קהילת הלהט''ב בישראל / צילום: Shutterstock, ColorMaker
הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד מ. פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה
השבוע הופצה ברשתות החברתיות תמונה מדהימה של חייל צה"ל מניף לראשונה את דגל הגאווה על אדמת עזה, אך גם על אדמת ישראל הביאה המלחמה להישגים היסטוריים עבור הקהילה הלהט"בית.
בשבוע שעבר עומר אוחנה היה לישראלי הראשון שהוכר מכוח חוק כאלמן צה"ל עם כל הזכויות הנלוות לכך, לאחר שבן זוגו לחיים נפל במלחמה. הכרה זאת התאפשרה לאור תיקון שבוצע כעת בחוק הארכאי "משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום)" משנת 1950, שהכיר רק בזוגיות של גבר ואישה.
● האם הסתירה את ברית המילה, האב דרש פיצויים. מה קבע בית המשפט?
● פתרון יעיל בשעת חירום: הגיע הזמן להכיר בצוואה מצולמת
העובדה שהתיקון בוצע בהסכמה רחבה מאוד, דווקא בהרכב פרלמנטרי כה אנטי-ליברלי ואנטי-להט"בי, היא כמעט בגדר בלתי יאומן. קשה להבין מדוע זכה התיקון החשוב הזה לתשומת-לב כה מעטה בתקשורת.
קיבלו זכויות אך לא דרך חקיקה
זכויות של בני זוג להט"בים של חללי צה"ל הוכרו לראשונה בשנת 1996, כמו בדרך-כלל, בזכות פנייה לבג"ץ. אדיר שטיינר, בן זוגו לחיים של ד"ר דורון מייזל ז"ל, קצין צה"ל שהלך לעולמו, עתר לבג"ץ בדרישה להשוות את תנאיו לתנאי בני זוג ידועים בציבור סטרייטים. יצחק מרדכי, שהיה אז שר הביטחון, הסכים לבקשה ובכך יצר תקדים, אולם הנושא מעולם לא תוקן בחקיקה.
התוצאה האבסורדית של נוהל זה הייתה שבכל פעם שהתעורר צורך לטפל בנושא, כפי שקרה בעקבות נפילתו של הקצין שגיא גולן ז"ל, יו"ר הכנסת, במקרה זה אמיר אוחנה, פנה במכתב לשר הביטחון ווידא שהוא מתכוון לכבד את זכויות בני הזוג הלהט"בים. שר הביטחון יואב גלנט ענה בחיוב, וההתכתבות זכתה לפרסום רב, כאילו שמדובר בנוהל שיש להתגאות בו, במקום להתבייש בכך שבשנת 2023 עוד צריך לדון בנושא.
אין לדעת אם התשובה הייתה חיובית אם שר הביטחון לא היה גלנט, כפי שאין לדעת אם החוק היה מתוקן אילו היה עולה להצבעה בפני עצמו, אולם בצעד שנראה מתוחכם למדי, תיקון החוק הוכנס בתוך הצעת חוק חדשה, בנוגע לבני משפחה של חטופים ונעדרים בפעולות איבה, ובעקבות זאת בשני החוקים גם יחד כבר לא מצוינת יותר האבחנה בין זוגיות סטרייטית ללהט"בית.
הנושא הבא שמצופה מהכנסת לטפל בו בהקשר זה הוא הכיתוב על מצבות חללי צה"ל. גם בנושא זה נעשתה השבוע היסטוריה קטנה, כאשר על מצבתו של חלל צה"ל עומרי ניב פיירשטיין ז"ל נרשמו שלשה הורים - שתי האימהות שגידלו אותו בזוגיות להט"בית, ואביו. גם החוק הנוגע לכיתוב על מצבות צבאיות נחקק בשנת 1950, והתקנות עודכנו בפעם האחרונה רק בשנת 1996, באופן שאינו תואם את הקידמה ואת הלך-הרוח הציבורי.
כיצד אם כן התאפשר נוסח מצבה תקדימי זה? כולנו עוד זוכרים בכאב את ההתבזות האיומה סביב הכיתוב על מצבתו של חלל צה"ל המנוח לי מט ז"ל, אשר נפל במבצע "צוק איתן" בשנת 2014, לאחר שמשרד הביטחון סירב לבקשת המשפחה להוסיף את שמות אחיו, והקבר נותר ללא מצבה. הפתרון שנולד מאז הוא פשוט העלמת עין של הרשויות משינויים שיוזמים בני משפחה, בניסיון להימנע מזעזוע ציבורי בזמן מלחמה ואבל.
נושא כזה רגיש לא יכול להיוותר תלוי בזהותו הפרסונלית והאקראית של מי שאחראי על כך באותו הרגע, וחייבים להיות מוסדרים בחקיקה. בכנסת מונחת הצעת חוק "בתי קברות צבאיים (תיקון - כיתוב על מצבה צבאית)" משנת 2022, במסגרתה מוצע לשמור על המבנה האחיד של המצבה, תוך הותרת גמישות מסוימת שמכבדת את זכר הנופל ואת קרובי משפחתו, לרבות בן/בת זוגו מכל מין, אחיו וילדיו - ואין שעה טובה יותר מרגע זה לקדם הצעת חוק זאת ולצרפה לספר החוקים.