פרופ' דוד פסיג / צילום: כדיה לוי (צולם במוזיאון תל אביב לאמנות)
"אני לא חושב שאנחנו יכולים להבין בשלב זה את גודל האירוע שעברה החברה הישראלית ואת השפעתו לטווח הארוך על המדינה והחברה", כך אומר לגלובס פרופ' דוד פסיג, חוקר עתידים וראש המעבדה למציאות מדומה באוניברסיטת בר אילן. "סביר שזה יתפתח לכיוונים שאנחנו לא יכולים להעלות על דעתנו כרגע, לטובה ולשלילה. כרגע אנחנו בתוך האירוע. נדמה לרבים מאיתנו שבנקודת הזמן הזו אנחנו כבר יודעים לזהות מגמות ותהליכים, אבל האמת היא שאנחנו באמת לא יודעים לאן הדברים ילכו ואיך הם ישפיעו עלינו".
● ראיון | המומחה שמסביר: זה האיש שמקבל החלטות בעניין החטופים וכדאי להיזהר ממנו
● ראיון | כמה זמן תימשך המלחמה? התשובה של האלוף במיל' יעקב עמידרור
יש גל הפגנות המוניות ברחבי המערב נגד ישראל ובעד חמאס. הרבה אנשי אקדמיה בכירים ממש מצדיקים את הטבח בדרום.
"המערב הכניס לתוכו סוסים טרויאנים שמתנגדים בכל ליבם לכל מה שהוא מייצג. ההגירה ההמונית לאירופה ולארה"ב השפיעה באופן משמעותי על הדברים האלה. מנגד, טוב שהאנשים האלה מראים את פרצופם האמיתי. הם חושפים את פניהם מוקדם מדי בתהליך הכיבוש של המערב שהם הציבו לעצמם".
ומה לגבי מפגינים נגד ישראל שאינם מהגרים ממדינות האסלאם? איך יש לחמאס תמיכה כה גדולה בקרב אינטלקטואלים מערביים?
"הפעילו עלינו סוג של מלחמה א־סימטרית מאוד קיצונית, וזהו אחד מהמאפיינים שלה. חלק מהטקטיקות של מלחמה כזו היא לערער את הביטחון של אזרחי המדינה על ידי הגברת מתחים בין קבוצות שונות, שמסיתים אותן לאלימות האחת נגד רעותה. אחת הדרכים לעשות זאת היא על ידי פייק ניוז. זה מאמץ שנמשך לאורך הרבה שנים על ידי מחרחרי המלחמה מרוסיה. הם ניסו להשתיל רעיונות מטעים ומסיתים בקרב המוני אנשים. כך הם מצליחים עכשיו לשכנע המונים לצאת להפגין נגד התרבות שלהם עצמם. הם הכניסו מעין וירוס לתוך המערכת הדמוקרטית והמערבית שיוצא נגד עצמו. זה לא לצאת רק נגד הממשלה שלהם, אלא נגד התרבות שלהם, נגד זהותם. זו מעין מחלה אוטו־אימונית שמתפשטת בקרב אליטות אינטלקטואליות, ומי שעומד מאחורי הטקטיקה הזו היא רוסיה".
לאחרונה נשמעת הטענה שאנשים במערב בוחנים תרבויות אחרות במשקפיים מערביים, כשהתרבות השנייה חיה בעולם ערכי אחר. איך אתה רואה את הדברים?
"ציינת כאן רק שכבה מאוד דקה של הבעיה. הבעיה הרבה יותר עמוקה, הבעיה היא לא שאנחנו לא מדברים את השפה של התרבויות האחרות, זה הרבה יותר עמוק. הרבה אנשים במערב לא מבינים שהתרבויות האחרות רוצות לחסל לחלוטין את התרבות המערבית, בגלל שהם מאמינים שהתרבות הזו היא איומה ונוראה: זאת תרבות קלוקלת, זו תרבות חילונית שלא מקדשת את האמונה באל או בכוחות עליונים וזו תרבות של פריצות. ולכן הם רוצים לחסל אותה כליל. הם לא רוצים הסכמים. הם לא רוצים פשרות. זו בעיה של התרבות המערבית היום, ולעניות דעתי, ייקח זמן רב עד שהיא תתעורר ותשכיל להתמודד עם האתגר הקיומי הזה".
הבנה שהפסד הוא אפשרי
בפעם הקודמת שדיברנו, אמרת שהחברה הישראלית נקרעת מבפנים ועלולה לגלוש לאלימות פנימית. האם האחדות שראינו כאן בעקבות מתקפת החמאס לא מחזירה אותנו למקום טוב יותר במובן הזה?
