צה''ל בגבול לבנון, השבוע / צילום: ap, Petros Giannakouris
מה חושב משקיע או לקוח אמריקאי, כשבחברת הסטארט אפ שהוא עובד מולה בארה"ב, לפתע נעלמים אנשי מפתח ומודיעים שהתגייסו למילואים בישראל?
זו אחת הדילמות של החברות הישראליות־אמריקאיות המעורבות, הפועלות בחו"ל או במקביל מחו"ל ומהארץ, ומושפעות ממצב הלחימה, אבל לא בהכרח מקבלות את התמיכה שיקבלו חברות ישראליות באותו מצב. חברות אלה נמצאות עכשיו במצב מיוחד, והקרנות הישראליות המשקיעות בהן, מנסות למצוא את הדרך לעזור.
"מנכ"לים השאירו את המפתחות לסגנים"
"מבחינת המנהלים הישראלים זו לא דילמה", אומר נדב שמעוני, מנהל קרן הבריאות הדיגיטלית של קבוצת ארקין. "קיבלתי הודעה: קראו לי, אני מתגייס, אהיה זמין ככל שאפשר וצריך. המנהלים, ביניהם גם בכירים ומנכ"לים, השאירו את המפתחות בידי הסגנים ויצאו לדרך".
הקולגות האמריקאים לא שאלו שאלות, אומר שמעוני. "הייתה התגייסות לעזרה. גם העובדים האמריקאים, בלי להגיד הרבה, הצטרפו מייד למאמץ ומילאו את המקום של העובדים הישראלים". אבל הם לא תמיד ידעו איך להתנהל מול הקולגות הישראלים שלהם.
"רובם פשוט לא יודעים מה להגיד. הם מנסים לתמוך אבל לא רוצים להיראות לא מנומסים, להגיד משהו שייתפס כמעליב. לכן חלקם שותקים, וזה לפעמים בעצמו מעביר את המסר הלא נכון".
שמעוני כתב "מדריך לקולגה של איש הביומד הישראלי בימי לחימה", בדף הלינקדאין שלו. הוא מציע לאמריקאים לשאול את הישראלים בזהירות מה שלומם, להשאיר את כל הקולגות הישראלים ברשימת התפוצה, אלא אם כן ביקשו אחרת, לא לדרוש מהם דבר, אבל להשאיר בידיהם את הברירה. הישראלים בחברות הללו הם בדרך כלל אנשים שהעשייה נותנת להם תחושה של שליטה, הוא אומר. "זה אומר שהם יכולים להתגייס, או להקדיש את כל כולם להתנדבות עבור ישראל, ויום אחרי זה הם יהיו שוב אונליין, מקדמים ענייני עבודה ככל יכולתם, ואז הם שוב נעלמים לצבא או להתגייסות או לאבל". הוא ביקש מהקולגות האמריקאים שלו לקבל זאת ללא תמיהה. אם מישהו זמין לסירוגין, זה לא אומר שהאירוע נגמר ושהכול מאחוריו.
איך משקיעי החברות הזרים הגיבו?
"לא שמענו בינתיים שום תלונה או הבעת דאגה. ישיבות בורד זזו בלי שאלות. אני לא יודע מה הם חושבים בלבם או כמה זמן תקופת החסד תימשך".
לפני שעוזרים, לבדוק מה הצרכים
ג'ון מדווד מחברת Ourcrowd מוסיף כי "האקוסיסטם של ההייטק הישראלי בכללותו, וגם הביומד, משחק תפקיד קריטי במערכה הנוכחית, גם בצבא וגם במאמצים האזרחיים. ובכל זאת כל החברות שלנו ממשיכות לפעול ולעמוד ביעדים, והמשקיעים מבינים את זה.
"המשקיעים עזרו לנו מאוד גם בהצהרות תמיכה, גם בתרומות, וגם בניסיון לעזור ברמה התפעולית. הישראלים מבחינתם מתנהלים באופן יוצא דופן. ראינו טייסים שחוזרים לעבוד בחברות שלהם בלילה, וחיילי שטח שעולים לזום מול לקוח ברגע של הפסקה".
שמעוני אפילו ביקש להוביל רשת של קרנות הון סיכון וסניפים ישראלים של תאגידים בינלאומיים כדי שיתמכו בחברות בתקופה הזו. מחו"ל הייתה היענות, אבל הוא מודה שבינתיים לא היו כמעט בקשות לעזרה.
"העלינו פוסט בלינקדאין עם שאלון לחברות שמטרתו לנסות למפות מה הן צריכות. קיבלנו מספר קטן מאוד של פניות. בעיקר ביקשו מאיתנו עזרה כללית בהסברה, לא משהו שקשור ישירות לניהול החברות. הבנו שכרגע הנהלות החברות עסוקות במלחמה אמיתית ולא בצד העסקי.
"ברגע שהבנו את זה, עצרנו. מבחינתי זה לא כישלון. ניסינו, למדנו, המשכנו - בלי לבזבז לאנשים זמן או אנרגיה". שמעוני מאמין כי הצורך יעלה שוב בעוד כמה שבועות או חודשים. "ואז נהיה שם בשבילם".
ההחלטה לבדוק מה הצרכים לפני שיוצאים לדרך היא לקח שהפיק שמעוני מתקופת הקורונה.
"הייתי חלק מ'מרכז השליטה' הלאומי שהוקם במרץ 2020 וניסה לתכלל מאמצים רבים שהגיעו ממשרדי הממשלה, הצבא, קופות החולים והמון יוזמות פרטיות. בהתחלה התחושה הייתה אדירה: הנה המאמץ המשותף עוזר לנו להתמודד עם גודל השעה.
"בדיעבד, כמה מיליארדי שקלים ועשרות אלפי שעות אדם תרגמו מאות, אולי אלפי יוזמות למספר מועט מאוד של פתרונות שהשטח באמת היה צריך.
"זה נבע מריבוי יוזמות זהות שהתנהלו במקביל, ריצה קדימה בלי לוודא מול השטח מה נדרש, עודף במנהלים ומחסור ב'חפ"שים' (חיילים פשוטים או באנלוגיה האזרחית - עובדים פשוטים)".
לכן שמעוני ממליץ למנהלים בכירים שרוצים להוציא לפועל פתרונות ייעודיים למצב לחשוב בינתיים כחיילים פשוטים, ולחבור ליוזמות קיימות.
חברות עם אותם משקיעים מסייעות זו לזו
קרנות נוספות התארגנו כדי לעזור לחברות שחלק מהעובדים שלהן הושפעו מהמצב. לדוגמה, איל ליפשיץ, מייסד ושותף מנהל בקרן הון סיכון פרגרין, אומר ש"הכי חשוב להמשיך לתפעל את החברות, כולל ביצוע ניסויים קליניים בחו"ל וגיוס הון. בהיעדר גורמים שעוסקים במשימות שונות כמו רגולוציה, קליניקה, והנדסה, אנחנו רותמים את אנשי המקצוע בקרן ובחברות הפורטפוליו שלנו לתמיכה וסיוע הדדי".