חייל צה''ל בגבול לבנון, השבוע / צילום: Reuters, Ammar Awad
אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר וכיום נשיא מיינד ישראל, גוף שמייעץ לגופים ביטחוניים ומדיניים בנושאי הביטחון הלאומי של ישראל ומקיים רשת השפעה בינלאומית
מאז "שומר החומות" תרחיש של מלחמה במספר זירות במקביל נכנס ביתר שאת למערכת השיקולים של הדרג המדיני והצבאי. גם במלחמה הנוכחית בולטת האפשרות של התרחבות המערכה לתוך ישראל וליו"ש ובתרחיש הכי מסוכן, ללבנון. חמאס אומנם גבה מחיר כבד וכואב מאוד מישראל, אך הוא לא האיום הצבאי המשמעותי ביותר עליה, אלא חיזבאללה, ממנו חמאס "העתיק" ומימש את תוכניתו - פשיטה לתוך ישראל של כוחות מיוחדים מובחרים.
● ישראל מתגייסת: גלובס מציג את היוזמות האזרחיות והעסקיות לסיוע בזמן המלחמה
● דעה | "אירוע תקדימי כל קנה-מידה": האלוף שבטוח - כך המלחמה צריכה להסתיים
● גיורא איילנד: אם רוצים אי פעם לראות את החטופים בחיים - זה מה שצריך לעשות
חיזבאללה כבר התערב במלחמה באמצעות תקיפת מוצבים בהר דב ולאחר מכן לעבר מוצבים בגליל, לאחר הרג לוחמיו מתגובת צה"ל לפרובוקציות מלבנון. לאור השלכות פתיחת חזית צפונית, אסור לעשות טעויות בהתנהלות מול חיזבאללה.
סביב שאלת ההסלמה בצפון קיימות שלוש אפשרויות לגבי התנהלותו והגיונותיו של חיזבאללה:
1 נסראללה חושש מעימות אך חייב להראות סולידריות עם חמאס: נסראללה מבקש להימנע ממלחמה כוללת עם ישראל. זאת לאור החשש מהמחיר שתשלם לבנון והאשמתו כמי שהמיט עליה חורבן בזמן שהיא גם כך בקריסה כלכלית ותשתיתית מתמשכת. הערכה זו משתלבת בתפיסה לפיה חיזבאללה הינו נשק יום הדין של איראן להרתעה מפני תקיפת מתקניה הגרעיניים והיא לא תרצה "לבזבז" אותו על הזירה הפלסטינית.
במסגרת ההיגיון הזה נסראללה יזהר מפעולות שיכולות להסלים לעימות לא רצוי עם ישראל. הירי לעבר המוצבים בהר דב ובגליל עשוי לשקף ניתוח מסוג זה לפיו נקרתה לחיזבאללה הזדמנות לרתק כוחות של ישראל לצפון ולהקשות על המאמץ בדרום, וזאת במחיר וסיכון נמוכים. ייתכן וחיזבאללה עדיין מעריך שפעולותיו לא יגררו את ישראל לתגובה מסלימה.
2נסראללה מחפש הזדמנות "להכות בקורי העכביש": נסראללה מזהה בעימות אליו נקלעה ישראל בעזה הזדמנות להנחיל לה מכה קשה ותבוסה צורבת. הישגי חמאס בתחילת המלחמה מייצרים לו "תיאבון" להשתתף ומחזקים את הערכתו שהקרע הפנימי גורם לישראל להיות חלשה כמו "קורי עכביש". מבית, קריסת לבנון עשויה לצמצם את החשש של הארגון מפגיעה בתשתיות המדינה ומהמחיר הפוליטי שהארגון ישלם.
תמריץ נוסף הוא הרצון לסכל נורמליזציה בין ישראל וסעודיה ולמנוע קואליציה אנטי-איראנית באזור ולהראות למשטר האיראני שהוא משתתף פעיל בציר ההתנגדות, במענה לדרישות האיראניות בחודשים האחרונים. מבחינת תזמון, ייתכן שהארגון מחכה לשעת כושר לאחר שחיקת הכוח הצבאי ההתקפי וההגנתי של ישראל בעימות בעזה.
אם נסראללה יבחר בדרך זאת יש להניח שינסה לחקות את מהלכי ההטעיה של החמאס ולהשיג הפתעה. ישראל מחויבת להניח שלא תמיד תוכל לקבל התרעה ולוודא מוכנות מבצעית מול התקפה בחזית הצפונית ללא התרעה וסימנים מעידים.
3 "מקסימום גיבוי במינימום סיכון": תפישת ביניים גורסת שנסראללה חותר להישג מוגבל. לפי תפיסה זו חמאס לא ייצא למבצע צבאי עם כל יכולותיו ללא הבטחה, לכל הפחות עקרונית, שיש לו גיבוי מנסראללה. תפישה זו מגובה בפגישות מהחודשים האחרונים בין חסן נסראללה, בכיר חמאס סלאח אלערורי ומזכ"ל הג'יהאד האסלאמי זיאד נ'חאלה, בהן הדגישו את חשיבות התיאום בין ארגוני ההתנגדות. חשוב לציין את ביקורו של שר החוץ האיראני בביירות בספטמבר, במהלכו נפגש עם נסראללה ובכירי חמאס וג'יהאד.