"בדרך כלל בטווח הקצר, אירועים כאלה דווקא מפוררים לא מעט את הקבוצות שמעצבות מדינת לאום. בניגוד למה שאנשים חושבים, שאנחנו כרגע יותר מאוחדים ונצא יותר מגובשים, אני חושש שהמחלוקות הפנימיות רק הוזזו הצדה לזמן קצר. המחלוקות והאמוציות עדיין כאן ונראה אותן חוזרות ביתר שאת במוקדם או במאוחר. מהסיבה הפשוטה שיש לנו כמה דברים בתוכנו ללבן. זה לא שהמלחמה הזאת פתרה את הבעיות שיש בין קבוצות שונות בישראל. היא כן העצימה את ברית הגורל בינינו לרגע הזה, כי פתאום הרגשנו איום קיומי מוחשי, חשנו שזה הזמן להתאחד כדי לשרוד. אבל השאלות הגדולות שמפלגות אותנו עדיין כאן. הוויכוח על מהי מדינה יהודית, מה מאפייניה, מה זה אומר לקיים כאן שוויון בין האזרחים ועוד ועוד. כל אלה עדיין קיימים וכשהמלחמה תסתיים הם יצוצו שוב".
המתקפה סדקה איזו הבנה של רבים כאן שאנחנו "בלתי מנוצחים". איך השבר הזה ישפיע בהסתכלות עתידית?
"עברנו תקופות דומות בעבר, הפעם אחרונה היתה במלחמת יום כיפור. התחושה הייתה של חוסר ביטחון והבנה פתאומית שהפסד הוא אפשרי. יש בזה שלל השפעות שליליות על החברה, אבל ההבנה שצריך להעריך את כוחנו בצורה נכונה ולא מופרזת ולהכיר את האויב במהותו האמיתית - יכולות להיות לאלה השפעות חיוביות, בבחינת מעז יצא מתוק.
"מנגד, גם החמאס התנהג באירוע הזה בצורה יהירה מאוד, ומתברר שזה עומד לפגוע בו משמעותית. ההתקפה שלו על ישראל והתחושה שלו שהוא מסוגל תביא בסופו של דבר למפלתו ולהריסת רצועת עזה".
מושכים את הזמן
איך אתה תופס את נושא החטופים? הרי זה אירוע, מבחינת ההיקף והרקע של החטופים, שלא היה כדוגמתו בהיסטוריה שלנו.
"המלחמה הנוכחית היא לא מלחמה רגילה וגם לא פעולת טרור. זו לא התקפה שמטרתה להפחיד את אזרחי ישראל. זו מלחמה א־סימטרית שמטרתה לפרק את החוזה הבלתי כתוב בין האזרח לצבא ולמוסדות הפוליטיים והמדינתיים. במלחמות קונבנציונליות, המטרות הצבאיות של האויב ברורות ותורת הלחימה נגדן כבר נתמכות על ידי חוקים בילאומיים. אבל במלחמה א־סימטרית המטרה היא לערער את האמון בין הרשויות לאזרח. זה נעשה בכמה צורות. אחת היא התקפה על ייישובי הדרום, למשל, והצלחה להערים על הצבא, ואז האזרח שואל, איפה היה הצבא הגדול שאמור להגן עליי?.
"שיטה אחרת היא בכך שחמאס מושכים את הזמן של המלחמה ככל שרק אפשר, בעזרת כל מיני טקטיקות, כמו לירות בכל יום כמאה רקטות לאזורים נרחבים. במלחמה א־סימטרית, אפילו כשהצבא הגדול מכריע אותך, מנסים למשוך כמה שיותר את המלחמה על מנת להפעיל לחץ על פוליטיקאים לקבל את הדרישות שלך, כי לאזרח אין כוח למלחמות ארוכות. צורה שלישית לעשות את זה היא שיטה יחסית חדשה של חטיפת אזרחים, כך שנוצרת דילמה מאוד קשה לאויב שלך. בתורת לחימה מסוג זה גורמים לאזרח לאבד כל אמון במקבלי ההחלטות שלו, שמנסים להכריע את הקרב אבל הוא מוכרע על ידי אזרחיו מבפנים".
כשתסריט א־סימטרי כזה יוצא לפועל בצורה סיסטמטית, הוא יכול ממש לגרום לאזרחים להתקומם נגד הצבא שלהם. לעולם המערבי הדמוקרטי אין עדיין תורת לחימה נגד מלחמה א־סימטרית כזו. למשל במלחמה של ארה"ב באפגניסטן, הטאליבן עבד במשך שנים כדי לייאש את האמריקאים, למרות כוחם העדיף, ובסוף ארה"ב ברחה משם.
חמאס הצליחו בניסיון הזה לגרום לחברה לאבד אמון ולהתפורר? הרי ראינו את התלכדות הציבור, את רוח ההתנדבות והגיוס למילואים.
"החמאס טעה בהערכה שלו את החברה הישראלית. הם לא מבינים את המניעים העמוקים של שיבת ציון".