יירוט של מערכת כיפת ברזל / צילום: דובר צה''ל
המלחמה של ישראל עם חמאס, החייתה מחדש את האינטרס הרדום של ארה"ב בייצור אמצעי לחימה עבור מערכת ההגנה מפני טילים של כיפת ברזל, אמרו גורמים בצבא ובתעשייה האמריקאית. התפתחות זו תסייע לבת הברית האזורית של ארה"ב לייצר אספקה מחודשת לסכסוכים עתידיים.
● משחק כפול של קטר: תומכת בחמאס ומסייעת בשחרור החטופים
● ״הם רוצים לחסל אותנו״: שגריר ישראל בגרמניה נלחם על דעת הקהל
יעברו חודשים עד שכל יצרן אמריקאי של מיירטי "טמיר" יתחיל את תהליך הייצור. אבל כשחמאס וחיזבאללה יורים מדי יום מאות רקטות לעבר אתרים צבאיים וערים ישראליות, מאגר טילי היירוט של ישראל הולך ומתמעט.
העניין החדש בייצור טילי היירוט של טמיר למערכת כיפת ברזל מגיע שנתיים לאחר שצבא ארה"ב ויתר על המיירטים הישראלים לטובת מערכת מתוצרת ארה"ב שלדעתו מתאימה יותר לעימות באוקיינוס השקט.
מערכת ההגנה מפני טילים של כיפת ברזל של ישראל היא אחת המערכות המוכחות ביותר בלחימה בעולם, כשהיא משמידה בהצלחה אלפי פגזים ורקטות מאז פריסתה ב-2011 ומונעת אבדות של המוני אזרחים.
"כיפת ברזל הוכיחה את עצמה לאורך השנים", אמר טום קרקו, חוקר הגנת טילים במרכז למחקרים אסטרטגיים ובינלאומיים. "העובדה שהיא לא יכולה להתמודד עם מספר עצום של איומים לא גורעת מגדולתה".
כדי לסייע, צבא ארה"ב שולח כעת לישראל שתי יחידות כיפת ברזל שרכש לפני שלוש שנים, לצד יותר מ-200 טילי טמיר שארה"ב אחסנה בארסנל שלה. שתי היחידות נפרסו לאחר שנבדקו באי גואם שבמערב האוקיינוס השקט.
כיפת ברזל ניידת היא שכבת ההגנה האווירית האולטימטיבית של ישראל ויכולה ליירט מטרות במרחק של עד 65 ק"מ. כל אחת מ-10 הסוללות מכסה שטח של כ-96 קילומטרים רבועים, וכוללת מכ"ם ומערכת בקרה לזיהוי איומים נכנסים וירי רק על אלו שצפויים להגיע לאזורים מיושבים או פגיעים, מה שמגביל את מספר הטילים הנדרשים.
"מסה במחיר סביר"
הטמירים משתמשים במנוע רקטי בייצור ביתי שלא חווה את אותה מידה של שיבושים בשרשרת האספקה שהגבילה את הייצור של Javelins והטילים המונחים המתקדמים שארה"ב שלחה לאוקראינה.
"יש להם צבא מאוד מוכשר ויש להם מאגרים משלהם", אמר דאג בוש, ראש הרכש של צבא ארה"ב בתחילת החודש על ישראל.
בינתיים, צבאות ברחבי העולם, כולל הפנטגון וישראל, דואגים להבטיח ייצור נוסף של אמצעי לחימה. הצריכה העצומה של פגזי ארטילריה וטילים מונחים באוקראינה ושל מיירטי טמיר בישראל חידדה לאחרונה את ההתמקדות של גורמי הביטחון בבניית "מסה במחיר סביר" - ארסנל אמין של אמצעי לחימה בשימוש כבד.
בשנת 2020, מערכות הלחימה המתקדמות של רפאל ו-RTX Corp הכריזו על תוכניות לבנות מפעל בארה"ב להרכבת טמיר.
אבל בשנה שלאחר מכן, צבא ארה"ב ויתר על כיפת ברזל לטובת מערכת "אנדיורינג שילד" מתוצרת ליידוס, שבסיסה בארה"ב, בעקבות יריות במדבר בניו מקסיקו. מפעל טמיר החדש של רפאל ו-RTX לא יצא לפועל.
הדחיפה של הפנטגון לנשק וציוד מתוחכמים יותר כדי להרתיע את האיום הצפוי מסין, הובילה את צבא ארה"ב להעדיף את המערכת החדשה שפותחה על ידי ארה"ב, שנראתה יעילה יותר ביירוט וסיכול טילי שיוט במהירויות גבוהות לאורך המרחקים הגדולים של האוקיינוס השקט.
הצבא קרא לכיפת ברזל פתרון ביניים ולא קנה יותר משניים, ובחר ביכולות השונות של אנדיורינג שילד, למרות שטרם הודגם.
"אלה הם חלק מכאבי הגדילה של הזנחת ההגנה האווירית במשך זמן רב מדי", אמר קרקו.
רפאל ו-RTX סירבו להגיב על שיעורי הייצור של טמיר או על כל מתקן חדש בארה"ב.
הפנטגון כבר מממן חלק גדול מהייצור וההוצאות של כיפת ברזל בישראל במסגרת הסכם קיים בין המדינות, שלדברי המחוקקים היה זרז נוסף לייצור ארה"ב.
RTX כבר מייצרת כ-70% מהטמיר, כך לפי דברי החברות, ומשקיעה רבות בהרחבת מתקני הטילים שלה סביב טוסון, אריזונה, שלפי אנליסטים היה אתר פוטנציאלי להקמת קו ייצור של טמיר.
חיל הנחתים גם מחפש לרכוש כמה מערכות כיפת ברזל וכן כ-1,800 טילי טמיר, לפי מסמכי תקציב.
ניתן להתאים את אנדיורינג שילד לשימוש מיירטים אחרים, כולל גרסה של הטמיר בשם "סקיי האנטר".