חיזבאללה עלול לסייע לחמאס באמצעות איום על ישראל מפני כניסה מסיבית לרצועת עזה. במילים אחרות, חיזבאללה ייצר משוואה מול ישראל - כל עוד היא תישאר בחוץ, גם נסראללה יימנע מכניסה; אך אם צה"ל ייכנס עמוק לעזה, גם חיזבאללה יצטרף למלחמה - תחילה על ידי מתן היתר לירי פלסטיני מתוך לבנון, ובהמשך אף לכניסה אקטיבית של חיזבאללה לעימות.
ישראל לא יכולה לקחת סיכונים
ישראל חייבת לבחון כל העת את ההיגיון על פיו פועל נסראללה והאם הוא משתנה. עד היום הניתוח הרווח היה כי הוא פועל על פי האפשרות הראשונה. אבל, לאור הכשל המודיעיני בחיזוי מהלכי חמאס ולאור האיום הכבד הגלום בתרחיש מלחמה בצפון, ישראל לא יכולה לקחת סיכונים או לטעות. עליה להניח שכל היגיון שאיננה יכולה לשלול הוא בספר התרחישים האפשריים. על כן על ישראל להיערך באופן מלא להחלטה של נסראללה להתערב בלחימה. במקרה של מידע מודיעיני קונקרטי על ישראל להפעיל מכה מקדימה ללא היסוס.
מעבר לכך על ישראל לבצע ארבעה מהלכים:
1 צריך למוטט את שלטון החמאס בעזה: עוד לפני כל מהלך מול חיזבאללה בעת הזו, חייב להיות מהלך צבאי מסיבי למיטוט שלטון חמאס בעזה ולגביית מחיר גבוה מאוד ממנהיגיה. ישראל לא תוכל לשקם הרתעתה ללא הישג הנראה לעין ובאופן ברור מול חמאס. אם נסראללה כבר החליט שייקח חלק במלחמה - אולי מהלך כזה יגרום לו לחשב מסלול מחדש. אם נסראללה טרם החליט על כך - מדובר במסר הרתעתי קריטי: מהלך ישראלי נחוש יאותת לו כי הסף הישראלי נמוך משנסראללה העריך ושהמחיר שישלם גבוה ממה שהעריך.
2 להגיב בחומרה על כל פרובוקציה מלבנון: על ישראל להבהיר במילים ויותר מכך בעשייה צבאית כי תגיב בחומרה מול כל פרובוקציה מלבנון. בנוסף על ראש הממשלה להכריז כי ישראל תראה את מדינת לבנון כאחראית לכל התקפה היוצאת משטחה ותגיב בהתאם נגד תשתיות המדינה הלבנונית וכל מקום שממנו תצא מתקפת טרור נגד ישראל.
3 להקים קבינט חירום מאוחד: על ראש הממשלה להקים קבינט חירום שמורכב מכל מפלגות המרכז בישראל ולהיות מאויש ע"י פוליטיקאים מנוסים ששירתו כרמטכ"לים ראשי ממשלה ושרי ביטחון, כמו בני גנץ, יאיר לפיד וגדי אייזנקוט. בפני הקבינט עומדות דילמות אסטרטגיות ומוסריות כבדות משקל ועל כן מוטב שהוא יכלול אנשים הראויים לעמוד בפני אתגר היסטורי זה.
4קשר הדוק עם ארה"ב: יש לנהל שיח הדוק עם הממשל האמריקאי בנוגע לתרחיש של התדרדרות לעימות בזירה צפונית כדי שארה"ב תבהיר כבר היום כי היא תעמוד לצידה של ישראל. ההצהרה של הנשיא ג'ו ביידן כי הוא מחויב לביטחון ישראל והדיווחים על שליחת כלי טיס וכלי שיט למרחב הישראלי חשובים. יש לגבות זאת בתאום בכל הרמות בין הצבאות וההנהגות ובשליחת סיוע אמריקאי צבאי, שיאפשר לישראל לנהל לחימה מוצלחת בשתי חזיתות לאורך זמן.
חוסן חברתי אמיתי
למרות הכישלון הקטסטרופלי בשמחת תורה, החברה הישראלית מפגינה עוצמה וחוסן וגדולת נפש שמתאימה לגודל השעה. צה"ל מתעשת, טיהר את הנגב המערבי וייצב את הגדר ומכה את החמאס בעוצמה. סיפורי הגבורה של מפקדים ואזרחים מצביעים על אומץ לב ודבקות במשימה מהדרגה הגבוהה ביותר. גם ידידיה של ישראל בעולם, בראשות הנשיא האמריקאי ביידן, מפגינים תמיכה גורפת. עתה על ההנהגה הישראלית להתעשת, לשדר אחדות ולהבטיח כי בסוף המערכה ידה של ישראל תהיה העליונה באופן שלא משתמע לשני פנים.