ספרי השלישי: 'גטסבי הגדול'. אני חושב שסוף כל סוף עשיתי משהו שהוא באמת שלי".
טקסט מעוצב להפליא מבחינה צורנית
הוא צדק - ועוד איך. "גטסבי" שפורסם ב־1925, הוא ללא ספק אחד הרומנים הגדולים שנכתבו באנגלית. זה לא רק סיפור המסופר באופן מרתק, שלוכד תקופה בחיוניות ובחסכנות גדולה, אלא יצירת אמנות מלאת יופי. הספרים הקודמים של פיצג'רלד היו אפיזודיים, עם שינויים חדים בסגנון ובפרספקטיבה: דקה אחת הוא נשמע כמו המשורר החולמני רופרט ברוק, ואחר כך כמו מבקר הספרות החריף ה' ל' מנקן. "גטסבי" היה האנטיתזה לזה: טקסט מעוצב מבחינה צורנית, עם פרספקטיבה עקבית, איפוק כשל שיר הייקו ואחידות מבנית דוגמת סימפוניה גדולה.
על "בואכה גן עדן", כתב הסופר והמבקר הספרות האמריקאי אדמונד ווילסון: "לסקוט פיצג'רלד היה דמיון אבל לא היה לו שליטה אינטלקטואלית עליו; הוא תיאר יופי אך הוא לא ביטא שום אידיאל אסתטי; והוא בורך בכישרון הבעה ללא רעיונות רבים לבטא". כעת היה לפיצג'רלד כל מה שווילסון אמר שחסר לו. "גטסבי" הוא יצירת מופת של כתיבה ממושמעת. כל משפט חשוב, כל מילה במקומה, והפרוזה לא פחות ממרהיבה.
לרומם את הגיבורים לרמה מיתית
הקול המספר הוא של ניק קרוויי, איש צעיר מהמערב התיכון החי בין העשירים באי הצפוני של לונג איילנד בקיץ 1922. לא רחוק משם חיה בת הדודה שלו, דייזי ביוקנן, עם בעלה השחצן, טום ביוקנן; השכן שלו הוא המיליונר המסתורי ג'יי גטסבי, שנודע בזכות המסיבות הראוותניות שלו. בהמשך מתברר לניק שגטסבי צבר את הונו כדי להרשים את דייזי, אחריה חיזר לפני שנים רבות והוא כרוך אחריה עד היום.
עלילה שכזו יכולה להפוך בקלות לאחת המעשיות הרדודות שכתב פיצג'רלד עבור העיתון "סאטרדיי איבנינג פוסט". אבל פיצג'רלד מרומם את גיבוריו לרמה מיתית. אנו חשים שאנו עדים לכל פעולה או הערה שלהם, לא משנה כמה הן שגרתיות, במסגרת התייחסות לנצח; תחושה שבאה לידי ביטוי ברומן באמצעות מודעת פרסומת בה נראה אדם העוסק במאגיה שחורה. רואים בה שתי עיניים עצומות המסתכלות מטה, כמו אלוהים, על ההבלים של בני התמותה.
הקולגות הכירו בחשיבות הספר
מבקרים רבים קראו את "גטסבי" כמתקפה על הערכים האמריקאיים. פסקה שהופיעה בשנים האלה על גב הספר (מהמהדורה הבריטית) מגדירה את היצירה כ"רומן הטוב ביותר על אמריקה ועל החור שבלב החלום".
"גטסבי" מהלל את החלומות והאמביציות של גיבוריו, אף שאלו חדורי פאתוס ואבסורדיים. בספר ניכרת הרומנטיות החזקה של פיצג'רלד, אבל גם הגינוי המוסרי שלו - כל אחד מהם מאזן באופן אלגנטי את האחר. או כפי שכתב מבקר הספרות האמריקאי ליונל טרילינג: "חומרת השיפוט המוסרי שלו" ממותנת על ידי "העדינות כלפי התשוקה האנושית". הקולגות של פיצג'רלד הכירו בחשיבותו של "גטסבי" מייד עם צאתו. הסופר ת"ס אליוט אמר שהספר הוא "הצעד הראשון שעושה הסיפורת האמריקאית מאז הנרי ג'יימס".
אבל "גטסבי" נכשל. תשע שנים אחר כך יצא "ענוג הוא הלילה" - יצירה יפה שחסרה בה הצורה המושלמת של "גטסבי". גם הספר הזה נכשל.
ב־1940, השנה בה פיצג'רלד מת, כתסריטאי הוליוודי מחוק, ספריו מכרו בסך הכל 72 עותקים. הוא הוכר כרב אמן ספרותי רק שנים אחר כך, ו"גטסבי" - שמכר מאז מיליוני עותקים - זכה להכרה כרומן האמריקאי אולי הגדול מכולם.