אנשים רבים לא יודעים מה לומר כשמדברים על סכסוכים במדינות אחרות. זה נכון במיוחד במקום העבודה. למרות שלרובנו כוונות טובות, תגובה לא רגישה, אפילו בשוגג, יכולה להפר אמון ולגרום לעמיתים לעבודה לחוש לא בטוחים. העבודה לעתים קרובות אינה המקום לדיונים פוליטיים. אבל כשקורה משהו טראומטי, איזו גישה לנקוט?
התמיכה שאפשר לתת
התמודדות עם אירועים קשים מצריכה חמלה, אמפתיה ואינטליגנציה רגשית. להנא אינם, קואצ'רית של מנהלים, יש כמה עצות שיכולות לעזור.
אינם מתמקדת בשאלה איך להביא את העצמי האותנטי שלנו לעבודה ולפעול ככוח חיובי בזמנים של שיבוש. הנה כמה עצות על תקשורת מכבדת ותמיכה בעמיתים שנפגעו ממשבר.
1. היו ברורים לגבי כוונותיכם לפני שאתם פונים לאחרים.
קודם כול הבינו מהי התגובה שלכם למה שקורה, לפני שאתם מדברים עם אחרים. כשאנו קוראים ורואים זוועות שמתרחשות לנגד עינינו, יכולות להיות לנו הרבה תגובות פוטנציאליות.
בין שאתם חווים עצב, חוסר אונים או נאטמים - עצרו לרגע ובחנו את תגובתכם. השיקוף הזה ייתן לכם אפשרות להכיר בתגובות שעלולות להיות מזיקות, כמו הימנעות, הומור ודיסוציאציה, וכן תגובות שעשויות לעזור, כמו הקשבה, אמפתיה וחמלה. חשוב מכך, אתם צריכים לדעת מה כוונתכם לפני שתוכלו להציע תמיכה למישהו אחר.
2. גשו לעמיתים שלכם באופן פרטי, כדי להבין איך הם מרגישים.
בתרבויות רבות עדיין מאמינים שאסור להביא רגשות קשים למקום העבודה. אנו עלולים להיות מדוכאים או חסרי מנוח בגלל אירועים בחיינו הפרטיים, אבל האנרגיה הנחוצה כדי לדכא רגשות כאלה יכולה להיות מתישה ולהוביל לשחיקה.
לאחרונה, ארגונים קיבלו דחיפה להובלה מתוך אמפתיה. מנהלים צריכים להכיר בכך שאירועים בחדשות עלולים להשפיע על העובדים שלהם ולהציע לאנשים את המשאבים שהם זקוקים להם כדי להרגיש שתומכים בהם.
איך תוכלו לתמוך בקולגה בלי לחצות גבול של פרטיות? אם תחליטו להתחיל דיון בנושא, הגישה הטובה ביותר היא לפתוח אותו באופן פרטי. כך, תוכלו להעריך אם התמיכה שלכם רצויה או שהקולגה שלכם מעדיף לשמור את חוויותיו לעצמו. בפעם הבאה שתהיה לכם שיחה אחד־על־אחד עם אותו אדם, היכנסו לנושא בעדינות על ידי שיתוף הנכונות והדאגה שלכם.
חלק מהאנשים אולי יהיו אסירי תודה על ההצעה, בעוד שאחרים יאמרו שהם מעריכים את דאגתכם אבל מעדיפים לא לדון בכך. תהיה התגובה שלהם מה שתהיה, אל תיקחו אותה באופן אישי. אתם צריכים לכבד את הצרכים והגבולות של העמיתים שלכם.
3. תרגלו האזנה אקטיבית.
אם העמית שלכם רוצה לשתף אתכם יותר, האזינו לעומק ובאופן אקטיבי. נסו לשים לב לשפת הגוף שלו. זה יעזור לכם להבין אילו רגשות הוא חווה.
הכירו ברגשות של הקולגות באמצעות הצהרות חיוביות או על ידי חזרה על מה ששמעתם כדי לבסס תחושת אמון. כעמיתים תומכים, תפקידכם להקשיב ללא שיפוטיות. מספיק פשוט להיות נוכחים (אפילו בדממה) בזמן שהם מדברים.
4. הציעו תמיכה באופן אקטיבי.
אם עמיתים שלכם מגיבים באופן חיובי והם סומכים עליכם מספיק, תוכלו להציע תמיכה מתי שיזדקקו לה בימים קשים. היו שם עבור אנשים כשהם הכי צריכים אתכם.
לדוגמה, אם עמית לעבודה נראה מזועזע במיוחד ביום מסוים, שאלו אותו "האם יש פרויקטים שאתה צריך בהם עזרה כרגע?" אם אתם חברים באותו צוות, אתם יכולים להיות יותר ספציפיים ולומר, "אני אשמח לסיים את המצגת אם אתה רוצה הפסקה".
הדברים שאסור לעשות
כעת, כשאתם מכירים כמה דרכים לתמוך בקולגות המושפעים מהמצב, הנה כמה דברים שיש להימנע מהם.
1. אל תניחו הנחות.
רק אם תשאלו ותקשיבו, תבינו איך מישהו אחר מרגיש או למה הוא זקוק מכם כדי להרגיש נתמך. כמו כן, אל תניחו שהקולגות האחרים שלכם מעוניינים לעזור באותן דרכים שאתם מעוניינים. לכל אדם תגובה אחרת, ואתם לעולם לא יודעים מה עובר על מישהו אחר.
2. אל תדברו על זה בהקשר קבוצתי.
אם לא דנתם במצב באופן פרטי עם העמית שלכם, אל תתחילו להפגין את הסימפתיה שלכם במסגרת קבוצתית. העמית שלכם עלול לחוש מבודד או חריג. זה יכול ליצור מצב לא נעים לכולם ויפגע ביסודות האמון שלכם.
3. אל תקרינו את הרגשות שלכם על אחרים.
נסו להימנע ממצב שבו האמפתיה שלכם לאחרים משתלטת עליכם. אם לא תדאגו לרווחתכם הפסיכולוגית ראשית־כל, הרגשות שלכם עלולים להחליש את יכולתכם לעזור לאחרים. בנוסף לכך, רגשות הם מידבקים. מציאת דרכים להתנתק ולנהל את הסטרס שלכם תיטיב עמכם ועם האנשים שאתלם רוצים לעזור להם.
כשאירועים מטרידים מגיעים לחדשות, בייחוד מאז תקופת הקורונה, כולנו חשים בעול הרגשי. אבל זכרו שרמה כזו של התשה רגשית אינה נורמלית ולא תהיה קבועה.
זכרו לשמור על עצמכם לפני שאתם מנסים לתמוך באחרים. בנוסף, הניחו לעצמכם. אם אתם או חברים בצוות שלכם פחות פרודוקטיביים בימים מסוימים לעומת אחרים, היו בעלי חמלה כלפי הזולת. התמקדו באמפתיה במקום באשמה. אם תרגישו שהחדשות מהממות אתכם, עשו הפסקה מהעבודה. תנו לעצמכם מה שאתם זקוקים לו כדי להיות מוכנים לעזור לאחרים לעבור תקופות טראומטיות.
© Harvard Business School Publishing Corp
